ניו יורק: ראש העיר המוסלמי מול ראש העיר היהודי המיתולוגי - הקרב על שמו של גשר קווינסבורו

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

על פי פרסום של העיתון "ניו יורק פוסט", ממדאני הביע כבר במהלך מסע הבחירות שלו תמיכה בשינוי שמו של הגשר. הסיבה: טענות ארוכות שנים מצד פעילים בקהילה הלהט"בית שלפיהן קוץ' כשל בטיפול במשבר האיידס בשנות השמונים, תקופה שבה אלפי תושבי ניו יורק חלו ומתו מהמחלה.

בתשובה לשאלון שהעביר לו "מועדון ג'ים אולס" – ארגון פוליטי דמוקרטי של הקהילה הלהט"בית – נשאל ממדאני האם יתמוך בהסרת שמו של קוץ' מהגשר. תשובתו הייתה קצרה וחד-משמעית: "כן".

ממדאני הביע כבר במהלך מסע הבחירות שלו תמיכה בשינוי שמו של הגשר. הסיבה: טענות ארוכות שנים מצד פעילים בקהילה הלהט"בית שלפיהן קוץ' כשל בטיפול במשבר האיידס בשנות השמונים

העמדה הזאת הציתה מחדש ויכוח ישן על דמותו של האיש שהיה במשך יותר מעשור אחד הפוליטיקאים המשפיעים ביותר בתולדות ניו יורק.

אד קוץ' כיהן כראש העיר בין השנים 1978 ל-1989 ונחשב לאחת הדמויות המזוהות ביותר עם העיר במאה העשרים. בתקופת כהונתו התמודדה ניו יורק עם משבר כלכלי, פשיעה גואה והידרדרות באיכות החיים, אך גם החלה בתהליך התאוששות שהחזיר לה בהדרגה את מעמדה. קוץ', שהיה ראש העיר היהודי השני בתולדות העיר, הפך לסמל מקומי ולדמות אהודה בקרב רבים מהניו יורקרים.

לאחר מותו בשנת 2013, בגיל 88, החליטו מועצת העיר וראש העיר דאז מייקל בלומברג להנציח את שמו באמצעות שינוי שמו הרשמי של גשר רחוב 59 ל"גשר אד קוץ' קווינסבורו".

אלא שבעיני מבקריו, המורשת של קוץ' אינה יכולה להימדד רק באמצעות הישגיו. עבור פעילים רבים בקהילה הלהט"בית, הוא נושא באחריות מוסרית להתנהלות העיר בתקופת משבר האיידס. לטענתם, הנהגת העיר לא פעלה במהירות ובנחישות הנדרשות בזמן שאלפי בני אדם איבדו את חייהם.

אלן רוסקוף, נשיא "מועדון ג'ים אולס", נמנה עם המבקרים הבולטים ביותר של קוץ'. לדבריו, ההתנגדות להסרת שמו של ראש העיר לשעבר מהגשר היא פגיעה בזכרם של קורבנות המגפה. מבחינתו, מדובר לא רק בשאלת הנצחה אלא גם בשאלה של צדק היסטורי.

העמדה הזאת זוכה כיום לתמיכה פוליטית רחבה יותר מכפי שנדמה. לפי הדיווח, לפחות 16 חברים במועצת העיר הביעו תמיכה או נכונות לבחון מהלך חקיקה שיאפשר את שינוי השם. בין התומכים נמצאים גם מבקר העיר מארק לוין ועורך הדין הציבורי של העיר ג'ומאן ויליאמס.

עם זאת, לא כל מי שתמך בעבר ברעיון מוכן כיום להוביל אותו. חברת מועצת העיר ג'ולי מנין, שמחוז הבחירה שלה כולל את אזור הגשר, הבהירה כי אינה תומכת בשינוי השם ולא תצביע בעד יוזמה כזאת אם תובא להצבעה.

גם בקרב הציבור הרחב ההתלהבות מהמהלך מוגבלת למדי. רבים מתושבי העיר סבורים כי הפוליטיקאים עוסקים בסוגיה סמלית בזמן שבעיות דחופות בהרבה ממשיכות להכביד על חיי היומיום.

תושבים שהתראיינו לכלי תקשורת מקומיים תהו מדוע הנהגת העיר משקיעה אנרגיה במאבק על שמו של גשר כאשר מערכת הרכבת התחתית סובלת מתקלות, בעיית חסרי הבית נמשכת, יוקר המחיה מטפס והמאבק בחולדות הפך כבר מזמן לבדיחה מקומית.

עבור ניו יורקרים רבים, השאלה אינה אם קוץ' היה מושלם או אם שגה בתקופת משבר האיידס. מבחינתם, השאלה היא האם כל דמות היסטורית צריכה לעמוד במבחן ערכי ההווה, והאם כל כישלון או כתם בעבר מצדיקים מחיקה של מפעל חיים שלם.

זהו למעשה לב הוויכוח שמסעיר כיום את ניו יורק. מצד אחד ניצבים מי שסבורים כי מרחב ציבורי צריך לשקף ערכים מוסריים עדכניים וכי אין מקום להנצחת מנהיגים שלטענתם הפנו עורף לקבוצות מוחלשות. מנגד עומדים מי שרואים בכך ניסיון מסוכן לשכתב את ההיסטוריה ולשפוט דמויות עבר לפי אמות מידה שלא היו קיימות בתקופתן.

במובנים רבים, המחלוקת סביב גשר אד קוץ' חורגת בהרבה משלטי הכניסה לגשר. היא משקפת את המאבק הרחב יותר שמתחולל כיום בארצות הברית סביב פסלים, שמות רחובות, אנדרטאות וסמלי עבר. בכל רחבי המדינה ניטשים ויכוחים דומים על השאלה מי ראוי להנצחה, מי יישאר בזיכרון הציבורי ומי יימחק ממנו.

בינתיים, מאות אלפי כלי רכב ממשיכים לחצות מדי יום את הנהר על הגשר הוותיק המחבר בין מנהטן לקווינס. השלטים עדיין נושאים את שמו של אד קוץ', אך הקרב על המורשת שלו רחוק מסיום. עבור תומכיו של ממדאני מדובר במאבק על צדק היסטורי. עבור מתנגדיו זהו ניסיון למחוק פרק מרכזי בתולדות העיר. כך או כך, ניו יורק שוב מוצאת את עצמה מתווכחת לא רק על העבר שלה – אלא גם על הדרך שבה היא בוחרת לזכור אותו.