
ביום שני בערב כל זה התרסק בתוך דקות.
לפי הרשויות, שני חמושים חדרו למתחם ופתחו באש בזמן שאנשים שהו במקום. עדי ראייה סיפרו על צרחות, ריצה המונית וילדים שנמלטו בבהלה מתוך המבנה בזמן שכוחות משטרה גדולים זרמו לזירה. התמונות שתועדו מהאוויר היו קשות במיוחד: קבוצות של ילדים קטנים אוחזים ידיים ורצים בין ניידות משטרה, כששוטרים חמושים מקיפים אותם מכל עבר בניסיון להגן עליהם.

התמונות מהזירה היו קשות במיוחד. ילדים קטנים פונו במהירות מתוך המבנה כשהם מלווים בידי שוטרים, חלקם מבוהלים ובוכים, בעוד אנשי ביטחון סורקים את האזור מחשש ליורה נוסף או למטען חשוד. בתוך זמן קצר נסגרו הרחובות הסמוכים, ומסוקים חגו מעל האזור בזמן שכוחות מיוחדים נכנסו אל תוך מתחם המסגד.
כוחות משטרת סן דייגו הגיעו במהירות למקום, וחילופי אש התפתחו בתוך המתחם ומסביבו. שני החשודים נהרגו בזירה. מספר בני אדם נוספים נפצעו, אך בשעות הראשונות הרשויות לא פרסמו מידע מלא על מצבם או על מספר הנפגעים המדויק. לפחות גופה אחת נראתה מכוסה בסדין מחוץ למבנה בזמן שכוחות החירום המשיכו לסרוק את האזור מחשש לאיומים נוספים.
ראש עיריית סן דייגו, טוד גלוריה, הודיע כי המשטרה פועלת "להגן על הקהילה ולאבטח את האזור", ומושל קליפורניה, גאווין ניוסם, מסר כי הוא מקבל עדכונים שוטפים מהזירה. מאוחר יותר הודיעה המשטרה שהאיום "נוטרל", אך עבור הקהילה המקומית המילים הללו לא הצליחו להביא תחושת הקלה אמיתית.
האירוע בסן דייגו אינו עומד בפני עצמו. בשנים האחרונות הפכו בתי תפילה ברחבי ארצות הברית למטרות חוזרות ונשנות של מתקפות, איומים ופשעי שנאה. בתי כנסת, כנסיות ומסגדים חיים כולם תחת מציאות חדשה של אבטחה כבדה ופחד תמידי. רק בימים האחרונים נחשפה בארצות הברית מזימה לפגוע במוסדות יהודיים בניו יורק, בלוס אנג'לס ובסקוטסדייל, וכעת מגיע הירי במסגד הגדול של סן דייגו וממחיש עד כמה האלימות הדתית באמריקה חוצה קהילות וגבולות.
עבור רבים מהישראלים־אמריקאים החיים בדרום קליפורניה, התמונות מסן דייגו עוררו תחושות קשות במיוחד. רבים מהם מכירים מקרוב את הפחד מפני מתקפה על בית כנסת או מוסד יהודי, והאירוע הזה חידד עד כמה השנאה והקיצוניות אינן מבחינות בין דת לדת. בסופו של דבר, כל קהילה שחיה תחת פחד להיכנס לבית התפילה שלה חולקת את אותה חרדה בסיסית.
המרכז האסלאמי של סן דייגו שירת במשך שנים כגשר בין קהילות בעיר — מוסלמים, יהודים, נוצרים ואחרים. דווקא בגלל זה, הפגיעה בו נתפסת בעיני רבים כפגיעה רחבה הרבה יותר ממקרה פלילי נקודתי. זו מתקפה על עצם התחושה שאנשים יכולים להתאסף לתפילה בלי לחשוש לחייהם.
בשעות שלאחר האירוע ניסו חוקרי המשטרה להבין מי היו שני החמושים ומה היה המניע שלהם. האם מדובר בפשע שנאה? בפעולה אידיאולוגית? באנשים קיצוניים שפעלו מתוך הסתה? השאלות הללו עדיין פתוחות, אבל עבור מי שהיה שם באותו ערב, התשובות כבר פחות משנות. הילדים שנמלטו בריצה מתוך המסגד יזכרו בעיקר את הרגע שבו המקום שאמור היה להיות הבטוח ביותר הפך בתוך שניות לזירת אימה.
וגם אחרי שהניידות יעזבו והכותרות יתחלפו, הפחד הזה יישאר שם עוד זמן רב.