החלום האמריקני מתייקר: עד 100 אלף דולר לכל סטודנט זר — וגם הישראלים על הכוונת

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

הצעת התקנה, שפורסמה בידי המחלקה לביטחון המולדת, אינה מעלה מעט את עלות הבקשה. היא משנה לחלוטין את כלכלת המסלול. כיום דמי הבקשה המקובלים ל־OPT הם בסדר גודל של מאות דולרים; ההצעה החדשה קופצת לעשרות אלפי דולרים עוד לפני שהבוגר קיבל משכורת ראשונה או אפילו מצא מעסיק. רויטרס תיארה את ההצעה כזינוק מהעלות הנוכחית של בערך 500 דולר ל־70 אלף דולר לפחות.  

לפי הנוסח הרשמי, התשלום יהיה באחריות המוסד האקדמי המאושר במסגרת SEVP, ולא יוכל להינתן אישור ה־OPT לפני שהתשלום הועבר. האוניברסיטה תצטרך לשלם לפני שה־DSO, בעל התפקיד שמטפל בסטודנטים זרים, מזין את ההמלצה למערכת. ואם אותו סטודנט יקבל מאוחר יותר המלצה נוספת — למשל להארכת STEM — תחול אגרה נוספת של 30 אלף דולר. במילים אחרות, מסלול שעד היום נשען בעיקר על עמידה בתנאים אקדמיים והגירתיים עלול להגיע לעלות מצטברת של 100 אלף דולר.

הממשל אומר בגלוי שהמחסום הזה הוא חלק מהמטרה. ב־DHS טוענים כי התוכנית התרחבה מעבר לכוונתה המקורית, כי התגלו בה מקרי הונאה וניצול לרעה וכי היא משמשת לעיתים לעקיפת מסלולי עבודה מוגבלים יותר כמו H-1B. לפי ההצעה, יצירת "מחויבות כספית" תגרום לאוניברסיטאות להיות בררניות יותר, לבדוק טוב יותר את המועמדים ולהמליץ רק על סטודנטים שלדעתן מצדיקים את ההוצאה.

וזה בדיוק מה שהופך את ההצעה למחסום חדש ולא לעוד שינוי טכני באגרות. עד היום סטודנט זר ידע ששכר הלימוד בארצות הברית יקר, שהמחיה יקרה ושאין לו ודאות שיזכה בהמשך ב־H-1B. אבל ה־OPT היה דווקא השלב שבו הוא יכול להתחיל להחזיר את ההשקעה: לצבור ניסיון אמריקני, להוכיח את עצמו למעסיק ולהרוויח זמן כדי למצוא מסלול הגירה ארוך טווח. אם ההצעה תאושר, אותו שלב עצמו יהפוך להשקעה נוספת של עשרות אלפי דולרים — לפני שהקריירה בכלל התחילה.

הממשל אומר בגלוי שהמחסום הזה הוא חלק מהמטרה. ב־DHS טוענים כי התוכנית התרחבה מעבר לכוונתה המקורית, כי התגלו בה מקרי הונאה וניצול לרעה וכי היא משמשת לעיתים לעקיפת מסלולי עבודה מוגבלים יותר כמו H-1B. לפי ההצעה, יצירת "מחויבות כספית" תגרום לאוניברסיטאות להיות בררניות יותר, לבדוק טוב יותר את המועמדים ולהמליץ רק על סטודנטים שלדעתן מצדיקים את ההוצאה. המשרד אף כותב במפורש שהוא מצפה שמספר המשתתפים ב־OPT יקטן בעקבות האגרה.  

זהו שינוי עקרוני. במקום שכל בוגר שעומד בתנאים יוכל לבקש להשתתף בתוכנית, האוניברסיטה עצמה תהפוך לשומרת סף כלכלית. היא תצטרך להחליט על מי היא מוכנה להוציא 70 אלף דולר ועל מי לא. DHS אומר במפורש שמוסדות אינם חייבים להמליץ על כל סטודנט ויוכלו לבחור שלא לשלם עבור מי שאינם רואים בו מועמד מספיק חזק.  

רשמית, כאמור, הסטודנט אינו זה שמשלם. אבל גם כאן ההצעה עצמה מסירה הרבה מהעמימות. DHS מכיר באפשרות שמוסדות יעבירו את העלות לסטודנט, לכלל ציבור הסטודנטים או אפילו למעסיקים. המשמעות המעשית יכולה להיות תוספת לשכר הלימוד, הסכם שבו הבוגר נדרש להחזיר לאוניברסיטה את הכסף, או דרישה ממעסיק לממן את הכניסה למסלול.  

בכל אחד מהתרחישים האלה נוצר מחסום חדש. אם הסטודנט משלם, רק מי שמגיע ממשפחה אמידה או מסוגל לקחת על עצמו חוב נוסף יוכל להרשות זאת לעצמו. אם האוניברסיטה משלמת, היא צפויה לבחור מספר קטן בהרבה של בוגרים. ואם המעסיק משלם, חברות עלולות לשאול מדוע לשלם עשרות אלפי דולרים עבור בוגר זר חסר ניסיון כאשר אפשר לגייס עובד אמריקני בלי העלות הזאת. דווקא בוגרים בתחילת דרכם — אלה שה־OPT נועד לתת להם את הניסיון הראשון — עלולים להיות הראשונים להיפגע.

