בדרך החוצה מארה״ב — באונייה: ממשל טראמפ בוחן גירוש מהגרים במסעות של ימים בים

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

אחת הספינות שעלו בדיונים היא Training Ship Golden Bear, ספינת אימונים באורך כ־500 רגל ששימשה במשך כשלושה עשורים את האקדמיה הימית של Cal Poly בקליפורניה. פעילותה כספינת אימונים הסתיימה בקיץ האחרון, אך לא ברור באיזו סמכות משפטית יכול הממשל הפדרלי להפוך אותה לכלי גירוש. לפי הדיווח, אנשי משרד ההגנה אף פנו לחברות באירופה בניסיון לבחון כלי שיט נוספים.

הממשל לא הסביר מדוע הוא שוקל מהלך כה מסורבל ויקר כאשר טיסות גירוש זולות ומהירות בהרבה. אחת האפשרויות היא שחלק מהעלויות יועברו מהמחלקה לביטחון המולדת למשרד ההגנה. משרד הביטחון סירב להגיב, ואילו DHS מסר כי הוא בוחן את כלל המשאבים שברשותו כדי "למקסם יעילות" ולהמשיך בביצוע מדיניות הנשיא בנושא ההגירה.

אחת הספינות שעלו בדיונים היא Training Ship Golden Bear, ספינת אימונים באורך כ־500 רגל ששימשה במשך כשלושה עשורים את האקדמיה הימית של Cal Poly בקליפורניה. פעילותה כספינת אימונים הסתיימה בקיץ האחרון, אך לא ברור באיזו סמכות משפטית יכול הממשל הפדרלי להפוך אותה לכלי גירוש. לפי הדיווח, אנשי משרד ההגנה אף פנו לחברות באירופה בניסיון לבחון כלי שיט נוספים.

אם המהלך ייצא לפועל, מדובר בהסלמה נוספת במדיניות הגירוש של ממשל טראמפ. בשנים האחרונות נעשה שימוש גם במטוסים צבאיים, הועברו מהגרים למדינות שלישיות שאין להם אליהן כל קשר, וחלק מהמגורשים נשלחו למדינות באפריקה ובאזורים שבהם נשקפה להם סכנה ממשית. במקביל, הממשל הרחיב את השימוש במתקני מעצר ובאמצעים שנועדו לעודד מהגרים לעזוב את ארצות הברית בעצמם.

אלא שהרעיון של החזקת מאות בני אדם על אונייה במשך ימים מעורר שורה ארוכה של שאלות משפטיות ומעשיות. קלייר טריקלר־מקנולטי, בכירה לשעבר ב־ICE, אמרה כי המשמעות המעשית עלולה להיות יצירת "ספינות כלא". לדבריה, ברגע שמאות אנשים מועברים דרך מים בינלאומיים וליד שטחים של מדינות שונות, מתעוררות שאלות מורכבות לגבי תחולת החוק והסמכות במקרה של אירוע חריג. לכך מצטרפים קשיים של אבטחה, טיפול רפואי, לינה, מזון ותברואה.

עדיין לא ברור גם באילו תנאים יוחזקו המגורשים במהלך ההפלגות. לפי הדיווח, אין בשלב זה תשובה לשאלה אם הם ייחשבו לעצורים לכל אורך המסע, כיצד יסודרו מקומות השינה שלהם, כמה אנשי אבטחה יידרשו על כל ספינה ואילו מדינות בכלל יסכימו לקבל מגורשים שמגיעים בדרך הים. הפלגה מארצות הברית ליעדים דוגמת אל סלבדור, הונדורס או ונצואלה עשויה להימשך כמה ימים, בניגוד לטיסה שאורכה שעות בלבד.

ההיבט הדרמטי ביותר בתוכנית הוא התקדים ההיסטורי. בשנות ה־50 הפעילה ארצות הברית במסגרת מבצע הגירוש ההמוני שכונה אז "Operation Wetback" גם גירושים דרך הים. באוגוסט 1956 פרצה מהומה באחת האוניות סמוך לטמפיקו שבמקסיקו. לפי דיווחי התקופה, 40 נוסעים קפצו מהספינה וחמישה מהם טבעו למוות. בתוך שבועות הפסיקה ממשלת מקסיקו את הגירושים הימיים, על רקע מזג האוויר וגם בעקבות תלונות על התנאים באוניות ועל היחס למגורשים.

גם בשנות ה־20 וה־30 של המאה הקודמת שימשו נמלי ארצות הברית נקודות מוצא לגירוש מהגרים באוניות. מסמכים ממשלתיים היסטוריים מראים כי אלפי בני אדם גורשו אז דרך נמלים, וחלק מהוצאות ההפלגה אף הוטלו על חברות הספנות. במילים אחרות, גירוש ימי אינו המצאה חדשה — אבל במשך עשרות שנים הוא כמעט נעלם מארגז הכלים של רשויות ההגירה האמריקאיות.

לכן גם עצם העובדה שהרעיון חזר לשולחן מעוררת תשומת לב. כרגע אין לוח זמנים, אין ספינה שנבחרה באופן סופי ואין החלטה רשמית לצאת לדרך. אבל בדיונים כבר הוזכרו כלי שיט קונקרטיים, והערכת העלות מגיעה למיליוני דולרים למסע. אם הממשל יחליט להתקדם, הוא יצטרך להתמודד לא רק עם המחיר והלוגיסטיקה — אלא גם עם ההיסטוריה הטעונה של גירוש בני אדם מארצות הברית דרך הים.