העדויות מ-7 באוקטובר עולות על הבמה: דווקא בקמפוס שהפך לסמל של המאבק בישראל

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

אבל יש פרט אחד שמבדיל את ההצגה הזאת כמעט מכל יצירה תיאטרלית אחרת שנכתבה על אותו יום: השחקנים לא אמורים להמציא דבר.

כל מילה ב־"October 7: In Their Own Words" לקוחה מראיונות שערכו יוצרי המחזה עם ישראלים שחוו את הטבח. אין דיאלוגים שהומצאו כדי להגביר את הדרמה ואין מונולוגים שנכתבו בדיעבד. מדובר במה שמכונה "תיאטרון ורבטים" - השחקנים מגלמים אנשים אמיתיים ומביאים לבמה את הדברים שאמרו בעדויותיהם.  

ביום שלישי, 6 באוקטובר, בשעה 7 בערב, יעלה המחזה ב־Cahn Auditorium של אוניברסיטת נורת'ווסטרן באוונסטון, אילינוי. הבחירה בקמפוס מעניקה להפקה משמעות שחורגת בהרבה מערב תיאטרון רגיל. נורת'ווסטרן הייתה בשנים האחרונות אחת הזירות הבולטות בארצות הברית למאבקים סביב ישראל, המלחמה בעזה ואנטישמיות בקמפוסים.

כל מילה ב־"October 7: In Their Own Words" לקוחה מראיונות שערכו יוצרי המחזה עם ישראלים שחוו את הטבח. אין דיאלוגים שהומצאו כדי להגביר את הדרמה ואין מונולוגים שנכתבו בדיעבד. מדובר במה שמכונה "תיאטרון ורבטים" - השחקנים מגלמים אנשים אמיתיים ומביאים לבמה את הדברים שאמרו בעדויותיהם.

המחזה מתחיל דווקא ב־6 באוקטובר 2023. ביישובי העוטף משפחות מתכוננות לשבת ולשמחת תורה, ובשטח שבו מתקיים פסטיבל נובה אלפי צעירים רוקדים. ואז מגיע הבוקר. האזעקות מתחילות, אחריהן נשמע ירי, והחגיגה הופכת בתוך דקות למאבק הישרדות.  

הסיפור מסופר באמצעות עדויותיהם של 13 אנשים. אחד מהם הוא זכי, יהודי דתי ששמע מה מתרחש באזור המסיבה והחל לנסוע הלוך ושוב כדי לחלץ צעירים. עדות אחרת מגיעה משני, חובשת קרבית שניסתה לעצור ולטפל בפצועים בזמן שהיא עצמה נמלטה מהמחבלים. דמות נוספת מבוססת על יסמין, רופאה מוסלמית המטפלת בפצועים ומתעמתת עם השימוש שעשו מחבלי חמאס בדת כדי להצדיק את מעשיהם.  

מאחורי המחזה עומדים פלם מקאליר ואן מקאלהיני, זוג נשוי של עיתונאים ויוצרים אירים קתולים. לפני 7 באוקטובר, לדבריהם, כמעט שלא היה להם קשר לישראל. דווקא התגובה שראו בעולם בימים שלאחר הטבח היא שגרמה להם לעלות על מטוס.

מקאלהיני סיפרה כי כבר ב־8 באוקטובר שמעה באירלנד שיחה שהתמקדה בהחלטתה של ישראל להפסיק את אספקת החשמל לעזה. מבחינתה, זה היה רגע שבו הבינה שהסיפור הציבורי כבר מתחיל לנוע מהטבח עצמו אל תגובתה של ישראל.

השניים החליטו שמישהו צריך לתעד את קולות האנשים שהיו שם.

בנובמבר 2023 הם נסעו לישראל ובמשך שבועות ראיינו ניצולים, פצועים, משפחות ותושבי האזור. במקום להפוך את החומר לסרט תיעודי רגיל, הם החליטו להשתמש בשיטה שכבר הכירו מעבודות קודמות שלהם: לקחת את העדויות המוקלטות ולהעביר אותן כמעט ישירות לבמה.  

"כל מילה שנאמרת על הבמה לקוחה מהראיונות שערכנו", הסביר מקאליר בעבר. לדבריו, המטרה הייתה שלא להוסיף דרמטיזציה או פרשנות לדברי הניצולים. עם זאת, היוצרים כמובן בחרו אילו עדויות ייכללו וכיצד לחבר ביניהן, והראיונות שנערכו בעברית תורגמו לאנגלית.  

