
טרוי קלינטון ואן סיקל, בן 55 מטמקולה שבקליפורניה, הודה ב־6 באוקטובר בבית משפט פדרלי בסן דייגו כי גנב יותר מ־1.8 מיליון דולר משתי נשים מבוגרות שאיתן יצר מערכות יחסים רומנטיות לכאורה. אחת הקורבנות הייתה גרושה אמידה מלוס אנג'לס, שאותה הצליח לשכנע שהוא איש עסקים מצליח ואמין. בפועל, לפי משרד המשפטים, הוא הסתיר ממנה עבר פלילי שכלל שורה של הרשעות קודמות בעבירות הונאה, גניבה, סחיטה ועדות שקר.
לאחר שרכש את אמונה, ואן סיקל החל לספר לה שהוא נקלע לקשיים כלכליים וכי הוא זקוק לכסף כדי לממן עסקאות והזדמנויות השקעה. הוא הבטיח לה להחזיר את הכספים במהירות ואף לחלוק איתה את הרווחים העתידיים. לפי הודאתו, לא הייתה לו כל כוונה לעשות זאת. במקום זאת הוא השתמש בכספה לצרכיו האישיים, ובהם רכישת מכוניות יוקרה, הימורים בקזינו והעברות כספים לנשים אחרות.

Ferrari SF90 Stradale. לפי משרד המשפטים האמריקאי, טרוי ואן סיקל השתמש ב־150 אלף דולר שקיבל מקורבן הונאה מלוס אנג'לס כתשלום על פרארי מדגם זה, שאותה רכש ב־734 אלף דולר.
אחד הפרקים הבולטים ביותר בפרשה החל כאשר ואן סיקל המציא, לפי התביעה, חברה שאמורה הייתה לייצר דגמים מיניאטוריים של מכוניות. כדי להעניק לסיפור מראית עין של עסק אמיתי, הוא הציג לקורבן חוזה מזויף בהיקף של מיליוני דולרים בין החברה לכאורה לבין יצרנית הרכב Lotus Cars. האישה העבירה את החוזה ליועץ הפיננסי שלה ולאחר מכן העבירה לוואן סיקל 150 אלף דולר לצורך מימון העסקה. אלא שהכסף לא הגיע למפעל, לספק או לעסקה כלשהי: הוא שימש לתשלום על Ferrari SF90 Stradale מודל 2022, שאותה רכש חודש קודם לכן תמורת 734 אלף דולר.
הפרט הזה מקבל ממד חריג עוד יותר משום שבאותה תקופה ואן סיקל כבר היה תחת פיקוח פדרלי בעקבות הרשעת הונאה קודמת. הוא חויב לשלם 250 אלף דולר פיצויים לתשעה קורבנות מאותה פרשה ונדרש לדווח באופן מלא על מצבו הכלכלי. במקום זאת, לפי מסמכי בית המשפט, הוא הגיש לקצין המבחן מסמכים פיננסיים כוזבים שלא כללו את הכספים שקיבל מהאישה, את מכוניות היוקרה שקנה ומכר, או את רווחיו והפסדיו מהימורים.
כאשר ה־FBI החל להתקרב לפרשה ופנה לאישה מלוס אנג'לס בנוגע להעברות הכספים שביצעה, ואן סיקל לא עצר. לפי הודאתו, הוא שכנע אותה למחוק הודעות טקסט, למסור לחוקרים מידע כוזב ולחתום על שטר חוב פיקטיבי שנועד להציג את הכספים כאילו היו הלוואה תמימה לעשר שנים. הוא אף הנחה אותה לחתום על מסמך נוסף שנועד ליצור את הרושם שכבר החזיר לה 140 אלף דולר – אף שלפי התביעה התשלום הזה כלל לא בוצע.
במקביל ניהל ואן סיקל, על פי הסדר הטיעון, קשר דומה עם אישה מבוגרת נוספת באזור סן דייגו. גם שם הוא השתמש בקשר הרומנטי כדי להגיע לכספה, וגם במקרה הזה הכסף הופנה למכוניות יוקרה, הימורים ונשים אחרות. בין 2022 ל־2024 קיבל משתי הנשים יותר מ־30 העברות, שהסתכמו ביותר מ־1.8 מיליון דולר. עד היום, לפי משרד המשפטים, הוא לא החזיר אף סכום מהכספים הללו.
בהודאתו אף אישר ואן סיקל כי ידע ששתי הנשים פגיעות במיוחד בשל גילן, מצב בריאותן ואופיין הנותן אמון. הסעיף הזה מחזק במיוחד את טענת התביעה כי לא מדובר בעסקאות עסקיות כושלות או בהלוואות שהסתבכו, אלא בדפוס מכוון של ניצול אישי וכלכלי.
ואן סיקל הודה בעבירות הכוללות הונאת העברות כספים, הלבנת הון ומסירת הצהרה כוזבת. עבירת ההונאה לבדה נושאת עונש מרבי של 30 שנות מאסר. גזר דינו נקבע ל־15 בינואר 2027 בפני השופטת הפדרלית רות ברמודס מונטנגרו. בנוסף הוא צפוי להופיע ב־20 באוקטובר לדיון הנוגע להפרת תנאי הפיקוח שהוטלו עליו בעקבות הרשעתו הקודמת. החקירה נוהלה בידי ה־FBI ויחידת החקירות הפליליות של רשות המסים האמריקאית.
הפרשה היא כמעט תמונת ראי של מה שה־FBI מזהיר ממנו שוב ושוב תחת הכותרת "Romance Scam": קשר אישי שנבנה לאט, תחושת אינטימיות ואמון, ובהמשך בקשות לכסף שמוצגות כהשקעה, הלוואה זמנית או הזדמנות עסקית. במקרה של ואן סיקל, אלא שהחזות הייתה מפוארת במיוחד – איש עסקים מצליח לכאורה, חוזים עם מותגי־על ומכוניות יוקרה. מאחורי התדמית, כך הודה, עמד אדם שכבר הורשע שוב ושוב ושב להשתמש באמון של נשים מבוגרות כמקור מימון לחיי ראווה.