סובלים מאכילה רגשית? זה הדבר ממנו כדאי לכם להימנע

הנה זה שוב קורה, יום ראשון הגיע, ואנו מבטיחים לעצמנו לפצוח בדיאטה. לאכול בריא, מאוזן, בלי פחמימות, בלי סוכרים. אנחנו מצליחים לסחוב את היום, אבל אז מגיע הערב, אנחנו חוזרים הביתה, מתיישבים על הספה, מדליקים את הטלווזיה, ורוצים אוכל. והרבה ממנו. וכך זה חוזר חלילה. החדשות הטובות הן שניתן לצאת מהלופ הזה, ודי בקלות.

חשוב לדעת כי דיאטה, על כל סוגיה, היא פשוט לא הפתרון הנכון, היעיל, והמתאים לאכילה רגשית. יותר מכך, דיאטה בדרך כלל מגבירה את הרצון לאכול, ואף גורמת לתסכולים, שגם הם, כידוע, מגבירים את הרצון לאכול סוכרים ופחמימות, והרבה מהם.

איסור לגבי מזונות מסוימים מעניקה לנו הרגשה של עונש, ומכאן יש לנו את הצורך לפצות את עצמנו. כמו כן, עבור רבים, קשה להחזיק מסגרת כה נוקשה, ולגמרי בצדק. כל הסיפור הזה יכול לגרום לנו להרגיש שאנחנו חלשי אופי, חסרי כוח רצון, וזו כאמור, דעה לא חיובית במיוחד להחזיק על עצמנו.

אז מה הפתרון?

כאשר הכול מותר, השליטה חוזרת אלינו. אנו יכולים לבחור אם לאכול מזון מסוים ברגע נתון, או לבחור שלא - בידיעה שנוכל לאכול ממנו כשנרצה. הרבה אנשים חוששים שבמצב כזה הם רק יאכלו גלידה ושוקולד כל היום. אבל כשיוצאים מחשיבת הדיאטה, מבינים שהבחירה מה לאכול מתייחסת לא רק לחשקים, אלא גם לצרכים של הגוף.

בדיאטה האכילה היא הרבה פעמים לפי תפריט, או בהתאם למכסה קלוריות. בדיאטה יש גם הרבה פעמים מסר שצריך לאכול ארוחות קטנות כדי להימנע מרעב, כשבעצם רעב הוא תחושה פיזיולוגית נורמלית וחשובה. כשאנחנו מאבדים את הקשב לתחושות אלו, אנחנו לא בקשר עם הגוף, ומתקשים לאכול בכמות שהגוף באמת צריך. 

בתוך דיאטה, אנו עלולים להגיע למצב שאנחנו רעבים ולא מודעים לכך. הגוף מנסה לומר לנו לאכול, אך אנחנו מנסים להיצמד לתפריט ולא שמים לב או מתעלמים. בסופו של דבר, המצב הזה עלול להסתיים בזה שהגוף "יתפוס פיקוד", ונמצא את עצמנו בהתקף אכילה או בחוויה של איבוד שליטה אל מול האוכל.

כשלומדים לאכול בקשיבות לתחושות הרעב והשובע, לא צריכים תפריט - לומדים לזהות את הרעב ולא לחשוש ממנו. גם מבחינת שובע - מסיימים ארוחה כששבענו באמת ויש לנו שקט מאוכל לכמה שעות, ומצד שני גם לא במצב של פיצוץ שמכביד עלינו. 

נקודה חשובה נוספת כי כי בדיאטה מתקבלת לעיתים תחושה, או יותר נכון מעין מסר שצריך לשנות ולתקן את הגוף, משהו בו פגום. כשאנחנו יוצאים במלחמה כנגד הגוף, אנחנו בעצם במלחמה מול עצמנו - וזה מתיש, ופוגע באיכות החיים.

לסיכום, מומלץ לחיות אורח חיים בריא מתוך מקום של כבוד ודאגה לגוף. להוקיר את הגוף על כל מה שהוא מאפשר לנו, לראות את הגוף כשותף מלא לדרך, לקבל ולאהוב אותו גם אם יש בו חלקים שפחות אוהבים. זה אומר למשל לאכול נכון כדי להזין את הגוף, ולהיות בתנועה כדי לדאוג לצרכיו. במקום הזה אפשר לסמוך על הגוף ועל האיתותים שלו ולדעת שהגוף יסמוך עלי בחזרה.