אביה כינה את ניו יורק "עיר היהודונים": הבת שלו התגיירה בבית כנסת בלוס אנג'לס

לפני יותר מארבעים שנה הפך הכומר ג'סי ג'קסון לאחד האנשים השנויים ביותר במחלוקת בקרב יהודי ארצות הברית. מנהיג זכויות האזרח, שהיה מועמד לנשיאות ונחשב ליורשו הפוליטי של מרטין לותר קינג, כינה את ניו יורק בכינוי אנטישמי ועורר זעם עצום. עכשיו מתברר שהסיפור המשפחתי שלו קיבל תפנית שכמעט אי אפשר היה לדמיין באותם ימים: בתו הצעירה התגיירה בבית כנסת בלוס אנג'לס, בחרה לעצמה שם עברי, ומספרת שאביה העניק לה את ברכתו המלאה.

אשלי ג'קסון, בת 27, סופרת, מפיקה ופעילה חברתית, השלימה ב-12 ביוני האחרון את תהליך הגיור שלה. היא קיבלה את השם העברי מרים יסכה והצטרפה באופן רשמי לעם היהודי, לאחר מסע רוחני שנמשך כמה שנים. את סיפורה חשפה במאמר אישי שפרסמה בוושינגטון פוסט ביולי, ובהמשך הרחיבה עליו בראיונות לתקשורת היהודית.

אבל הרגע המרגש ביותר במסע שלה התרחש עוד לפני הגיור, כאשר אביה הגיע עמה לתפילת שבת בבית הכנסת של קהילת איקר בלוס אנג'לס.

ג'קסון האב, כומר בפטיסטי ואחד המנהיגים השחורים המוכרים בתולדות ארצות הברית, התיישב בשורה הראשונה. הוא אחז בידה של בתו, האזין לתפילות בעברית שלא הבין, נע לקצב המנגינות היהודיות ואפילו אכל מהסוכריות שהושלכו במהלך חגיגת בר מצווה.

עבור חברי הקהילה היה זה מחזה יוצא דופן. האיש שישב מולם היה אחד הסמלים הגדולים של המאבק לשוויון זכויות לשחורים, אך גם דמות שעברה ביחסיה עם הציבור היהודי שנים של עימותים, עלבונות וניסיונות פיוס.

בסיום התפילה ביקשה הרבה שרון ברוס, המנהיגה הרוחנית של הקהילה, לברך את האורח המפורסם. אלא שלפני שהספיקה לפתוח בדברים, המתפללים כבר קמו ממקומותיהם והעניקו לו מחיאות כפיים ממושכות.

ג'קסון פרץ בבכי.

עבור בתו היה זה רגע בלתי נשכח. האיש שלימד אותה מילדות להילחם למען צדק ושוויון עמד כעת מול קהילה יהודית שקיבלה אותו בחום, למרות ההיסטוריה המורכבת שנשא עמו.

לדברי אשלי ג'קסון המשיכה שלה ליהדות לא נבעה ממרד באביה או מרצון להתנער מהבית שבו גדלה. להפך. היא רואה ביהדות המשך ישיר לערכים שעליהם חונכה.

הביקור התקיים כשנתיים לפני מותו של ג'קסון, שהלך לעולמו ב-17 בפברואר 2026, בגיל 84. הוא לא הספיק לראות את בתו משלימה את הגיור, אבל ידע על המסע הרוחני שלה ותמך בו.

כדי להבין את עוצמת הסיפור צריך לחזור לשנת 1984. ג'קסון התמודד אז בפריימריז הדמוקרטיים לנשיאות והפך למועמד השחור הראשון שהצליח לצבור תמיכה ארצית משמעותית במרוץ לבית הלבן. הוא הציג חזון של קואליציה רחבה שתאחד שחורים, לבנים, היספנים, עובדים, מיעוטים וקבוצות שנדחקו לשולי החברה האמריקאית.

אלא שבמהלך הקמפיין נחשף כי בשיחה עם עיתונאי השתמש בכינוי הגנאי האנטישמי "היימיז" לתיאור יהודים וכינה את ניו יורק "היימיטאון", ביטוי שאפשר לתרגמו באופן חופשי כ"עיר היהודונים".

הפרסום חולל משבר קשה. מנהיגים יהודים האשימו את ג'קסון באנטישמיות, והקשרים שלו עם מנהיג ארגון אומת האיסלאם, לואיס פרחאן, החריפו את הביקורת. פרחאן נודע בהתבטאויות אנטישמיות קיצוניות, וג'קסון התקשה לשכנע את הציבור היהודי שהוא מתנער מהן באופן חד-משמעי.

