
השטח, המכונה מון קאמפ, משתרע על פני 63 אקרים ומשקיף על האגם ההררי הפופולרי, לא הרחק מלוס אנג'לס. במשך שנים קידמו יזמים תוכניות בנייה במקום. ההצעה המקורית כללה יותר מ־100 בתים, אך לאחר התנגדות ציבורית, מאבקים סביבתיים והליכים משפטיים, היא צומצמה ל־50 בתים ולמרינה.
למרות המחאה המקומית, מחוז סן ברנרדינו אישר את הפרויקט ב־2025, וארגוני שימור הגישו תביעות חדשות בטענה שהפיתוח יותיר מעט מדי שטח לבעלי החיים באזור. כעת הם מאמינים שנותרה להם הזדמנות אחרונה: קרן הקרקעות של הרי סן ברנרדינו הגיעה להסכם מוגבל לרכישת הנכס, בתנאי שתצליח לגייס את מלוא הסכום בזמן.

המרוץ להצלת החוף האחרון של ביג בר
נכון ל־23 ביולי גייסה העמותה כמעט מחצית מיעד ה־10 מיליון דולר. יזם הנדל"ן ארי רסטגר סבור שהיעד עדיין אפשרי, בין היתר בזכות הקשר הרגשי של רבים לאזור ולאוכלוסיית העיטמים לבני-הראש שחיה בו. "עבור קונים אמידים ואנשים שמחוברים רגשית למקום, זה בהחלט בר השגה", אמר.
התומכים בקמפיין מדגישים כי המאבק אינו נוגע רק לחיות הבר. לדבריהם, רצועת החוף משמשת בית לצמחים מקומיים נדירים, מסייעת לשמור על דרכי פינוי באזור המועד לשריפות ומגינה על אחד הנופים הטבעיים האחרונים סביב אגם שהולך ומתמלא בבתי נופש ובנכסים להשכרה.
סהילה מוטה קספר, מנכ"לית ארגון Latinos in Heritage Conservation, טענה כי הקמת בתי יוקרה לא תשפיע רק על הנוף, אלא גם על התושבים. לדבריה, פיתוח המיועד לבעלי אמצעים ולנופשים עלול להעלות את מחירי הקרקע והדיור, ולהקשות עוד יותר על תושבים ותיקים להמשיך להתגורר בביג בר. לכן, מבחינתה, המאבק לשימור המקום הוא גם מאבק על אופייה של הקהילה. "כאשר קהילות נדחקות החוצה, אנחנו מאבדים את האנשים שנושאים את הזיכרון, המסורות, הידע והזהות התרבותית של המקום", אמרה.
מנגד, יש הטוענים כי באזורים מבוקשים כל כך אי אפשר למנוע פיתוח לחלוטין, ולכן המטרה צריכה להיות בנייה אחראית. איש הנדל"ן אירקלי "ניק" פניזה אמר כי עדיף לשפר את מה שכבר קיים ולשמור על המקומות שהופכים את ביג בר לייחודית. "אם פיתוח יתר יהרוס את הסביבה הטבעית שמושכת לכאן מבקרים מלכתחילה, הוא יפגע בערכי הנכסים, בתיירות ובעסקים המקומיים", אמר. כעת נותרו לתושבים ימים ספורים בלבד להוכיח שהם מסוגלים להציל את רצועת החוף לפני שההזדמנות תיסגר.