צילום אחד של הפנים: האם הבינה המלאכותית יכולה לחזות מוות מסרטן?

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

הרעיון שנשמע עד לאחרונה כמו מדע בדיוני עומד במרכזו של מחקר חדש של חוקרים ממערכת הבריאות מאס ג'נרל בריגהם בבוסטון. לפי דיווח שפורסם ביום שלישי בוושינגטון פוסט, החוקרים פיתחו מודל בינה מלאכותית המסוגל להפיק מצילומי פנים מידע שעשוי לסייע בחיזוי סיכון לתמותה בקרב חולי סרטן.

המערכת, המכונה FAHR-Face, מבוססת על טכנולוגיית למידה עמוקה שאומנה באמצעות יותר מ-40 מיליון תמונות פנים. החוקרים פיתחו באמצעותה שני כלים משלימים: האחד מעריך את גילו הביולוגי של האדם על סמך מראה פניו, והשני מנסה לזהות מאפיינים הקשורים לסיכויי ההישרדות של חולי סרטן.

החוקרים גילו כי אזורים מסוימים בפנים עשויים להיות משמעותיים במיוחד, ובהם האזור שמתחת לעיניים והקפלים שבין האף לפה. אלה אזורים שבהם עשויים להופיע שינויים הקשורים להזדקנות, לירידה במשקל או להידרדרות במצב הבריאותי.

הרעיון הבסיסי הוא שהגיל הרשום בתעודת הזהות אינו מספר את כל הסיפור. שני אנשים בני 65 יכולים להיות שונים מאוד מבחינת מצבם הגופני. אחד עשוי להיראות ולהרגיש צעיר מגילו, בעוד האחר סובל משחיקה גופנית וממחלות רקע. ההבדלים האלה עשויים להיות משמעותיים במיוחד כאשר רופאים צריכים להחליט אם מטופל יוכל לעמוד בטיפול כימותרפי, בהקרנות או בניתוח מורכב.

עד היום רופאים הסתמכו בין היתר על התרשמות קלינית ממראה המטופל, מצב התפקוד שלו, בדיקות מעבדה ומדדים רפואיים אחרים. אלא שהערכת מצבו של אדם על סמך מראהו החיצוני היא לעיתים סובייקטיבית. החוקרים מבקשים לבדוק אם אלגוריתם יכול לזהות סימנים עדינים ולהפוך חלק מההתרשמות הזאת למדד שניתן לנתח באופן שיטתי.

לצורך פיתוח המערכת, החוקרים השתמשו במאגר עצום של תמונות פנים, ובהמשך התאימו את המודלים לנתונים של יותר מ-30 אלף חולי סרטן. לאחר מכן נבדקה יכולתם לזהות קשרים בין מאפיינים חזותיים לבין משך ההישרדות של מטופלים.

הממצאים העלו כי ציונים גבוהים יותר של סיכון שהפיקה המערכת היו קשורים להישרדות קצרה יותר. התוצאה אינה אומרת שהמחשב מסוגל לדעת מתי אדם ימות, אלא שהוא עשוי לזהות דפוסים סטטיסטיים המלמדים על מצבו הגופני ועל הסיכון היחסי שלו בהשוואה למטופלים אחרים.

החוקרים גילו כי אזורים מסוימים בפנים עשויים להיות משמעותיים במיוחד, ובהם האזור שמתחת לעיניים והקפלים שבין האף לפה. אלה אזורים שבהם עשויים להופיע שינויים הקשורים להזדקנות, לירידה במשקל או להידרדרות במצב הבריאותי.

עם זאת, החוקרים עדיין אינם יודעים להסביר במלואו אילו סימנים בדיוק מזהה המערכת וכיצד הם קשורים לסיכויי ההישרדות. ייתכן שחלק מהמאפיינים משקפים שינויים גופניים שגם רופאים מנוסים מסוגלים להבחין בהם, אך ייתכן שהאלגוריתם מזהה קשרים מורכבים יותר שאינם נראים לעין האנושית.

הטכנולוגיה החדשה נשענת על מחקרים קודמים של אותה קבוצת חוקרים. באחד מהם, שפורסם בשנת 2025 בכתב העת המדעי לנסט דיגיטל הלת', נמצא כי חולי סרטן נראו בממוצע מבוגרים בכמעט חמש שנים מגילם הכרונולוגי, לפי הערכת המערכת, בהשוואה לאנשים ללא סרטן שנכללו בקבוצת הביקורת.

