קרב על הקול היהודי: הרפובליקנים יוצאים למלחמה על ניו יורק

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

הקמפיין, שנחשף ב"ניו יורק פוסט", מתנהל במקביל בעיתונות היהודית, ברשתות החברתיות ובפלטפורמות המיועדות לקהל יהודי, והוא אינו מסתפק במסרים כלליים. במרכזו ניצב מכתב פתוח שעליו חתום יו"ר המפלגה הרפובליקנית במדינת ניו יורק, אד קוקס, ובו מתקפה חריפה על הנהגת המפלגה הדמוקרטית ועל מה שהוא מתאר כהפקרה מתמשכת של הציבור היהודי.

האש של קוקס אינה מופנית רק כלפי ראש העיר. במכתבו הוא תוקף גם את מושלת ניו יורק קאתי הוקול, את מנהיג המיעוט הדמוקרטי בבית הנבחרים חכים ג'פריס ואת מנהיג המיעוט בסנאט צ'אק שומר. שלושתם, לטענתו, לא הפגינו מנהיגות מספקת מול גל האנטישמיות ששטף את הקמפוסים, הרחובות והמוסדות הציבוריים מאז תחילת המלחמה.

במכתבו טוען קוקס כי האנטישמיות הפכה לאחד האיומים המרכזיים על יהודי ניו יורק, וכי הדמוקרטים אינם מתמודדים עמה בנחישות הנדרשת. לדבריו, המפלגה הרפובליקנית היא כיום הבית הפוליטי היחיד שמוכן לעמוד באופן חד-משמעי לצד הקהילה היהודית ולצד מדינת ישראל.

במוקד המתקפה ניצב ראש עיריית ניו יורק, זוהראן ממדאני, שנבחר לאחרונה ומזוהה עם האגף הפרוגרסיבי של המפלגה הדמוקרטית. קוקס מאשים אותו בהתבטאויות עוינות כלפי ארגון אייפא"ק ובקידום עמדות אנטי-ישראליות, ומגדיר את הדברים כ"אנטישמיות מהסוג הגרוע ביותר". מבחינת הרפובליקנים, לא מדובר עוד בוויכוח פוליטי על מדיניות הממשלה בירושלים, אלא בשיח שלדבריהם מעניק לגיטימציה לעוינות כלפי הקהילה היהודית עצמה.

ממדאני דוחה את ההאשמות וטוען כי הוא מתנגד לכל גילוי של אנטישמיות וכי ביקורתו מכוונת כלפי מדיניות ממשלת ישראל בלבד. אולם בקרב חלקים נרחבים בקהילה היהודית, ובעיקר בקרב הציבור הפרו-ישראלי, רבים סבורים כי קשה להפריד בין תמיכה בתנועת החרם על ישראל לבין הפגיעה בתחושת הביטחון של יהודי ארצות הברית.

האש של קוקס אינה מופנית רק כלפי ראש העיר. במכתבו הוא תוקף גם את מושלת ניו יורק קאתי הוקול, את מנהיג המיעוט הדמוקרטי בבית הנבחרים חכים ג'פריס ואת מנהיג המיעוט בסנאט צ'אק שומר. שלושתם, לטענתו, לא הפגינו מנהיגות מספקת מול גל האנטישמיות ששטף את הקמפוסים, הרחובות והמוסדות הציבוריים מאז תחילת המלחמה.

העיתוי של הקמפיין אינו מקרי. ג'פריס נמצא בימים אלה תחת ביקורת מצד גורמים פרו-ישראליים בעקבות החלטתו שלא לכפות משמעת סיעתית בהצבעה על הצעת החוק לקיצוץ הסיוע הביטחוני לישראל. שומר, היהודי הבכיר ביותר בפוליטיקה האמריקאית, ממשיך להתמודד עם ביקורת הן מצד השמאל והן מצד הימין סביב עמדותיו כלפי ממשלת ישראל. גם הוקול נדרשת שוב ושוב להסביר את התמודדותה עם שורת אירועים אנטישמיים שהתרחשו במדינה בשנה האחרונה.

מאחורי הקמפיין עומד חישוב פוליטי ברור. הרפובליקנים מזהים שינוי איטי אך משמעותי בדפוסי ההצבעה של חלק מהקהילה היהודית. בשכונות החרדיות בברוקלין ובמחוזות נוספים כבר נרשמה בשנים האחרונות התחזקות של התמיכה במועמדים רפובליקנים, ואירועי השנה האחרונה רק העמיקו את תחושת האכזבה של יהודים רבים מהמפלגה הדמוקרטית.

הנתונים הדמוגרפיים מעניקים למאבק הזה חשיבות עצומה. במדינת ניו יורק חיים יותר ממיליון וחצי יהודים – הקהילה היהודית הגדולה ביותר מחוץ לישראל. גם אם רק חלק קטן ממנה ישנה את דפוס ההצבעה שלו, הדבר עלול להשפיע על מאבקי בחירות מקומיים ופדרליים כאחד.

ברקע ניצבת גם התחושה הגוברת בקרב רבים מהמצביעים היהודים כי נושאי ביטחון אישי, אנטישמיות וישראל הפכו לחשובים יותר מסוגיות שבעבר הובילו את סדר היום, כמו כלכלה, בריאות או איכות הסביבה. עבור הרפובליקנים, מדובר בהזדמנות פוליטית נדירה לנסות ולשבור מסורת הצבעה שנמשכה עשרות שנים.

עם זאת, גם בתוך הקהילה היהודית נשמעות הסתייגויות. יש הסבורים כי הרפובליקנים מנסים לנצל פוליטית את תחושת חוסר הביטחון של יהודים, ומזכירים כי גם בשולי הימין האמריקאי קיימים גילויי אנטישמיות ותיאוריות קונספירציה נגד יהודים. אחרים טוענים כי דווקא העובדה ששתי המפלגות מתחרות על הקול היהודי היא התפתחות חיובית, משום שהיא מאלצת את הפוליטיקאים להתייחס ברצינות לחששות הקהילה.

כך או כך, המסר העולה מהקמפיין חד וברור: הרפובליקנים אינם רואים עוד בקהילה היהודית "נחלה דמוקרטית". הם מאמינים שהשילוב בין העלייה באנטישמיות, היחס לישראל והתחזקות האגף הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית יצר חלון הזדמנויות היסטורי. האם יהודי ניו יורק אכן ישנו את דפוסי ההצבעה שלהם? על כך יענו הקלפיות. דבר אחד כבר ברור: הקרב על הקול היהודי עבר מהשוליים אל מרכז הזירה הפוליטית האמריקאית.