ניוסום נגד טראמפ: קליפורניה מקשיחה את החוקים נגד רשויות ההגירה

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

התוצאה היא תמונה כמעט מושלמת של המאבק שמתנהל כעת בארצות הברית: בוושינגטון הממשל מרחיב את סמכותו לגרש; בסקרמנטו המדינה מנסה לצמצם את הכלים שבהם ניתן לבצע את האכיפה בתחומה. השאלה הגדולה היא כמה רחוק יכולה קליפורניה ללכת לפני שהחוק הפדרלי עוצר אותה.

ניוסום אינו מסתיר את מגבלת הכוח שלו. קליפורניה אינה יכולה לקבוע מי יגורש מארצות הברית, מי ייעצר בידי ICE או מי רשאי להישאר במדינה. אלה שאלות שנמצאות בעיקר בסמכות הפדרלית. במקום זאת מנסה סקרמנטו לפעול באזורים שבהם היא טוענת שיש לה סמכות ברורה: נכסי מדינה, עובדי ציבור, מתקני כליאה פרטיים, כללי בטיחות, רשומות ציבוריות וזכויות אזרח.

העימות הראשון של היום הגיע מבית המשפט העליון. ברוב של 6 מול 3 אפשרו השופטים לממשל לחדש בשלב זה גירוש של מהגרים ל״מדינות שלישיות״ — מדינות שאינן מדינות המוצא שלהם ולעיתים אין להם אליהן כל קשר קודם. שלוש השופטות הליברליות, סוניה סוטומאיור, אלנה קייגן וקטנג׳י בראון ג׳קסון, התנגדו.

מדובר עדיין בהחלטת ביניים ולא בפסק הדין הסופי. בית המשפט הסכים לדון בדצמבר בחוקיות המדיניות עצמה. עד אז, הממשל רשאי להמשיך להפעיל אותה בלי לתת במקרים מסוימים הודעה מוקדמת משמעותית או הזדמנות מלאה לטעון כי האדם צפוי לרדיפה או לעינויים במדינת היעד.

השופט הפדרלי בריאן מרפי מבוסטון קבע קודם לכן כי המדיניות אינה חוקית וכי לכל אדם שנשלח למדינה שלישית צריכה להיות הזדמנות ממשית לדעת לאן שולחים אותו ולהציג טענה ספציפית של סכנה. בית המשפט העליון הקפיא כעת את ההגבלות האלה בזמן שהוא בוחן את המקרה.

לפי הנתונים שהוצגו בהליך, יותר מ־25 אלף בני אדם כבר גורשו במסגרת מדיניות המדינות השלישיות, ליותר משני תריסר מדינות וטריטוריות. רובם נשלחו למקסיקו, אך אחרים הועברו למדינות שבהן תנאי הביטחון והכליאה מעוררים ביקורת קשה. ארגוני זכויות אדם טוענים כי בחלק מהמקרים אנשים נשלחו למקומות שבהם הם עלולים לעמוד בפני מעצר, התעללות או גירוש נוסף למדינה שממנה כבר קיבלו בעבר הגנה.

ממשל טראמפ טוען מנגד כי מדובר בכלי הכרחי כאשר מדינת המוצא מסרבת לקבל את האדם בחזרה, וכי ארצות הברית מקבלת מהמדינות הקולטות ערבויות שלפיהן המגורשים לא יעונו ולא יירדפו.

בזמן שהקרב הזה התנהל בוושינגטון, ניוסום הציג בסקרמנטו חזית הפוכה לחלוטין. הוא חתם על 21 חוקים הקשורים לפעילות ההגירה הפדרלית, במסגרת מה שלשכתו תיארה כחבילת חקיקה להגברת שקיפות, פיקוח ואחריות.

אחד החוקים הבולטים ביותר הוא AB 2760, האוסר על רשויות אכיפת חוק הפועלות בקליפורניה להשתמש בכפפות חשמל לבישות המסוגלות להעביר מכת חשמל לאדם בזמן מעצר. החקיקה קודמה במהירות לאחר שנחשף כי המשרד לביטחון המולדת בחן הוצאה של מיליוני דולרים על ציוד כזה עבור סוכני הגירה.

לפי לשכת ניוסום, קליפורניה היא המדינה הראשונה בארצות הברית שמטילה איסור כזה. הממשל הפדרלי כבר אותת בעבר כי מבחינתו למדינה אין סמכות לקבוע באיזה ציוד ישתמשו סוכנים פדרליים במהלך מילוי תפקידם — ולכן כמעט ודאי שהחוק יעמוד בפני מבחן בבית המשפט.

