הפסקת האש מתפוררת: ארצות הברית חידשה את התקיפות באיראן והחזירה את המזרח התיכון לסף מלחמה

בשעות הלילה של יום שני, בזמן שנציגים אמריקאיים ואיראניים קיימו שיחות בדוחא בניסיון לייצב את הפסקת האש השברירית, הגיעו הדיווחים הראשונים על תקיפות אמריקאיות חדשות בדרום איראן. בתוך דקות התברר כי המשבר, שמעולם לא באמת הסתיים, חוזר להתלקח בעוצמה מלאה. הפסקת האש שנכנסה לתוקפה ב-8 באפריל נראית כעת רעועה מתמיד, והחשש מקריסה מוחלטת של ההבנות בין הצדדים הולך וגובר.

הצבא האמריקאי אישר בהמשך את דבר התקיפות. קפטן טים הוקינס, דובר צבאי בכיר, מסר כי היעדים שהותקפו כללו אתרי שיגור טילים וסירות איראניות שניסו להניח מוקשים ימיים באזור המפרץ. בוושינגטון הדגישו כי מדובר בפעולה שנועדה להגן על נתיבי השיט ועל הכוחות האמריקאיים באזור, אך במקביל הבהירו כי ארצות הברית אינה מתכוונת לנטוש את הערוץ הדיפלומטי.

קפטן טים הוקינס, דובר צבאי בכיר, מסר כי היעדים שהותקפו כללו אתרי שיגור טילים וסירות איראניות שניסו להניח מוקשים ימיים באזור המפרץ. בוושינגטון הדגישו כי מדובר בפעולה שנועדה להגן על נתיבי השיט ועל הכוחות האמריקאיים באזור, אך במקביל הבהירו כי ארצות הברית אינה מתכוונת לנטוש את הערוץ הדיפלומטי.

כדי להבין עד כמה המצב נפיץ, צריך לחזור אל ראשית העימות. המלחמה בין ארצות הברית לאיראן פרצה ב-28 בפברואר 2026, לאחר מתקפות אמריקאיות נרחבות נגד מתקני הגרעין האיראניים. עבור הנשיא דונלד טראמפ, שחזר לבית הלבן כשהסוגיה האיראנית בראש סדר העדיפויות שלו, היה זה מהלך שנועד לכפות על טהרן ויתור מוחלט על תוכנית הגרעין. מבחינת איראן, מדובר היה בהכרזת מלחמה לכל דבר.

הפסקת האש שהושגה בתחילת אפריל נועדה לבלום את ההידרדרות, אך בפועל היא מעולם לא יצרה שקט אמיתי. בשבועות האחרונים נרשמו תקריות חוזרות, חילופי אש והאשמות הדדיות בהפרת ההסכם. התקיפות האחרונות של ארצות הברית רק החריפו את התחושה שהמערכה רחוקה מסיום.

שעות ספורות לפני התקיפות פרסם טראמפ הודעה חריפה ברשתות החברתיות, שבה הצהיר כי מאגרי האורניום המועשר של איראן “יועברו מיידית לארצות הברית לצורך השמדה” — או שיושמדו בדרך אחרת. בטהרן לא אישרו את התנאים שהציג הנשיא האמריקאי, והפער בין עמדות הצדדים נותר עמוק במיוחד.

זהו למעשה לב המשבר. וושינגטון דורשת פירוק מלא של תוכנית הגרעין האיראנית, פתיחה מלאה של מיצר הורמוז והצטרפות איראן למסגרת הסכמי אברהם. איראן, מנגד, מסרבת להתחייב לנוסח סופי ומנסה להותיר לעצמה מרחב תמרון. מבחינת הממשל האמריקאי, מדובר בניסיון למשוך זמן. מבחינת האיראנים, אלו תנאים משפילים שנועדו לכפות כניעה מדינית.

למיצר הורמוז יש תפקיד מרכזי בעימות הזה. דרך נתיב המים הצר עוברים כ-20 אחוזים מאספקת הנפט העולמית, וכל איום על חופש השיט בו מטלטל מיד את השווקים הבינלאומיים. האפשרות שאיראן תנסה לחסום את המיצר באמצעות מוקשים ימיים או פגיעה בספינות מסחר מדאיגה לא רק את ארצות הברית, אלא גם מדינות רבות באירופה ובאסיה שתלויות באספקת האנרגיה מהמפרץ.

שר החוץ האמריקאי מרקו רוביו הבהיר זאת במהלך ביקורו בהודו. בשיחה עם עיתונאים בג'איפור, לפני המראתו לניו דלהי, אמר כי “המיצר חייב להישאר פתוח — והוא יישאר פתוח כך או אחרת”. זו הייתה אמירה קצרה, אך כזו שהמחישה עד כמה וושינגטון מוכנה להרחיק לכת כדי למנוע פגיעה בנתיבי הסחר הימיים.

אלא שגם בתוך המפלגה הרפובליקאית עצמה גוברת הביקורת על המהלך של טראמפ. סנאטורים בולטים, ובהם לינדזי גרהאם וטד קרוז, הזהירו כי הסכם בתנאים הנוכחיים עלול דווקא לחזק את איראן בטווח הארוך. לדבריהם, אם טהרן תצליח לשמור על חלק מיכולותיה הגרעיניות תוך קבלת לגיטימציה בינלאומית מחודשת, ארצות הברית עלולה למצוא את עצמה מול איום גדול אף יותר בעתיד.

במקביל ללחץ הצבאי, טראמפ מנסה לעצב מחדש גם את המפה האזורית. הנשיא קרא בימים האחרונים לסעודיה, קטר, פקיסטן, טורקיה, מצרים וירדן להצטרף להסכמי אברהם, ואף רמז כי גם איראן תוכל בעתיד להשתלב במסגרת אזורית חדשה אם תחתום על הסכם עם ארצות הברית. מדובר במהלך שאפתני במיוחד, שנועד לחזק את הציר הפרו-אמריקאי במזרח התיכון ולהרחיב את הבריתות האזוריות סביב ישראל.

כעת, כאשר השיחות בדוחא נמשכות תחת אש, השאלות המרכזיות נותרות פתוחות. האם איראן באמת מוכנה לוותר על תוכנית הגרעין שלה, או שהיא רק מנסה לקנות זמן? האם התקיפות האמריקאיות נועדו להפעיל לחץ אחרון בדרך להסכם — או שהן מסמנות את תחילתו של סבב לחימה חדש ומסוכן יותר?

בינתיים, המזרח התיכון כולו ממתין בדריכות. כל טיל נוסף, כל איום פומבי וכל כישלון דיפלומטי מקרבים את האזור עוד צעד לעבר עימות רחב שעלול לטלטל לא רק את איראן וארצות הברית, אלא גם את הכלכלה העולמית כולה.