לכך נוספו עמדותיו בנוגע לישראל. ג'קסון נפגש עם יאסר ערפאת, תמך בהקמת מדינה פלסטינית ובשנת 1979 אף כינה את ראש ממשלת ישראל מנחם בגין "טרוריסט".

אף שהתנצל על האמירות האנטישמיות וניסה לאורך השנים לשקם את היחסים עם ארגונים יהודיים, הפצע לא נעלם לחלוטין.

עם זאת, מורשתו של ג'קסון מורכבת יותר מהאמירות הללו. הוא השתתף במאבקים למען זכויות אזרח, פעל נגד אפליה והיה שותף למאמצים לגייס מצביעים מקבוצות מוחלשות. בהמשך דרכו הוא גם גינה אנטישמיות, השתתף באירועים יהודיים וקיים קשרים עם רבנים ועם ארגונים יהודיים.

עם מותו בפברואר האחרון, אפילו התנועה הרפורמית בארצות הברית פרסמה הודעה שבה הכירה בכאב שגרמו התבטאויותיו וקשריו הפוליטיים, לצד ההערכה לפעילותו למען שוויון ולמאמציו המאוחרים להיאבק באנטישמיות.

וכעת בתו מציגה פרק חדש לגמרי בסיפור המשפחתי.

לדבריה, המשיכה שלה ליהדות לא נבעה ממרד באביה או מרצון להתנער מהבית שבו גדלה. להפך. היא רואה ביהדות המשך ישיר לערכים שעליהם חונכה.

המסע החל בתקופה שבה התמודדה עם מחלה ממושכת וחיפשה משמעות רוחנית. היא נחשפה לשיחות ברשת על החיים היהודיים, בין היתר של השחקנית היהודייה מים ביאליק, והחלה לקרוא על המסורת, התפילות והמנהגים.

בהמשך חיפשה בית כנסת בלוס אנג'לס שיתאים לעולם הערכים שלה. היא גילתה את קהילת איקר, קהילה יהודית פרוגרסיבית עצמאית שמייסדתה, הרבה שרון ברוס, הפכה לאחת הדמויות הבולטות ביהדות האמריקאית הלא-אורתודוקסית.

אשלי החלה לצפות בדרשות של ברוס, ובהמשך הגיעה בעצמה לתפילת שבת. היא סיפרה שביקשה למצוא מקום שבו תרגיש שייכת, אך חששה כיצד תתקבל כאישה שחורה המבקשת להצטרף לקהילה יהודית.

להפתעתה, לדבריה, התקבלה בחום. בני זוג מהקהילה ליוו אותה בתפילה הראשונה ועזרו לה להכיר את המנהגים. היא החלה להגיע בקביעות, ללמוד טקסטים יהודיים ולהעמיק את הקשר למסורת.

אחד הרגעים המכוננים עבורה התרחש בראש השנה הראשון שלה בבית הכנסת. כאשר שמעה את תקיעת השופר, סיפרה, חשה התרגשות עמוקה ופרצה בבכי.

היא גילתה ביהדות משהו שהכירה היטב מהבית: התפיסה שאמונה אינה מסתיימת בתפילה, אלא מחייבת אחריות חברתית, דאגה לחלש ופעולה למען צדק.

המושג "תיקון עולם" הפך מבחינתה לגשר בין שני העולמות. מצד אחד המסורת הנוצרית של המאבק לזכויות אזרח, שבה גדלה לצד אביה; מצד אחר המסורת היהודית המדגישה לימוד, צדקה ואחריות כלפי הזולת.

גם הבחירה בשם העברי לא הייתה מקרית. מרים הוא שם בעל משמעות מרכזית במסורת היהודית, ואילו יסכה נבחר, לדבריה, משום שהוא מזכיר בצלילו את השם ג'סי. כך ביקשה לשאת עמה את זכר אביה גם בתוך זהותה היהודית החדשה.

יש כאן פרט שמעניק לסיפור משמעות מיוחדת: ג'קסון, שהתקשה במשך שנים למצוא שפה משותפת עם חלקים מהקהילה היהודית, העניק לבתו את ברכתו להצטרף לעם היהודי.

אשלי סיפרה שגם אמה, ג'קלין, תמכה בהחלטה.

אלא שהגיור לא פתר את כל החששות שלה. להפך. כאשר החליטה לחשוף את סיפורה בפומבי, היא ידעה שהיא עלולה להיתקל בעוינות משני הצדדים.

