מסמך סודי, חשד גלוי: וושינגטון מגדירה את ישראל כאיום מודיעיני

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

החשיפה האחרונה של רשת החדשות האמריקאית אן-בי-סי ממחישה עד כמה המציאות הזו מורכבת. על פי הדיווח, סוכנות הביון הצבאית של ארצות הברית, אחת מגופי המודיעין החשובים והמשפיעים בממשל האמריקאי, פרסמה לאחרונה הערכת מודיעין נגדי חריגה שבה הוגדרה ישראל כאיום ריגול ברמה "קריטית" — הדרגה הגבוהה ביותר בסולם האיומים של הסוכנות.

עצם קיומו של מסמך כזה אינו דבר שגרתי. מדינות יריבות, ובהן סין, רוסיה ואיראן, מופיעות דרך קבע בדוחות מסוג זה. ישראל, לעומת זאת, נתפסת בדרך כלל כשותפה מודיעינית מהקרובות ביותר לארצות הברית. לכן עצם ההחלטה להעלות את רמת האיום לרף הגבוה ביותר מעידה על עומק הדאגה שנוצרה בתוך מערכת הביטחון האמריקאית.

על פי הדיווח, המסמך הפנימי כולל שבעה עמודים ומבוסס על מידע שנאסף בתקופה האחרונה. גורמים אמריקאיים ששוחחו עם הרשת מסרו כי החשש המרכזי הוא שישראל מגבירה את מאמציה לאסוף מידע על דיונים פנימיים בממשל טראמפ, ובמיוחד על גיבוש המדיניות האמריקאית כלפי איראן.

העיתוי אינו מקרי.

דווקא בתקופה הרגישה הזאת גבר החשש האמריקאי מפני ניסיונות ישראליים להשיג מידע על תהליכי קבלת ההחלטות בבית הלבן ובמערכת הביטחון האמריקאית

מאז הפסקת האש שנכנסה לתוקף בין ישראל לאיראן בתחילת האביב, הולכים ומתרחבים חילוקי הדעות בין ירושלים לוושינגטון. בעוד הנשיא טראמפ מנסה לקדם מסלול מדיני שנועד למנוע הידרדרות אזורית נוספת, גורמים בישראל הביעו ספקנות כלפי האסטרטגיה האמריקאית וקראו לשמור על אופציה צבאית תקיפה מול טהרן.

בשבועות האחרונים הפכו המתחים הללו לפומביים באופן חסר תקדים. דיווחים בארצות הברית חשפו חילופי דברים חריפים בין טראמפ לראש הממשלה בנימין נתניהו, ובוושינגטון כבר לא מסתירים את חוסר שביעות הרצון מהתנהלות ממשלת ישראל בכמה מהזירות הרגישות ביותר במזרח התיכון.

לפי המקורות שצוטטו בדיווח, דווקא בתקופה הרגישה הזאת גבר החשש האמריקאי מפני ניסיונות ישראליים להשיג מידע על תהליכי קבלת ההחלטות בבית הלבן ובמערכת הביטחון האמריקאית.

בעולם המודיעין, מדובר בתופעה מוכרת הרבה יותר מכפי שהציבור הרחב נוטה לחשוב.

היסטורית, גם בעלות ברית ריגלו זו אחר זו. צרפת ריגלה אחר ארצות הברית. גרמניה ריגלה אחר ארצות הברית. ארצות הברית עצמה נחשפה לאורך השנים כמי שניהלה מבצעי איסוף מודיעין נגד מדינות ידידותיות רבות, כולל כאלה החברות בנאט"ו.

במילים אחרות, עצם החשד לריגול בין מדינות ידידותיות אינו יוצא דופן. מה שמייחד את המקרה הנוכחי הוא חומרת ההערכה האמריקאית והעיתוי שבו היא פורסמה.

עבור רבים בוושינגטון, השם שמיד עולה בהקשר הזה הוא ג'ונתן פולארד.

