
בנאום שנשא בוועידת בחירות האמצע הרפובליקנית בדאלאס, טראמפ הבטיח כי אם המפלגה הרפובליקנית תשמור על השליטה גם בבית הנבחרים וגם בסנאט, כל אזרח אמריקאי מבוגר יקבל "דיבידנד טראמפ" בסך 5,000 דולר. לפי דבריו, הכסף אמור להיות מוצא בתוך ארה"ב. הוא הציג את התשלום כדרך להחזיר לציבור חלק מההצלחה הכלכלית של המדינה.
אלא שהמספר הגדול מסתיר מאחוריו מספר גדול הרבה יותר. לפי הערכות שפורסמו בעקבות הנאום, תשלום כזה עשוי לעלות לממשלה הפדרלית בין 1.2 ל-1.35 טריליון דולר. טראמפ לא הציג בנאומו תוכנית מפורטת שמסבירה מאין בדיוק יגיע הכסף, כיצד יחולק, האם יהיו מגבלות הכנסה או כיצד יאכפו את הדרישה להשתמש בו רק בארה"ב. כדי שהתוכנית תהפוך למציאות יהיה צורך, כמעט בוודאות, בחקיקה ובהקצאת כספים של הקונגרס.
וזו הנקודה שהופכת את ההבטחה הזאת להרבה יותר מעוד הבטחת בחירות כלכלית.
טראמפ לא אמר רק שהוא רוצה להפחית מסים, להגדיל קצבאות או להעביר תוכנית סיוע אם הרפובליקנים ינצחו. הוא הציב בפני הבוחרים משוואה פשוטה במיוחד: אם המפלגה שלי תשמור על הקונגרס - אתם תקבלו 5,000 דולר.
האם זה שוחד?
מבחינה פוליטית, מבקריו של טראמפ בוודאי ינסו לתאר זאת כך. מבחינה משפטית, התשובה מורכבת הרבה יותר.

הנשיא מנסה להפוך את בחירות האמצע ממשאל עם על עצמו ולשחזר את שיעורי ההצבעה הגבוהים של תומכיו מבחירות לנשיאות. אלא שזה גם הימור מסוכן. נשיאים מכהנים נוטים לספוג הפסדים בבחירות אמצע הקדנציה, וטראמפ מגיע להצבעה כאשר האינפלציה, יוקר המחיה והמלחמה עם איראן מכבידים על הרפובליקנים.
החוק הפדרלי האמריקאי אוסר להציע לאדם כסף או הוצאה בתמורה לכך שיצביע, יימנע מהצבעה או יצביע בעד או נגד מועמד. חוק פדרלי נוסף אוסר במקרים מסוימים להבטיח הטבה שמומנה או התאפשרה באמצעות חוק של הקונגרס בתמורה לפעילות פוליטית או לתמיכה במועמד או במפלגה.
אבל קיים הבדל משפטי משמעותי בין אדם שמציע לבוחר מסוים 100 דולר בתמורה להצבעה עבור מועמד לבין נשיא שמבטיח מדיניות ממשלתית כללית שתיטיב עם מיליוני אזרחים אם מפלגתו תנצח. פוליטיקאים מבטיחים לבוחרים הטבות כלכליות מאז ומעולם - הפחתות מס, מענקים, מחיקת חובות, הגדלת ביטוח בריאות או סיוע למשפחות - והבטחות כאלה אינן הופכות אוטומטית לשוחד פלילי.
לכן יהיה מטעה לקבוע שטראמפ ביצע שוחד לבוחרים. אבל יהיה גם קשה להתעלם מהאופן החריג שבו ניסח את ההבטחה. כאן אין רק דיון מופשט על מדיניות כלכלית עתידית. מדובר בסכום מזומן מדויק, גדול מאוד, שמוצמד במפורש לתוצאה פוליטית: ניצחון רפובליקני בשני בתי הקונגרס.
והעיתוי אינו מקרי.
בחירות האמצע ייערכו ב-3 בנובמבר, והרפובליקנים מגיעים לישורת האחרונה כשהשליטה שלהם בוושינגטון נמצאת בסכנה ממשית. נכון לתחילת ספטמבר, הרפובליקנים מחזיקים ברוב צר בבית הנבחרים וברוב של 53 מול 47 בסנאט. הדמוקרטים זקוקים לרווח של ארבעה מושבים כדי להשתלט על הסנאט, ובבית הנבחרים המרווח קטן אף יותר. הערכות שונות מעניקות לדמוקרטים סיכוי ממשי ואף יתרון במאבק על בית הנבחרים, בעוד שהסנאט נותר קשה יותר לחיזוי.
