הסערה שחדרה לחדרי הניתוח: רופאים יהודים בארה״ב טוענים לאפליה פוליטית במסווה רפואי

ד"ר ג'ייקוב אגרונין הגיע לארצות הברית כדי לעסוק ברפואה, לא בפוליטיקה. הוא התמחה בקרדיולוגיה, עבד עם מטופלים ובנה את עתידו המקצועי במסלול האקדמי האמריקאי. אבל בשנים האחרונות, כך לדבריו, הוא גילה שהמערכת הרפואית שבה הוא פועל הופכת בהדרגה לזירה אידיאולוגית טעונה — עד לנקודה שבה רופאים יהודים וישראלים מרגישים שהם חייבים לבחור בין השתלבות מקצועית לבין הזהות שלהם.

בשבוע שעבר הפך אגרונין לאחד הקולות הבולטים ביותר במאבק הזה, כאשר הופיע בפני ועדת משנה של בית הנבחרים האמריקאי והאשים בפומבי את איגוד הרופאים המתמחים הגדול במדינה בקידום אג'נדה פוליטית אנטי־ישראלית וביצירת אווירה עוינת כלפי רופאים יהודים וישראלים.

במרכז הסערה ניצב ארגון המתמחים והרופאים הצעירים "ועדת המתמחים והרופאים" — גוף המייצג כ־37 אלף רופאים מתמחים ועמיתי מחקר בבתי חולים ברחבי ארצות הברית. בשנת 2024 אימץ הארגון החלטה רשמית שהגדירה את ישראל כ"מדינת אפרטהייד", האשימה אותה בביצוע "רצח עם" ותמכה באופן גלוי בתנועת החרם על ישראל.

במרכז הסערה ניצב ארגון המתמחים והרופאים הצעירים "ועדת המתמחים והרופאים" — גוף המייצג כ־37 אלף רופאים מתמחים ועמיתי מחקר בבתי חולים ברחבי ארצות הברית. בשנת 2024 אימץ הארגון החלטה רשמית שהגדירה את ישראל כ"מדינת אפרטהייד", האשימה אותה בביצוע "רצח עם" ותמכה באופן גלוי בתנועת החרם על ישראל.

לדברי אגרונין, ההחלטה לא הסתפקה בהצהרות פוליטיות כלליות, אלא כללה גם קריאות מעשיות להימנע משיתופי פעולה עם מוסדות ישראליים ולעודד צעדי חרם בתוך המערכת הרפואית עצמה. מבחינתו, זהו קו אדום מסוכן במיוחד כאשר מדובר בארגון מקצועי שאמור לייצג רופאים מכל רקע פוליטי, דתי ולאומי.

"הבעיה אינה רק פוליטית — אלא מוסדית", אמר בעדותו. לדבריו, רופאים ישראלים ומתמחים יהודים חוששים כיום להביע עמדה פומבית מחשש שיסומנו, יודרו או ייפגעו מקצועית. החשש חמור במיוחד בקרב רופאים זרים התלויים באשרות עבודה ובהמלצות מקצועיות כדי להישאר בארצות הברית ולהשלים את הכשרתם.

אגרונין תיאר מציאות שבה רופאים ישראלים נמנעים מלחתום על עצומות, לא משתתפים בדיונים ציבוריים ולעיתים אף מסתירים את עמדותיהם כדי לא להסתכן בעימות מול הנהלות בתי חולים, איגודים מקצועיים או עמיתים לעבודה.

לטענתו, חלק מהמתמחים מרגישים כי האווירה שנוצרה אינה מסתכמת עוד בביקורת על מדיניות ישראל, אלא מחלחלת כלפי עצם נוכחותם וזהותם. "הם מפחדים לדבר", אמר. "לא בגלל אדישות — אלא בגלל פחד אמיתי לקריירה שלהם."

העדות שלו הצטרפה לשורת דיונים שמתקיימים בחודשים האחרונים בארצות הברית סביב שאלת האנטישמיות במוסדות ציבוריים ואקדמיים. אם בתחילת הדרך התמקד הוויכוח בעיקר בקמפוסים ובאוניברסיטאות, כעת הוא עובר גם לבתי חולים, לאיגודים מקצועיים ולמערכות רפואיות.

בדיון בקונגרס הוצגו גם נתונים שלפיהם כ־75 אחוזים מהרופאים והסטודנטים לרפואה היהודים בארצות הברית דיווחו כי נחשפו לביטויי אנטישמיות או לאווירה עוינת מאז פרוץ המלחמה במזרח התיכון. עבור רבים מהמשתתפים בדיון, הנתון הזה היה עדות לכך שהמשבר כבר מזמן אינו מוגבל לרשתות החברתיות או להפגנות רחוב.

אגרונין ואחרים טוענים כי הבעיה מחמירה במיוחד כאשר כספי חברים ודמי איגוד מחויבים משמשים לקידום עמדות פוליטיות חד־צדדיות. לדבריהם, מתמחים רבים מוצאים את עצמם מחויבים לממן ארגון שמקדם עמדות שהם רואים כפוגעניות כלפי ישראל או כלפי יהודים — מבלי שניתנה להם אפשרות אמיתית לבחור אחרת.

הדיון הפך נפיץ עוד יותר לאחר שעלו טענות כי גורמים המזוהים עם האיגוד הביעו תמיכה בפעילים אנטי־ישראליים שנעצרו בעקבות קשרים עם ארגונים קיצוניים. מבקרי הארגון טוענים כי הגבול בין אקטיביזם פוליטי לגיטימי לבין תמיכה בדמויות קיצוניות הולך ומיטשטש.

מנגד, תומכי האיגוד טוענים כי מדובר בחופש ביטוי פוליטי לגיטימי וכי ביקורת חריפה על ישראל אינה שקולה לאנטישמיות. מבחינתם, ארגונים מקצועיים אינם יכולים להתעלם מסוגיות בינלאומיות הקשורות לזכויות אדם ולמלחמות.

אבל עבור רופאים רבים — במיוחד יהודים וישראלים — הוויכוח הזה כבר אינו תיאורטי. הוא מתרחש במסדרונות בתי החולים, בחדרי ההדרכה, בקבוצות העבודה וביחסים בין מתמחים למנהלים בכירים.

וזו אולי הסיבה שהעדות של אגרונין עוררה הד ציבורי כה גדול. משום שהיא נגעה בנקודה רגישה במיוחד בחברה האמריקאית: החשש שגם אחד המקצועות שנחשבו במשך שנים לניטרליים, מקצועיים ומבוססי אמון — הופך כעת לזירה נוספת של מלחמת זהויות פוליטית.

במערכת הבריאות האמריקאית עובדים מאות אלפי יהודים ואלפי רופאים ישראלים. עבור רבים מהם, השאלה כבר אינה רק מה מותר לומר על ישראל — אלא האם אפשר עדיין להיות רופא יהודי או ישראלי בארצות הברית מבלי להרגיש שמישהו בוחן אותך קודם כול דרך הפריזמה הפוליטית.

ד"ר אגרונין בחר שלא לשתוק.

כעת, אחרי שהעיד מול הקונגרס, הוויכוח הזה כבר יצא מחדרי הישיבות של האיגודים הרפואיים — והפך לעימות ציבורי על עתידה של הרפואה האמריקאית עצמה.