לוס אנג'לס: הצעירים נדחקים החוצה - משבר הדיור מאיים על הקהילה היהודית

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

המספר שמסביר את המשבר הוא 2,049 דולר. זהו הפער החודשי בין העלות המשוערת של רכישת בית לבין שכירתו במטרופולין לוס אנג'לס — הגבוה ביותר מבין 50 המטרופולינים הגדולים בארצות הברית. לפי ניתוח של "לוס אנג'לס טיימס" שהתבסס על נתוני רילטור.קום, העלות החודשית החציונית של רכישת בית עם עד שני חדרי שינה באזור עומדת על כ־4,836 דולר, לעומת שכירות חציונית של 2,787 דולר.

במונחים כלכליים טהורים, ההחלטה כמעט מתבקשת: לשכור. אלא שעבור קהילה הנשענת על יציבות, קרבה משפחתית, בתי כנסת, בתי ספר ומוסדות קהילתיים, המשמעות רחבה בהרבה. משפחה צעירה יכולה לשכור במשך שנים, אבל כאשר מגיעים ילדים, הצורך בבית גדול יותר, בחינוך יציב ובקרבה להורים הופך מכריע. בשלב הזה רבים מגלים שהדרך היחידה לקנות בית עוברת הרחק מלוס אנג'לס.

במונחים כלכליים טהורים, ההחלטה כמעט מתבקשת: לשכור. אלא שעבור קהילה הנשענת על יציבות, קרבה משפחתית, בתי כנסת, בתי ספר ומוסדות קהילתיים, המשמעות רחבה בהרבה. משפחה צעירה יכולה לשכור במשך שנים, אבל כאשר מגיעים ילדים, הצורך בבית גדול יותר, בחינוך יציב ובקרבה להורים הופך מכריע. בשלב הזה רבים מגלים שהדרך היחידה לקנות בית עוברת הרחק מלוס אנג'לס.

ליסה אנסל, סגנית מנהלת מכון קסדן לחיים יהודיים באוניברסיטת דרום קליפורניה, מזהירה כי מדובר כבר לא רק במשבר נדל"ן אלא בשאלה הנוגעת לעתידה של הקהילה. לדבריה, כאשר משפחות אינן מסוגלות לקנות בית במקום שבו הן חיות, הן נותרות חשופות לעליות שכר דירה, למכירת הנכס שבו הן מתגוררות ולמעברים חוזרים. ובעיקר, הן מתקשות לבנות את תחושת הקביעות שעליה נשענת קהילה בין־דורית.

הבעיה חריפה במיוחד בלוס אנג'לס משום שמדובר באחת הקהילות היהודיות הגדולות בעולם. לפי מחקר הקהילה היהודית של לוס אנג'לס מ־2021, באזור חיים כ־565 אלף יהודים בכ־294 אלף משקי בית — הקהילה היהודית השנייה בגודלה בארצות הברית אחרי ניו יורק. בתוך האוכלוסייה הזאת חיים גם עשרות אלפי ישראלים, שעבור רבים מהם הקרבה למשפחה, לבתי ספר יהודיים, לבתי כנסת ולעסקים ישראליים היא חלק מרכזי בהחלטה היכן לגור.

אבל אפילו בתוך קהילה גדולה ומבוססת, הלחץ הכלכלי כבר עמוק. כמעט חמישית ממשקי הבית היהודיים באזור הגדירו את מצבם הכלכלי כקשה, ויותר מרבע מוציאים לפחות שליש מהכנסתם על דיור. בקרב מי שכבר מתמודדים עם קושי כלכלי, נטל הדיור גבוה בהרבה.

עבור משפחות שומרות מצוות, האפשרויות מצטמצמות עוד יותר. הן אינן יכולות פשוט לעבור לשכונה זולה במרחק שעה מבית הכנסת, משום שבשבת ובחגים הן זקוקות למגורים במרחק הליכה. המשמעות היא שהתחרות על בתים בשכונות עם תשתית יהודית חזקה — כמו פיקו־רוברטסון, בוורלי־פיירפקס, חלקים של ואלי וילג', אנצ'ינו וטרזנה — מתקיימת בשוק שגם כך נמנה עם היקרים במדינה.

כבר לפני שנים תיארו חוקרים את המצב כ"משולש בלתי אפשרי": משפחה צעירה יכולה לנסות לרכוש בית, לשלם על חינוך יהודי פרטי ולחסוך לפנסיה — אבל עבור רבים קשה מאוד לעשות את שלושתם יחד. ככל שמחירי הבתים והריביות עלו, המשולש הזה נעשה אכזרי עוד יותר.