אחד החוטים שהפתיעו אותם במהלך העבודה היה דווקא האמונה. לדברי מקאלהיני, מרואיינים דתיים וחילונים כאחד סיפרו שבשעות שבהן חשבו שהם עומדים למות מצאו את עצמם אומרים "שמע ישראל".

הדרך לבמה האמריקאית לא הייתה פשוטה. כאשר ניסו בתחילה למצוא אולם בניו יורק, סיפרו היוצרים כי נתקלו בקשיים להשיג מקום שיסכים לארח את ההפקה. בסופו של דבר המחזה עלה ב־2024 ב־Actors Temple Theatre בהל'ס קיצ'ן - בית כנסת היסטורי המשמש גם כתיאטרון אוף־ברודוויי. בערב הפתיחה הוצבו במקום שוטרים ואבטחה פרטית, והיוצרים נערכו לאפשרות של הפגנות.  

משם הם החליטו לקחת את ההצגה בדיוק למקומות שבהם הוויכוח על ישראל היה הקשה ביותר: הקמפוסים.

בספטמבר 2024 הוצג המחזה באוניברסיטת פרינסטון. שבועיים לאחר מכן הוא הגיע ל־UCLA בלוס אנג'לס, ביום השנה הראשון לטבח. 324 המושבים באולם לנארט התמלאו, ובסיום העניק הקהל לשחקנים מחיאות כפיים בעמידה.  

הבחירה ב־UCLA הייתה טעונה במיוחד. חודשים קודם לכן הפך הקמפוס לאחד הסמלים הלאומיים של מחאות הסטודנטים נגד ישראל, עם מאהל פרו־פלסטיני ועימותים שהגיעו לכותרות ברחבי ארצות הברית.

עכשיו מגיע תורה של נורת'ווסטרן.

ההצגה תתקיים ב־Cahn Auditorium, אולם גדול והיסטורי בקמפוס באוונסטון, ערב אחד בלבד לפני 7 באוקטובר. עבור היוצרים, עצם הבאת העדויות אל קמפוסים אמריקאיים היא חלק מרכזי בפרויקט. כבר כאשר ההפקה רצה בניו יורק אמר מקאליר כי בכוונתו לקחת אותה לאוניברסיטאות ברחבי ארצות הברית - כולל מוסדות שבהם העימות סביב ישראל הפך לחלק מחיי הקמפוס. 

המחזה אינו מנסה לספר את כל סיפורה של המלחמה. למעשה, הוא עושה בדיוק את ההפך. הוא מתמקד ב־7 באוקטובר עצמו ואינו עוסק במספר ההרוגים הפלסטינים במלחמה שהתפתחה לאחר מכן. זו בחירה מכוונת, וגם אחת הסיבות לכך שההפקה מעוררת מחלוקת.

מקאליר טוען שהסיפור הפלסטיני בעזה קיבל מאז המלחמה סיקור בינלאומי עצום, בעוד שלדעתו סיפורם של הישראלים שניצלו מהטבח נדחק מהר מדי הצדה. מבחינתו, אי אפשר להבין את המלחמה בלי להבין תחילה מה קרה בבוקר 7 באוקטובר.  

גם היוצרים עצמם אינם דמויות נטולות מטען פוליטי. מקאליר ומקאלהיני מזוהים בארצות הברית עם הימין השמרני והפיקו בעבר סרטים ופרויקטים שעוררו מחלוקת בנושאים כמו הפלות ושינויי אקלים. המבקרים שלהם טוענים שהעבודות שלהם מגיעות עם השקפת עולם ברורה. הם אינם מסתירים זאת, אבל מתעקשים שבמקרה הזה החומר המרכזי אינו דעתם אלא דבריהם של האנשים שהיו בישראל באותו בוקר.  

וכך, ערב יום השנה השלישי, קהל של סטודנטים ותושבים באילינוי יישב באולם חשוך וישמע מחדש את אותו בוקר - לא באמצעות נאום של פוליטיקאי ישראלי, סרטון של ארגון הסברה או דיון טלוויזיוני, אלא מפיהם של שחקנים החוזרים על מילותיהם של האנשים שהיו שם.

שלוש שנים אחרי, כשהוויכוח על ישראל בקמפוסים האמריקאיים עדיין רחוק מסיום, היוצרים מבקשים להחזיר את הדיון אל המקום שבו מבחינתם הכול התחיל: האנשים שרקדו בנובה, המשפחות שהסתגרו בממ"דים והישראלים שניסו להציל אחרים בזמן שהטבח עדיין התחולל.

והפעם, הסיפור שלהם יישמע דווקא מתוך אחד הקמפוסים שבהם המלחמה על הסיפור של 7 באוקטובר הייתה הקשה ביותר.