היקף ההשפעה עצום. לפי נתוני DHS, ב־2024 השתתפו ב־OPT הרגיל 194,554 סטודנטים זרים, ועוד 95,384 היו במסלול STEM OPT. המשרד עצמו מודה כי מדובר בעליית מחיר משמעותית וכי אינו מסוגל לחזות כמה אנשים יוותרו על המסלול בעקבותיה.  

המחסום החדש מתחיל למעשה עוד לפני שהסטודנט נוחת בארצות הברית. אחד השיקולים החשובים של צעירים שבוחרים בין תואר בארצות הברית לבין אוניברסיטה בקנדה, בבריטניה, באירופה או בישראל הוא האפשרות לעבוד לאחר הלימודים. תואר אמריקני יכול לעלות מאות אלפי דולרים, וה־OPT היה חלק מההיגיון הכלכלי שמאחוריו: היכולת להישאר שנה עד שלוש, לעבוד בחברה אמריקנית ולהתחיל קריירה. אם אותה אפשרות אינה עוד מובנת מאליה, ערכו של התואר האמריקני לסטודנט הזר משתנה עוד לפני ההרשמה.

זו גם הסיבה שהמהלך עלול להשפיע במיוחד על תחומי ההייטק, ההנדסה, המדעים והמחקר. בוגרי STEM יכולים כיום לקבל עד 36 חודשי עבודה במסגרת OPT — שנה רגילה ועוד הארכה של 24 חודשים — ובזמן הזה חברות יכולות להחליט אם להשקיע בהם, להעביר אותם ל־H-1B או למסלול אחר. תחת ההצעה החדשה, עצם פתיחת החלון הזה תהפוך להחלטה כספית יקרה.

לישראלים, גם אם מספרם קטן בהרבה ממספר הסטודנטים מהודו ומסין, המשמעות ברורה. צעירים ישראלים מגיעים לאוניברסיטאות האמריקניות לתארים במדעי המחשב, הנדסה, מנהל עסקים, מחקר ורפואה, ורבים מהם בונים מראש על האפשרות לעבוד תקופה בארצות הברית לאחר סיום הלימודים. עבור סטודנט כזה, גם אם הוא כבר שילם שכר לימוד גבוה מאוד, תוספת אפשרית של 70 או 100 אלף דולר יכולה להיות ההבדל בין קריירה אמריקנית לבין חזרה מיידית לישראל.

ההשפעה יכולה להגיע גם לחברות ישראליות בארצות הברית. סטארט־אפים וחברות טכנולוגיה משתמשים לא פעם בבוגרים זרים שכבר נמצאים במדינה והם בעלי אישור OPT, משום שאפשר להעסיק אותם מיד בלי להמתין להגרלה השנתית של H-1B. אם מספר הבוגרים הזמינים יצטמצם, גם מאגר העובדים הזה יתכווץ.

מבחינת ממשל טראמפ, זה אינו באג אלא חלק מהעיצוב של המדיניות. ההצעה אומרת כי האגרה נועדה להרתיע ניצול לרעה, להגן על עובדים אמריקנים ולגרום למוסדות לחשוב פעמיים לפני שהם פותחים את הדלת לשוק העבודה. DHS אף מזהיר שאם לא יוטלו האגרות, הוא עלול שלא להיות מסוגל להפעיל את OPT בהתאם לדרישות החדשות שהוא מציב לעצמו בתחום מניעת הונאות והגנת עובדים — ובמקרה כזה הוא עשוי לסגור את התוכנית לחלוטין.  

אלא שהמהלך כמעט בוודאות יגיע גם לבתי המשפט. רק ביוני פסל שופט פדרלי אגרה אחרת של 100 אלף דולר שהטיל ממשל טראמפ על H-1B, וקבע כי היא פועלת למעשה כמס שלא הוסמך בידי הקונגרס. הממשל ערער ובהמשך אף ניסה לקדם אגרה קבועה חדשה במסלול רגולטורי. השאלה אם גם אגרת ה־OPT היא למעשה מס במסווה של "אגרה" צפויה להיות אחת הטענות המרכזיות בכל עתירה עתידית.  

בשלב זה מדובר עדיין בהצעה ולא בתקנה סופית. היא אמורה להתפרסם ברשומות הפדרליות ב־8 באוקטובר, ולאחר הפרסום יינתנו 30 יום להגשת הערות ציבוריות. אם תאושר לבסוף, הממשל מציע להחיל אותה 60 יום לאחר פרסום התקנה הסופית.  

אבל גם לפני שהמאבק המשפטי התחיל, המסר כבר ברור: במשך עשרות שנים השאלה עבור סטודנט זר הייתה אם יצליח להתקבל לאוניברסיטה אמריקנית, לסיים תואר ולמצוא עבודה. עכשיו עשויה להתווסף שאלה רביעית — האם מישהו מוכן לשלם עד 100 אלף דולר רק כדי לאפשר לו להיכנס לשוק העבודה. וזה בדיוק המחסום החדש: הכישרון, הציונים והצעת העבודה כבר לא בהכרח יספיקו.