גם בתי הספר היהודיים מרגישים את הלחץ. במשך שנים עלה שיעור המשפחות הזקוקות לסיוע בשכר לימוד, והעלות נותרה אחת הסיבות המרכזיות לכך שהורים בוחרים שלא לשלוח את ילדיהם למסגרות יהודיות פרטיות. כאשר מוסיפים לכך משכנתה של אלפי דולרים בחודש, ביטוחי בתים שהתייקרו ועלויות מחיה גבוהות, הבחירה הופכת עבור משפחות רבות לכמעט בלתי אפשרית.

ואז מתחילה הנדידה.

אחד הסימנים הברורים ביותר נמצא דווקא מחוץ ללוס אנג'לס. בשנים האחרונות מוקמים ומתרחבים מרכזים יהודיים בערים שבעבר נחשבו מרוחקות מדי מהמרכזים היהודיים הגדולים של דרום קליפורניה. בבייקרספילד פועל מרכז חב"ד גדול, בריברסייד ובאזור אינלנד אמפייר מתרחבות קהילות, ובטמקולה מוקם קמפוס יהודי חדש. המקומות האלה אינם הופכים לפתע למרכזים יהודיים במקרה — הם צומחים במקום שאליו עוברות משפחות שמחפשות בית גדול יותר במחיר שהן מסוגלות לשלם.

התופעה אינה נעצרת בגבולות קליפורניה. טקסס, אריזונה, נבאדה, איידהו ומדינות נוספות מושכות בשנים האחרונות משפחות שעוזבות את החוף המערבי. הפערים במחירי הדיור עצומים: מחקרים על מהגרים מקליפורניה מצאו כי מי שעוזבים את המדינה עוברים בממוצע למקומות שבהם עלויות הדיור החודשיות נמוכות במאות דולרים ומחיר הבית החציוני עשוי להיות נמוך במאות אלפי דולרים.

עבור משפחה צעירה, ההבדל הזה יכול להיות ההבדל בין דירה שכורה לבית עם שלושה או ארבעה חדרי שינה. הוא יכול לממן בית ספר יהודי, חוגים לילדים, חיסכון לעתיד ואפילו לאפשר לאחד ההורים לעבוד פחות שעות.

אלא שמבחינת הקהילה בלוס אנג'לס, כל משפחה שעוזבת לוקחת איתה יותר מאשר כוח קנייה. היא לוקחת איתה ילדים מבתי הספר, מתפללים מבתי הכנסת, מתנדבים מארגונים קהילתיים, לקוחות מעסקים יהודיים — ובעיקר את הדור הבא.

וזו הנקודה שהופכת את משבר הדיור לשאלה קיומית עבור מוסדות יהודיים. בית כנסת יכול להישאר באותו בניין במשך מאה שנה, אבל אם הדור הצעיר אינו מסוגל לגור לידו, המבנה לבדו אינו מבטיח המשכיות. בית ספר יכול להחזיק קמפוס מרשים, אבל הוא זקוק למשפחות שיכולות להרשות לעצמן לחיות בסביבה ולשלם את שכר הלימוד.

אנסל טוענת כי על מוסדות יהודיים להתחיל להתייחס לדיור כפי שהם מתייחסים לחינוך, ביטחון וסיוע לנזקקים — כחלק מהתשתית שמחזיקה קהילה. בין האפשרויות שהיא מעלה נמצאות בניית דיור למשפחות ולעובדי קהילה על קרקעות שבבעלות מוסדות יהודיים, תוכניות סיוע לרכישת בית וחיזוק יזום של מוסדות יהודיים באזורים שאליהם עוברות משפחות צעירות.

זו אינה שאלה של שמירה על שכונה מסוימת בכל מחיר. קהילות תמיד השתנו, יהודים תמיד עברו ממקום למקום, ומרכזים יהודיים חדשים יכולים להיות סיפור הצלחה. אבל כאשר העזיבה אינה נובעת מבחירה אלא מכך שמשפחה עובדת פשוט אינה יכולה לקנות בית, הסיפור משתנה.

לוס אנג'לס עדיין מחזיקה באחת הקהילות היהודיות הגדולות, העשירות והמגוונות בעולם. אבל המחירים שהיא דורשת ממשפחה שרוצה להישאר כאן הולכים ועולים.

ובעיר שבה כבר משתלם הרבה יותר לשכור מאשר לקנות, השאלה אינה רק מי יוכל להרשות לעצמו בית.

השאלה היא מי יוכל להרשות לעצמו להישאר.