
המחקר של Clever Real Estate השווה בין מחירי הבתים כיום לבין המחיר התיאורטי שלהם אילו היו עולים מאז 1984 בהתאם לאינפלציה בלבד. ברמה הארצית, מחירי הבתים זינקו מאז ב-441%, בעוד שהאינפלציה עלתה ב-210%. לפי החישוב הזה, בית חציוני בארה"ב היה אמור לעלות כיום כ-242 אלף דולר - אם כי בפועל המחיר הממוצע עומד על כ-423 אלף דולר.
אבל הנתונים הבולטים ביותר מגיעים מקליפורניה. בסן חוזה, למשל, מחירו החציוני של בית עומד על כ-1.375 מיליון דולר. אילו המחירים היו עולים רק בהתאם לאינפלציה, אותו בית היה אמור לעלות כ-642 אלף דולר - פער עצום של יותר מ-732 אלף דולר.

מחירי הבתים בקליפורניה יצאו משליטה
גם בערים אחרות במדינה נרשמו פערים חריגים. בסן דייגו עומד הפער על כ-432 אלף דולר, בלוס אנג'לס על כמעט 430 אלף דולר ובסן פרנסיסקו על יותר מ-416 אלף דולר. בריברסייד מדובר בפער של כ-304 אלף דולר, ובפרזנו ביותר מ-220 אלף דולר.
המגמה בולטת במיוחד כשמסתכלים על 15 השנים האחרונות. בין ינואר 2011 לינואר 2026 עלתה האינפלציה בארה"ב ב-47.7%, אבל מחירי הבתים עלו מהר יותר בכל 50 המטרופולינים הגדולים במדינה. ב-13 מהם המחירים אף שולשו מאז 2011 - ובהם ריברסייד, פרזנו וסקרמנטו.
קליפורניה אמנם מובילה בפערים הכספיים, אבל היא אינה לבד. גם במיאמי ובפיניקס מחירי הבתים התרחקו משמעותית מקצב האינפלציה, עם פערים של 201% ו-177% בהתאמה. המשמעות היא שבחלקים גדולים מארה"ב, עליית מחירי הדיור כבר מזמן אינה משקפת רק את ההתייקרות הכללית במשק.
עם זאת, בשנה האחרונה מתחילים להופיע סימנים ראשונים של האטה. בין ינואר 2025 לינואר 2026 עלתה האינפלציה ב-2.4%, בעוד שמחירי הבתים עלו ב-1.4% בלבד. ב-27 מתוך 50 המטרופולינים הגדולים, מחירי הדיור כבר עלו בקצב נמוך יותר מהאינפלציה בתקופה הזאת.
המחקר מבוסס על ארבעה עשורים של נתוני מחירי דיור פדרליים והשוואתם למדד המחירים לצרכן, לצד בדיקה נפרדת של 50 המטרופולינים הגדולים בארה"ב ב-15 השנים האחרונות. עבור תושבי קליפורניה, המסקנה ברורה במיוחד: גם אחרי שנים של דיונים על משבר הדיור, המחירים במדינה התרחקו הרחק מעבר למה שניתן להסביר באינפלציה בלבד.