במחקר קודם נוסף נמצא כי שילוב מדד הגיל הביולוגי עם המידע הרפואי הקיים שיפר את יכולתם של רופאים להעריך הישרדות של חולים במצב מתקדם. בניסוי שבו השתתפו שמונה רופאים, מדד דיוק החיזוי עלה מכ-74 אחוזים כאשר השתמשו בצילום ובמידע הקליני, לכ-80 אחוזים כאשר נוסף גם המידע שהפיקה הבינה המלאכותית.

אלא שכאן חשוב להדגיש את ההבדל בין הצלחה מחקרית לבין כלי רפואי שאפשר לסמוך עליו בחדר הטיפולים. גם כאשר אלגוריתם מזהה קשר מובהק בין מראה פנים לבין הישרדות, אין פירוש הדבר שהוא יוכל לנבא באופן אמין את גורלו של מטופל מסוים.

מחלת הסרטן כוללת סוגים רבים של גידולים, שלבים שונים של מחלה ומגוון עצום של תגובות לטיפול. שני מטופלים בעלי מאפיינים חיצוניים דומים עשויים לסבול ממחלות שונות לחלוטין, ולהגיב באופן שונה לתרופות ולניתוחים.

בנוסף, החוקרים צריכים לוודא שהמערכת מספקת תוצאות מהימנות בקרב אוכלוסיות מגוונות. מודלים המבוססים על ניתוח פנים עלולים להיות מושפעים מגיל, ממוצא, מתנאי צילום ומהבדלים בייצוג קבוצות שונות במאגרי האימון. טעויות כאלה עלולות להיות מסוכנות במיוחד כאשר התוצאה משמשת לקבלת החלטות רפואיות.

מתעוררת גם שאלה אתית מורכבת: האם מטופל צריך לדעת שמערכת ממוחשבת העריכה כי סיכוייו לשרוד נמוכים? ומה יקרה אם הרופא יבחר טיפול פחות אינטנסיבי בהסתמך על הערכה שהתבררה בדיעבד כשגויה?

בשלב זה אין כוונה לאפשר למערכת להחליף את שיקול הדעת הרפואי. החוקרים רואים בה כלי עזר עתידי שעשוי להשתלב לצד בדיקות הדמיה, נתוני מעבדה, בדיקות גנטיות והערכה רפואית מקיפה.

היתרון האפשרי הגדול ביותר הוא הפשטות. צילום פנים אינו דורש ציוד רפואי יקר או הליך פולשני, וניתן לבצע אותו בתוך שניות. אם יוכח שהטכנולוגיה אמינה, היא עשויה לסייע במעקב אחר חולים ובזיהוי שינויים במצבם לאורך זמן, גם במסגרות שבהן הנגישות לבדיקות מורכבות מוגבלת.

אבל הדרך לשימוש רפואי שגרתי עוד ארוכה. יהיה צורך במחקרים נוספים, בבדיקות בקרב אוכלוסיות מגוונות ובהוכחה שהשימוש בכלי אכן משפר החלטות טיפוליות ותוצאות רפואיות, ולא רק מספק תחזית סטטיסטית מעניינת.

התגלית אינה הופכת את מצלמת הטלפון למכשיר שמסוגל לאבחן סרטן, והיא בוודאי אינה מאפשרת לאדם בריא להצטלם ולדעת אם הוא חולה או כמה שנים נותרו לו לחיות. מדובר בניסיון לחזות סיכון בקרב מטופלים שכבר אובחנו כחולי סרטן, באמצעות מידע נוסף שהרפואה לא ידעה עד כה כיצד לנצל.

ובכל זאת, הרעיון שמאחורי המחקר מסקרן במיוחד. במשך שנים ניסו הרופאים להבין מה מסתתר מתחת לפני העור באמצעות בדיקות מתוחכמות ויקרות. כעת מנסים החוקרים לגלות אם חלק מהתשובות נמצאות דווקא במקום שכולנו רואים מדי יום במראה.

ייתכן שבעתיד צילום פנים פשוט יצטרף לבדיקות המסייעות לרופאים לבחור את הטיפול המתאים לחולה. עד אז, הבינה המלאכותית יכולה אולי לזהות רמזים שהעין האנושית מחמיצה, אבל היא עדיין רחוקה מלדעת מה צופן העתיד לאדם שעומד מול המצלמה.