חוק אחר, AB 1633, מטיל מס של 25% על חברות פרטיות שמפעילות מתקני מעצר הקשורים להגירה. לפי הערכות התקציב של המדינה, המס עשוי להכניס כ־177 מיליון דולר, שיופנו לשירותים משפטיים ולסיוע למהגרים. מרבית מתקני המעצר הגדולים בקליפורניה מופעלים עבור הממשלה הפדרלית בידי חברות פרטיות כמו GEO Group ו־CoreCivic.

חוק נוסף, SB 747, המכונה בידי תומכיו ״חוק ללא מלכים״, יוצר מסלול שבאמצעותו תושבים יוכלו להגיש תביעות אזרחיות נגד פקידי ממשל פדרליים בגין הפרות נטענות של זכויות חוקתיות. גם כאן צפוי מאבק משפטי משמעותי בשאלה האם מדינה יכולה להרחיב בדרך הזו את האחריות האישית של סוכנים פדרליים.

החבילה כוללת גם הגבלות על שימוש ברימוני הלם ובמטעני פריצה, הרחבת הפיקוח על מתקני מעצר פרטיים, חיוב בפרסום מידע על שיחות 911 שמגיעות ממתקני הגירה, הגבלות על הקמת מתקני מעצר חדשים וחוק מתוקן נגד הסתרת פנים של אנשי אכיפה.

אבל עבור הקהילה הישראלית והיהודית בעמק סן פרננדו יש לחבילה גם זווית מקומית מאוד. שניים מהחוקים נכתבו בידי חבר האספה ג׳סי גבריאל, הדמוקרט מאנסינו.

AB 1807 אוסר להשתמש בנכסים שבבעלות מדינת קליפורניה כבסיס להתארגנות, עיבוד, מעצר או פעילות אחרת של אכיפת הגירה. המשמעות היא שסוכני הגירה פדרליים לא יוכלו, לפחות לפי חוק המדינה, להשתמש בחניונים, מבנים או מתקנים ממלכתיים כנקודות יציאה או תמיכה במבצעים.

AB 1806 מחזק את תפקיד משרד המשפטים של קליפורניה באירועים שבהם אנשי אכיפת הגירה פדרליים יורים באזרחים. גבריאל אמר עם החתימה כי מטרת שני החוקים היא להגביר שקיפות ולהבטיח חקירה עצמאית כאשר פעולה פדרלית מסתיימת במוות.

המדינה גם מרחיבה את הפיקוח על מתקני המעצר עצמם. חוק SB 1399 ממשיך ומרחיב את סמכות המדינה לבדוק מתקנים פרטיים שבהם מוחזקים עצורי הגירה. בשנים האחרונות תועדו בהם תלונות על צפיפות, טיפול רפואי מאוחר, מזון ומים באיכות ירודה ותנאים קשים נוספים.

ניוסום אינו מסתיר את מגבלת הכוח שלו. קליפורניה אינה יכולה לקבוע מי יגורש מארצות הברית, מי ייעצר בידי ICE או מי רשאי להישאר במדינה. אלה שאלות שנמצאות בעיקר בסמכות הפדרלית. במקום זאת מנסה סקרמנטו לפעול באזורים שבהם היא טוענת שיש לה סמכות ברורה: נכסי מדינה, עובדי ציבור, מתקני כליאה פרטיים, כללי בטיחות, רשומות ציבוריות וזכויות אזרח.

הממשל הפדרלי חולק על חלק ניכר מהגישה הזו. המשרד לביטחון המולדת טוען כי אכיפת חוקי ההגירה היא אחריות פדרלית וכי סעיף העליונות בחוקה קובע שחוק פדרלי גובר כאשר הוא מתנגש עם חוק מדינתי. במילים אחרות: כאשר קליפורניה מנסה לומר לסוכן פדרלי כיצד לפעול, השאלה אינה רק פוליטית אלא חוקתית.

וזה בדיוק המקום שבו החבילה החדשה צפויה להגיע בסופו של דבר — לבית המשפט.

לקליפורניה כבר היו השנה הצלחות וכישלונות בקרבות דומים. חוק קודם שניסה להגביל כיסוי פנים של סוכנים פדרליים נתקל בקשיים משפטיים, ולכן ניוסום חתם כעת על גרסה מתוקנת שנועדה להתמודד עם הטענות שהועלו נגדו.

לכן, למרות הרטוריקה החריפה משני הצדדים, הסיפור האמיתי של יום שלישי אינו שמישהו כבר ניצח במלחמת ההגירה. להפך. בית המשפט העליון העניק לממשל טראמפ מרחב פעולה גדול יותר בגירושים אל מחוץ למדינה, ובאותו יום קליפורניה בנתה שורה חדשה של מחסומים בתוך גבולותיה.

עכשיו נותר לברר איזה מהם יחזיק מעמד.