חתמה על חרם על מזון ישראלי – ואז עלתה לבמה בסן פרנסיסקו עם שני שפים ישראלים

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

ב־5 באוקטובר הצטרפה נוסרט לשפים איתמר סרולוביץ׳ ושרית פקר, בני הזוג הישראלים שמאחורי המסעדה הלונדונית המצליחה Honey & Co., לשיחה על ספרם החדש, Honey & Co. Daily: Easy Food for Your Everyday Pleasure. האירוע הוצג על ידי ה־JCCSF כשיחה על אוכל, הכנסת אורחים והאופן שבו עצם הישיבה המשותפת סביב שולחן יכולה לבנות קהילה וליצור תחושת בית.  

הניגוד היה קשה לפספס. נוסרט הייתה בין יותר מ־1,100 אנשי תעשיית המזון שחתמו ב־2023 על התחייבות של Hospitality for Humanity, שקראה להחרים מוצרים חקלאיים ומוצרי מזון ישראליים. לפי נוסח ההתחייבות שצוטט בדיווחים, החותמים התחייבו שלא לרכוש, להשתמש או לקדם מוצרים כאלה כל עוד ישראל ממשיכה, לטענתם, במדיניות של “אפרטהייד, כיבוש, קולוניאליזם התנחלותי ורצח עם”. ישראל דוחה את הטענה בדבר רצח עם. 

מאז חתימתה על החרם התרחש בחייה גילוי אישי מפתיע. נוסרט, שנולדה למשפחה איראנית־אמריקאית לאם מוסלמית ולאב בהאי, סיפרה בשנה שעברה כי גילתה במקרה שלאבותיו של אביה היו שורשים יהודיים. הגילוי הגיע לאחר שחיפשה את צוואתו של אביה המנוכר, שהיה אז על ערש דווי, ומצאה ערוץ YouTube נסתר שלו שבו חשף פרטים שלא היו ידועים לה על ההיסטוריה המשפחתית.  

החרם כוון למוצרים ישראליים ולא לישראלים כאנשים, וסרולוביץ׳ ופקר הם ידידים ותיקים של נוסרט. ובכל זאת, עצם ההופעה המשותפת יצרה תמונה יוצאת דופן: אחת החותמות הבולטות על יוזמת חרם קולינרית נגד ישראל, לצד שניים מהשפים הישראלים הידועים שפועלים כיום מחוץ למדינה. 

נוסרט אף קידמה לקראת האירוע את Loquat, מאפייה יהודית בשכונת Hayes Valley בסן פרנסיסקו, שאותה הגדירה כחביבה עליה, והזמינה את הקהל להגיע לסוכה של ה־JCCSF ולטעום ממוצריה. האירוע נערך יומיים בלבד לפני יום השנה השלישי למתקפת 7 באוקטובר.  

לפי הדיווח של JTA שפורסם ב־Times of Israel, נוסרט לא השיבה לכמה פניות לקבלת תגובה ולא הודיעה בפומבי כי היא חוזרת בה מהתחייבותה לחרם. כלומר, נכון לעכשיו אין סימן ברור לכך שהופעתה לצד השפים הישראלים משקפת שינוי רשמי בעמדתה כלפי מוצרי מזון מישראל.  

אלא שמאז חתימתה על החרם התרחש בחייה גילוי אישי מפתיע. נוסרט, שנולדה למשפחה איראנית־אמריקאית לאם מוסלמית ולאב בהאי, סיפרה בשנה שעברה כי גילתה במקרה שלאבותיו של אביה היו שורשים יהודיים. הגילוי הגיע לאחר שחיפשה את צוואתו של אביה המנוכר, שהיה אז על ערש דווי, ומצאה ערוץ YouTube נסתר שלו שבו חשף פרטים שלא היו ידועים לה על ההיסטוריה המשפחתית.  

נוסרט סיפרה כי הופתעה ושמחה לגלות את השורשים היהודיים ואף החלה להתעניין יותר במחשבה יהודית. בין היתר סיפרה על עניינה בכתביו של הרב אברהם יהושע השל וברעיון היהודי של השבת כזמן מקודש. עם זאת, גם לאחר הגילוי הזה היא לא אמרה אם הדבר שינה את יחסה לחרם שעליו חתמה.  

המפגש בסן פרנסיסקו התרחש על רקע מתח מתמשך בעולם הקולינרי בארה״ב סביב המלחמה בעזה והיחס למטבח הישראלי. לפי הדיווח, בעלי מסעדות ישראלים באזור המפרץ סיפרו בשנים האחרונות על לחץ גובר ועל הקושי שנוצר סביב עצם הזיהוי של מזון כישראלי או יהודי. Guy Eshel, הבעלים הישראלי של Sababa בסן פרנסיסקו, סיפר כי מכר לאחרונה את העסק בין היתר בגלל שילוב של קשיים כלכליים במרכז העיר וסנטימנט אנטי־ישראלי. השפית הישראלית מיקה טלמור, שהפעילה את Pomella באוקלנד, אמרה כי הלחץ סביב 7 באוקטובר והתקופה שאחריו תרם לסגירת המסעדה. 

על רקע זה, הערב ב־JCCSF קיבל משמעות רחבה יותר מהשקת ספר בישול. סרולוביץ׳ ופקר, שנולדו בישראל ובנו בלונדון קריירה סביב אוכל מהמזרח התיכון, הופיעו לצד מי שחתמה על חרם שמטרתו למנוע קידום של מוצרים ישראליים. במקום עימות פומבי, שלושתם דיברו על הכנסת אורחים, אוכל וחיבור אנושי. עמוד האירוע הרשמי הגדיר את הערב כ“שיחה מכל הלב” על הדרך שבה התכנסות סביב שולחן יכולה לעזור לאנשים להרגיש בבית זה עם זה. 

נוסרט עצמה לא הצהירה שהחרם מאחוריה, ולכן יהיה מוקדם להציג את האירוע כחרטה או שינוי פוליטי. אבל התמונה שנוצרה הייתה בכל זאת יוצאת דופן: שפית אמריקאית מפורסמת שחתמה על התחייבות להחרים מזון ישראלי, עומדת במרכז קהילתי יהודי בסן פרנסיסקו לצד שני שפים ישראלים ומקדמת מאפייה יהודית מקומית.

שלוש שנים אחרי שהאוכל הפך עבורה גם לכלי מחאה פוליטי, היא מצאה את עצמה באירוע שהמסר המרכזי שלו היה כמעט הפוך – האפשרות להשתמש באותו אוכל כדי להושיב אנשים שונים סביב אותו שולחן.