הגיע הזמן לנגב: יום החומוס הבינלאומי

החומוס הפך כבר מזמן לאחד המאכלים הכי אהובים בעולם. יש מקורות עתיקים שמקשרים את החומוס לתקופות עתיקות ולדמויות הסטוריות מפורסמות, אך כך  או אחרת, הוא נאכל כבר במשך אלף שנים. את החומוס אפשר לאכול כתבשיל גרגירים חם, אך כמובן שהכי פופולרי לאכול אותו כממרח, מוגש על צלחת או בתוך פיתה, עם כל מיני תוספות כמו פול, ביצה, טחינה, צ'יפס, סלט, פלפל חריף, בצל ועוד.

לכבוד היום החגיגי, הנה שני מתכונים לחומוס ביתי מנצח:

חומוס ביתי מושלם

רכיבים:

2 ק"ג גרגרי חומוס מושרים ומבושלים עד ריכוך (ראו הקדמה) חשוב לשמור את נוזלי הבישול 

360 גרם טחינה גולמית איכותית

130 מ"ל מים מינרליים 

30 מ"ל מיץ לימון 

1 כפית מלח 

להגשה:

שמן זית בנדיבות

1 פלפל ירוק חריף קצוץ דק

הוראות הכנה:

מעבדים חומוס יחד עם 100 מ"ל מנוזלי הבישול במעבד מזון לתערובת חלקה. מוסיפים טחינה, מים מינרליים, לימון ומלח, וממשיכים לעבד עד שמתקבל קרם חלק. מעבירים לקערה מכסים בניילון נצמד וממתינים כ-30 דקות. מערבבים היטב. יוצקים גבעה שמנמנה על כל צלחת. מפזרים מעל גבעת החומוס פלפל ירוק חריף, מזליפים מעל הכל קצת מיץ לימון ויוצקים שמן זית בנדיבות.

חומוס עם ביצת פלאפל

רכיבים:

4 ביצים 

1 ביצה טרופה

שמן לטיגון עמוק

לציפוי:

200 גרם גרגרי חומוס מושרים יומיים במים שמוחלפים כל 12 שעות

2 בצלים גדולים

1/2 צרור פטרוזיליה 

1/2 צרור כוסברה 

2 כפות מלח 

1 כף כמון 

1 פיתה טבולה במים וסחוטה

להגשה:

כ-1/2 ק"ג חומוס שאתם אוהבים (תוצרת בית או מחומוסייה מתמחה)

הוראות הכנה:

מניחים את הביצים בסיר קטן עם מים, מביאים לרתיחה ומבשלים במשך 6 דקות מרגע הרתיחה. מוציאים ומעבירים לקערה עם מי קרח. טוחנים במעבד מזון את מרכיבי הציפוי בפולסים עד לקבלת תערובת גרוסה במרקם גרגירי. מניחים את התערובת בקערה רחבה. מחממים סיר עם שמן לטיגון. מקלפים את הביצים בזהירות, טובלים בבלילת ביצה טרופה ואחר כך בתערובת הפלאפל כך שתעטוף את הביצה בציפוי דק. מטגנים בשמן העמוק כ- 4 דקות עד שהציפוי שחום. מצננים לטמפ' החדר.

מגישים: מושחים חומוס בצלחות הגשה, מוסיפים תוספות לפי הטעם ומניחים בכל צלחת ביצת פלאפל. 

לסיום, כמה טיפים מנצחים שיעזרו לכם להכין את החומוס המושלם

קודם כל ולפני הכל, זן החומוס

להכנת ממרח חומוס משתמשים בגרגרים מהזן הבולגרי או ההדס הישראלי, שהם קטנים ומתקתקים יותר וגם מתרככים יותר בקלות. הזן הספרדי, שגרגריו גדולים יחסית, יתאים לתבשילים מפני שהוא סופח טוב יותר את הטעמים שסביבו.

מתוק זה החמוץ החדש

לקבלת חומוס עם גוני טעם מתקתקים, מבשלים את הגרגרים על להבה גבוהה מאוד כדי שכל העמילנים יהפכו לסוכר. במילים אחרות: גרגרי החומוס צריכים כל הזמן לרקוד בתוך המים המבעבעים.

שומרים על הטעם

חומוס לא מבשלים ב"שפע" מים, אלא בכמות מדודה. מי הבישול מצטרפים אל הגרגרים בתהליך הטחינה, כך שכל הטעמים שהתמוססו לתוכם במהלך הבישול מוחזרים אל הממרח הסופי. בתום הבישול המים יהיו עכורים וסמיכים מאוד, וזה בדיוק מה שאתם מחפשים.

תקלפו את זה

הקליפות נותנות מרקם לא נעים וטעם חמצמץ ולכן מומלץ להיפטר מהן. אבל לא צריך לקלוף בידיים – מעבירים את גרגרי החומוס יחד עם מי הבישול במטחנת ירקות ידנית (או בקיצור: מולי) והקליפות נותרות בחוץ.

הדבר הכי חשוב בחומוס

הוא כמובן - הטחינה את זה יגיד לכם כל מי שאי פעם הכין חומוס, אבל מכיוון שהיום ממש קל למצוא טחינות מעולות צריך לדייק ולהגיד שהדבר הכי חשוב בחומוס הוא החומוס. כי גרגרי חומוס הם אמנם חומר גלם יבש, אבל עדיין עלולים להיות לא טריים – עובדה שתגלו לרוב רק אחרי שהשריתם ובישלתם אותם. ולכן מקפידים לקנות גרגרים רק במקומות שמכירים ושיש בהם תחלופה גבוהה. אם החומוס ארוז, בודקים את תאריך התפוגה.