רעידת אדמה ביחסי ישראל־ארה"ב: ואנס רמז לאמברגו נשק והדהים את ירושלים

משברים בין ישראל לממשלים אמריקניים אינם דבר חדש. היו עימותים עם ברק אובמה, מתחים עם ג'ו ביידן וחילוקי דעות עם נשיאים משתי המפלגות. אולם הדברים שאמר השבוע סגן נשיא ארצות הברית, ג'יי. די. ואנס, נתפסו בירושלים כאזהרה חמורה הרבה יותר. לא מדובר בעוד ביקורת על מדיניות ישראל, אלא במסר שנגע בנקודה הרגישה ביותר מבחינתה של המדינה: התלות האסטרטגית בסיוע הביטחוני האמריקני.

בתום מסיבת עיתונאים בבית הלבן, שנועדה במקור להגן על הסכם ההבנות החדש עם איראן, בחר ואנס להקדיש חלק ניכר מדבריו לישראל. הוא לא הסתיר את כעסו מהמתקפות הפומביות של שרים בממשלה נגד הנשיא דונלד טראמפ והזכיר כי בשיא העימותים האחרונים, רוב מערכות ההגנה שסייעו לישראל מומנו ויוצרו בארצות הברית.

"אם הייתי חבר בממשלה הישראלית, לא הייתי ממהר לתקוף את בעל הברית החזק היחיד שנותר לי בעולם", אמר ואנס. לאחר מכן הוסיף את המשפט שהרעיד את המערכת הפוליטית בישראל: "בשבועות האחרונים, שני שלישים מאמצעי ההגנה שהגנו על מולדתכם יוצרו בידיים אמריקניות ושולמו מכספי משלם המסים האמריקני".

הדברים לא כללו איום מפורש, אך בירושלים לא נזקקו להסברים נוספים. ואנס לא הזכיר עצירת משלוחי נשק, אך רבים בישראל פירשו את דבריו כתזכורת ברורה לכך שהתמיכה האמריקנית אינה מובנת מאליה.

"אם הייתי חבר בממשלה הישראלית, לא הייתי ממהר לתקוף את בעל הברית החזק היחיד שנותר לי בעולם", אמר ואנס. לאחר מכן הוסיף את המשפט שהרעיד את המערכת הפוליטית בישראל: "בשבועות האחרונים, שני שלישים מאמצעי ההגנה שהגנו על מולדתכם יוצרו בידיים אמריקניות ושולמו מכספי משלם המסים האמריקני"

העימות החל בעקבות הביקורת החריפה שהשמיעו שרים בממשלה נגד ההסכם האמריקני עם איראן. השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר טען כי ההבנות החדשות אינן מבטיחות את ביטחונה של ישראל, ואילו שר האוצר בצלאל סמוטריץ' הגדיר את ההסכם כ"רע לישראל" ורמז כי ירושלים תיאלץ למצוא דרכים אחרות להתמודד עם האיום האיראני.

ואנס השיב בחריפות חסרת תקדים. בריאיון לעיתונות האמריקנית תהה מהי בדיוק האלטרנטיבה שמציעים השרים הישראלים, והוסיף כי אי אפשר לפתור כל בעיה ביטחונית באמצעות כוח צבאי בלבד. דבריו עוררו זעם בקרב גורמים בימין הישראלי. בן גביר השיב כי יש להילחם במשטר האיראני כפי שנלחמה ארצות הברית בנאצים במאה הקודמת, ואילו השר מיקי זוהר הזכיר כי ישראל תורמת גם היא לביטחון האמריקני באמצעות מודיעין וטכנולוגיות מתקדמות.

אלא שההתבטאות של ואנס לא נולדה בחלל ריק. עוד קודם לכן, בפסגת מדינות ג'י-7, השמיע הנשיא טראמפ עצמו שורה של אמירות שגרמו להרמת גבות בישראל. הוא רמז כי ישראל לא הייתה שורדת ללא הסיוע האמריקני, מתח ביקורת על הפעילות הישראלית בלבנון והפתיע כאשר אמר כי גם לאיראן יש זכות להחזיק בטילים, משום שלמדינות אחרות באזור יש יכולות דומות.

עבור רבים בישראל, הדברים הללו מצטרפים לתמונה מדאיגה הרבה יותר. ההסכם עם איראן אינו מחייב את טהרן לוותר על תוכנית הטילים הבליסטיים שלה, סוגיית הגרעין נדחתה להמשך המשא ומתן, וחיזבאללה בלבנון עדיין לא פורק מנשקו. במקביל, ישראל ניצבת בפני לחץ אמריקני גובר לצמצם את פעילותה הצבאית בלבנון.

גם העובדה שראש הממשלה בנימין נתניהו בחר עד כה להימנע מעימות פומבי עם טראמפ אינה מקרית. גורמים פוליטיים מעריכים כי נתניהו מבין היטב את עומק המשבר ומעדיף שלא להחריף אותו. אחרים סבורים שהוא מקווה שהסכם הקבע עם איראן לא יבשיל בסופו של דבר, או שהמציאות הפוליטית בארצות הברית תשתנה לאחר בחירות האמצע.

אולם מעבר לוויכוח הפוליטי, מרחפת שאלה גדולה הרבה יותר. במשך עשרות שנים ביססה ישראל את תפיסת הביטחון שלה על ההנחה שהברית עם ארצות הברית היא נכס אסטרטגי יציב שאינו תלוי בזהות הנשיא או במחלוקות נקודתיות. האמירה הישנה שלפיה "ארצות הברית היא יותר מנשיא אחד" שימשה במשך שנים אבן יסוד בתפיסה הישראלית.

כעת, לראשונה זה שנים רבות, יש מי שחוששים שהנחת היסוד הזאת מתחילה להיסדק. איש אינו מדבר על ניתוק היחסים, ואיש אינו צופה קרע בין המדינות, אך העובדה שסגן נשיא אמריקני בוחר להזכיר בפומבי את התלות הישראלית בנשק אמריקני נתפסת בירושלים כאיתות מדאיג במיוחד.

בקהילות הישראליות והיהודיות בארצות הברית, ובמיוחד בלוס אנג'לס, ניו יורק ומיאמי, עוקבים בדאגה אחר ההתפתחויות. עבור רבים מהם, הברית בין וושינגטון לירושלים הייתה תמיד עובדה כמעט מובנת מאליה. אלא שהמסר שעלה השבוע מבית הלבן היה שונה לחלוטין: ידידות אסטרטגית עמוקה אינה מבטלת מחלוקות, וגם בעלת הברית הקרובה ביותר יכולה להזכיר לבת בריתה עד כמה היא תלויה בה.

זו אינה רק מחלוקת על הסכם עם איראן. זהו ויכוח שעלול לעצב מחדש את מערכת היחסים בין ישראל לבין ארצות הברית בשנים הבאות — ואולי להגדיר מחדש את גבולות התמיכה האמריקנית שעליה נשענה ישראל במשך יותר מיובל שנים.