פרשת פולארד, שהתפוצצה בשנות השמונים, נותרה עד היום אחת מפרשות הריגול הכואבות ביותר ביחסי ישראל־ארצות הברית. פולארד, אנליסט מודיעין אמריקאי, העביר לישראל כמויות עצומות של חומר מסווג ונידון לעונש מאסר ממושך. אף שבישראל ראו בו במשך שנים גיבור לאומי, במערכת הביטחון האמריקאית הפך שמו לסמל של חציית קו אדום מצד בעלת ברית.

מאז חלפו עשרות שנים, אך הזיכרון המוסדי בוושינגטון מעולם לא נעלם.

אמילי הארדינג, מבכירות המרכז למחקרים אסטרטגיים ובינלאומיים בוושינגטון, הגדירה זאת בפשטות כאשר אמרה כי לישראל יש מסורת של איסוף מודיעין אגרסיבי במיוחד וכי היא מגלה עניין רב בפעילות האמריקאית.

גם גורמים אמריקאיים ששירתו בעבר במערכת הביטחון הודו לאורך השנים כי בעת ביקורים בישראל ננקטים לעיתים אמצעי זהירות מיוחדים. שימוש במכשירים ייעודיים, הגבלת מידע רגיש והקפדה מוגברת על אבטחת מידע אינם תופעות חריגות עבור פקידים בכירים המבקרים במדינות רבות — וישראל אינה יוצאת דופן בהקשר הזה.

מנגד, התגובה הישראלית לדיווח הייתה חד־משמעית.

שגרירות ישראל בוושינגטון דחתה את הטענות מכל וכל והגדירה אותן "שקר מוחלט". בהודעה רשמית נמסר כי ישראל אינה אוספת מודיעין נגד גורמים אמריקאיים וכי כל מאמצי האיסוף שלה מכוונים כלפי אויבים וגורמים עוינים, ולא כלפי בעלות בריתה.

גם בבית הלבן ניסו לצנן את הסערה. גורמים בממשל טענו כי הדיווח מבוסס על מקורות שאינם מכירים את המציאות המבצעית וכי אין בסיס לטענות הדרמטיות שעלו בפרסום.

אלא שהמחלוקת עצמה אינה הסיפור היחיד.

השאלה החשובה יותר היא מה המשמעות המעשית של הערכה כזו.

לפי הדיווח, אין כל כוונה אמריקאית לצמצם בשלב זה את שיתוף הפעולה המודיעיני עם ישראל. שיתוף הפעולה הביטחוני בין המדינות עמוק מדי, רחב מדי וחשוב מדי מכדי שייפגע בעקבות מסמך אחד, חריף ככל שיהיה.

המלחמה מול איראן, המעקב אחר ארגוני טרור, פעילות חיזבאללה בלבנון והאתגרים האזוריים האחרים מחייבים את שתי המדינות להמשיך לעבוד יחד.

אבל בעולם המודיעין גם שינוי קטן ברמת האמון עשוי להיות משמעותי.

כאשר גורמי ביטחון אמריקאיים מתחילים להתייחס לישראל כאל יעד מודיעיני שדורש זהירות מוגברת, המשמעות היא שינוי בתפיסה. לא בהכרח שינוי במדיניות, אך בהחלט שינוי בדרך שבה מסתכלים על מערכת היחסים.

עבור ישראלים־אמריקאים רבים, ובעיקר עבור אלה שמנהלים חיים בשני צדי האוקיינוס, מדובר בתזכורת לכך שהיחסים בין מדינות אינם מבוססים על רגשות אלא על אינטרסים.

הברית בין ישראל לארצות הברית נותרה חזקה, עמוקה וחשובה לשתי המדינות. אבל הברית הזאת מעולם לא ביטלה את חוק הברזל של עולם המודיעין: מדינות אוספות מידע משום שהן רוצות לדעת מה קורה מאחורי הדלת הסגורה — גם כאשר מאחורי אותה דלת יושבים חבריהן הקרובים ביותר.

זה בדיוק מה שהופך את החשיפה הזאת למטלטלת כל כך. לא משום שהיא מלמדת שישראל וארצות הברית אינן בעלות ברית, אלא משום שהיא מזכירה שגם בין בעלות ברית, החשד לעולם אינו נעלם לחלוטין.