אמריקה כמעט הפסיקה לגייס עובדים: רק 29 אלף משרות בחודש

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

המעסיקים בארצות הברית הוסיפו בחודש שעבר רק 29 אלף משרות - הרבה מתחת לכ־90 אלף שחזו כלכלנים - ושיעור האבטלה עלה מ־4.1% ל־4.2%. מדובר באחד מדוחות התעסוקה החלשים ביותר של התקופה האחרונה, והדו״ח האחרון שיפורסם לפני בחירות האמצע ב־3 בנובמבר.  

אבל המספר של ספטמבר הוא רק חלק מהסיפור.

גם השכר מתחיל לאבד מומנטום. לפי נתוני ספטמבר, קצב העלייה השנתי בשכר הממוצע לשעה ירד לכ־3%, הקצב האיטי ביותר מאז מאי 2021. בתקופה שבה אמריקאים רבים עדיין מתמודדים עם מחירים גבוהים של דיור, מזון, אנרגיה וביטוח, מדובר בהתפתחות רגישה במיוחד.  

משרד העבודה האמריקאי עדכן כלפי מטה גם את נתוני החודשים הקודמים: בסך הכול נמחקו 60 אלף משרות מהאומדנים של יולי ואוגוסט. לפי הנתונים המעודכנים, ביולי איבד המשק כ־10,000 משרות, במקום תוספת של 21 אלף שדווחה קודם, ואוגוסט עודכן מ־162 אלף משרות חדשות ל־133 אלף בלבד.  

התמונה שמצטיירת אינה בהכרח של גל פיטורים, אלא של שוק עבודה שקפא.

מספר תביעות האבטלה החדשות דווקא נותר נמוך יחסית, וברחבי המדינה מעסיקים עדיין נמנעים מפיטורים המוניים. הבעיה היא שבמקביל הם גם כמעט אינם מגייסים. מספר המשרות הפנויות ירד באוגוסט לכ־7.08 מיליון, ושיעור הגיוסים נותר נמוך. המשמעות עבור עובד שכבר מחזיק במשרה יכולה להיות יציבות יחסית - אבל עבור מי שמחפש עבודה חדשה, בוגר קולג׳ טרי או מי שמנסה להחליף מקום עבודה, השוק נעשה קשה יותר.  

גם השכר מתחיל לאבד מומנטום. לפי נתוני ספטמבר, קצב העלייה השנתי בשכר הממוצע לשעה ירד לכ־3%, הקצב האיטי ביותר מאז מאי 2021. בתקופה שבה אמריקאים רבים עדיין מתמודדים עם מחירים גבוהים של דיור, מזון, אנרגיה וביטוח, מדובר בהתפתחות רגישה במיוחד.  

הדו״ח מגיע בעיתוי פוליטי נפיץ.

בחירות האמצע יתקיימו בעוד כחודש, והכלכלה היא אחד הנושאים המרכזיים שמעסיקים את הבוחרים. מדד אמון הצרכנים של Conference Board ירד בספטמבר לרמתו הנמוכה ביותר מאז 2014, כאשר משיבים הצביעו שוב ושוב על יוקר המחיה, מחירי הדלק והחשש מהמצב הכלכלי.  

עבור ממשל טראמפ והרפובליקנים, המספרים יוצרים תמונה מורכבת. מצד אחד, שיעור האבטלה של 4.2% עדיין נמוך במונחים היסטוריים ואין סימנים למיתון עמוק או לגל פיטורים רחב. מצד שני, הקצב שבו הכלכלה מייצרת משרות חדשות נחלש בחדות, והנתון החלש מתפרסם בדיוק בזמן שבו המפלגה מבקשת לשמור על כוחה בקונגרס.

הדמוקרטים צפויים להשתמש בדו״ח כדי לטעון שהצמיחה מאבדת קצב וששוק העבודה נחלש תחת ממשל טראמפ. הרפובליקנים, מנגד, יכולים להצביע על שיעור אבטלה שעדיין נמוך ועל כך שמספר המפוטרים נותר מוגבל. העובדות מאפשרות לשני הצדדים לבנות מסרים שונים סביב אותו דו״ח - אבל הן אינן משנות את המספר המרכזי: 29 אלף משרות בלבד בחודש שלם.  

גם בוול סטריט קראו את הנתונים בדרך מעט שונה.

דווקא לאחר פרסום הדו״ח עלו המדדים המרכזיים, משום שהמשקיעים פירשו את החולשה בשוק העבודה כסיבה אפשרית לכך שהפדרל ריזרב לא ימהר להעלות שוב את הריבית. ההסתברות בשווקים להעלאת ריבית בפגישה הבאה ירדה בצורה חדה לאחר פרסום הנתונים, ותשואת אג״ח ממשלת ארה״ב ל־10 שנים ירדה לכ־5.20%  

זו האירוניה של הכלכלה האמריקאית הנוכחית: חדשות רעות לעובדים יכולות להפוך לחדשות טובות למשקיעים.

הפדרל ריזרב נמצא במצב בעייתי במיוחד. האינפלציה עדיין גבוהה מהיעד הרשמי של 2%, ולכן בדרך כלל נתונים כאלה היו מצדיקים מדיניות ריבית קשוחה. אלא שכאשר שוק העבודה מתחיל להיחלש, העלאת ריבית נוספת עלולה להכביד עוד יותר על חברות ועל משקי בית ולדחוף את הכלכלה להאטה חריפה יותר.

כרגע, ארצות הברית אינה מאבדת מאות אלפי משרות. היא גם אינה נמצאת במצב שבו מיליוני אנשים מפוטרים בכל חודש.

הבעיה החדשה פשוטה יותר - וכמעט שקטה יותר: חברות מחזיקות בעובדים שכבר יש להן, אבל חושבות פעמיים לפני שהן שוכרות חדשים.

אחרי שנים שבהן מעסיקים התקשו למצוא עובדים והציעו בונוסים ושכר גבוה יותר כדי למשוך מועמדים, מאזן הכוחות מתחיל להתהפך.

עבור הבית הלבן, המספר 29 אלף מגיע בזמן הגרוע ביותר האפשרי: ארבעה שבועות לפני יום הבחירות, בזמן שהאמריקאים ממילא אומרים בסקרים שהם מודאגים מהכלכלה.

ועבור מיליוני אמריקאים שמחפשים עבודה, השאלה אינה מי ינצח בוויכוח הפוליטי על המספרים.

השאלה היא הרבה יותר בסיסית: מי עדיין מגייס.