הבעיה של הרפובליקנים היא שטראמפ עצמו נמצא הפעם במרכז מערכת הבחירות, אף ששמו אינו מופיע על שום פתק הצבעה. בוועידה בדאלאס הוא אפילו ביקש מתומכיו להתייחס להצבעה כאילו שמו כן נמצא על הפתק.
האסטרטגיה ברורה. הנשיא מנסה להפוך את בחירות האמצע ממשאל עם על עצמו ולשחזר את שיעורי ההצבעה הגבוהים של תומכיו מבחירות לנשיאות. אלא שזה גם הימור מסוכן. נשיאים מכהנים נוטים לספוג הפסדים בבחירות אמצע הקדנציה, וטראמפ מגיע להצבעה כאשר האינפלציה, יוקר המחיה והמלחמה עם איראן מכבידים על הרפובליקנים. כמה מועמדים רפובליקנים במחוזות תחרותיים אף התרחקו מהוועידה, בניסיון שלא להיות מזוהים מדי עם הנשיא.
ובתוך כל זה הגיע אחד הרגעים המוזרים ביותר של הוועידה דווקא מהצד הדמוקרטי.
הסנאטור ג'ון פטרמן מפנסילבניה הופיע בסרטון שהוקרן בפני הקהל הרפובליקני. פטרמן, אחד הדמוקרטים הפרו-ישראלים הבולטים ביותר בקונגרס ומי שהולך ומתרחק בשנים האחרונות מהאגף הפרוגרסיבי במפלגתו, הציג את עצמו כ"דמוקרט של השכל הישר", תקף את הסוציאליזם ושיבח את שיתוף הפעולה שלו עם הסנאטור הרפובליקני דייב מקורמיק ועם ממשל טראמפ לטובת תעשיית הפלדה של פנסילבניה.
פטרמן לא הודיע שהוא עובר למפלגה הרפובליקנית, ולמעשה התעקש בעבר שהוא נשאר דמוקרט. אבל עצם העובדה שסנאטור דמוקרטי מופיע בסרטון בוועידת בחירות רפובליקנית פחות מחודשיים לפני הצבעה שעשויה לקבוע מי ישלוט בקונגרס היא אירוע חריג ביותר.
היחסים שלו עם מפלגתו הפכו מתוחים במיוחד סביב ישראל. פטרמן המשיך להעניק תמיכה בולטת לישראל בשעה שחלקים גדלים במפלגה הדמוקרטית החריפו את הביקורת עליה. הוא אף אמר בעבר שהקו האדום מבחינתו יהיה מצב שבו המפלגה תהפוך, לדבריו, ל"מפלגה אנטי-ישראלית".
עבור טראמפ והרפובליקנים, הסרטון של פטרמן היה מתנה פוליטית. הוא אפשר להם להציג לא רק ביקורת על הדמוקרטים מבחוץ, אלא דמוקרט מוכר שאומר לקהל הרפובליקני שחלקים ממפלגתו הלכו רחוק מדי.
וכך, בתוך ערב אחד, התקבלה תמונה טובה למדי של הבחירות האמריקאיות של 2026: נשיא שמבטיח לכל מבוגר 5,000 דולר אם מפלגתו תנצח, דמוקרט בולט שמופיע על המסך בוועידה הרפובליקנית, ושתי מפלגות שנלחמות על מספר קטן של מושבים שיקבע אם טראמפ יוכל להמשיך לקדם את סדר היום שלו בשנתיים האחרונות של כהונתו - או ימצא מולו קונגרס שמסוגל לעצור אותו.
הצ'קים, צריך להדגיש, עדיין אינם קיימים. אין כרגע 5,000 דולר בדרך לחשבונות הבנק של האמריקאים, אין חוק שמאשר אותם ואין ודאות שהקונגרס אפילו יסכים לממן אותם במקרה של ניצחון רפובליקני. טראמפ כבר העלה בעבר רעיונות לחלוקת "דיבידנדים" לאזרחים שלא הבשילו לתשלום בפועל.
אבל מבחינה פוליטית, הכסף כבר נמצא על השולחן.
השאלה שתלווה עכשיו את מערכת הבחירות היא לא רק אם האמריקאים מאמינים שטראמפ באמת יצליח לשלוח להם צ'ק של 5,000 דולר. השאלה היא האם עצם ההבטחה הזאת תהיה שווה לרפובליקנים מספיק קולות כדי להשאיר את הקונגרס בידיהם.