בראיון לג'ואיש כרוניקל הבריטי סיפרה שהיא רואה שוב ושוב דיווחים על פשעי שנאה נגד שחורים ונגד יהודים, וכעת היא מצהירה בגאווה שהיא משתייכת לשתי הקבוצות.

היא גם חששה לאבד חברים ובעלי ברית שלא יבינו את החלטתה, במיוחד על רקע המתח סביב ישראל והמלחמה בעזה.

מאז מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023 החריפו המחלוקות בין חלקים מהקהילה היהודית לבין תנועות פרוגרסיביות בארצות הברית, ובהן גם ארגונים המזוהים עם המאבק לשוויון זכויות לשחורים. חלק מהפעילים רואים בביקורת על מדיניות ישראל חלק ממאבק רחב נגד דיכוי, ואילו יהודים רבים טוענים כי חלק מהמחאות וההתבטאויות חצו את הגבול שבין ביקורת פוליטית לבין אנטישמיות.

אשלי אינה מתעלמת מהמתחים הללו. היא מבקשת להציע דרך אחרת, המבוססת על ההיסטוריה המשותפת של שתי הקהילות.

בשנות השישים צעדו פעילים יהודים לצד מרטין לותר קינג במאבק נגד ההפרדה הגזעית. רבנים וסטודנטים יהודים נעצרו בהפגנות למען זכויות השחורים, ובשנת 1964 נרצחו במיסיסיפי שני פעילים יהודים, מייקל שוורנר ואנדרו גודמן, לצד פעיל זכויות האזרח השחור ג'יימס צ'ייני.

הברית הזאת לא הייתה נטולת מתחים גם בעבר, אבל היא מילאה תפקיד חשוב במאבק לשינוי החברה האמריקאית.

אשלי סבורה שהמורשת המשותפת הזאת נשחקה. לדבריה, בחלק מהקהילות המאבק באנטישמיות נתפס כאילו הוא בא על חשבון המאבק בגזענות נגד שחורים, ובקהילות אחרות ההתמודדות עם גזענות נתפסת כאיום על הזהות היהודית.

היא מבקשת להוכיח שאין הכרח לבחור בין המאבקים.

הסיפור שלה מקבל משמעות מיוחדת בלוס אנג'לס, עיר שבה מתקיימות זו לצד זו קהילות יהודיות ושחורות גדולות, בעלות היסטוריה ארוכה של שיתופי פעולה וגם של מתחים חברתיים ופוליטיים.

קהילת איקר, שבה בחרה להתגייר, נמצאת בלב אותה מציאות מקומית. היא מוכרת בפעילותה החברתית, בעיסוק בסוגיות של צדק ושוויון ובניסיון לשלב בין מסורת יהודית לבין מעורבות ציבורית.

יש גם הבחנה דתית חשובה: הגיור של אשלי נערך במסגרת קהילה לא-אורתודוקסית. הוא מבטא את הצטרפותה לעם היהודי מבחינת הקהילה שבה התגיירה, אך אינו בהכרח מוכר על ידי הרבנות הראשית לישראל או על ידי קהילות אורתודוקסיות.

אשלי עצמה אינה מציגה את ההליך כשאלה של הכרה מוסדית. מבחינתה מדובר בהחלטה רוחנית עמוקה, שהגיעה לאחר שנים של חיפוש, לימוד והתקרבות למסורת היהודית.

מאז חשיפת הסיפור היא החלה לדבר בפומבי על האפשרות לחדש את הברית בין שחורים ליהודים. בביקור בבריטניה השתתפה במפגש קהילתי יהודי ואף ביקרה במרכז לניצולי שואה, כחלק מפעילותה להעמקת ההיכרות בין קהילות.

אבל הרגע שמסמל יותר מכל את המסע שלה נותר אותו בוקר שבת בלוס אנג'לס.

ג'סי ג'קסון, המנהיג שבשנות השמונים היה מזוהה עם אחד המשברים הקשים ביחסים בין שחורים ליהודים, ישב בשורה הראשונה בבית הכנסת של בתו. הוא לא הבין את מילות התפילה, אבל אחז בידה. הוא לא היה יהודי, אבל רקד עם המתפללים. וכאשר הקהילה קמה לכבודו, האיש שעמד במשך עשרות שנים מול קהל של אלפים לא הצליח לעצור את הדמעות.

ארבעים שנה אחרי שהמילה "היימיטאון" הפכה לסמל של קרע, הבת שלו בחרה לקרוא לעצמה מרים יסכה.

והפעם, השם של ג'סי ג'קסון נשמע בבית הכנסת לא כעלבון, אלא כחלק מסיפור יהודי חדש.