“אבל שכמעט לא ניתן להכיל": מייגן מרקל חושפת את ההפלה שעברה מוקדם יותר השנה

מייגן מרקל והנסיך הארי מתאבלים על אובדן ההריון של ילדם השני. במאמר קורע לב שפורסם בניו-יורק טיימס חשפה מייגן שהיא עברה הפלה – של מי שהיה עתיד להיות האח או האחות הצעירים של בנה ארצ'י – בחודש יולי של השנה.

"ידעתי, בזמן שאחזתי בילדי הראשון, שאני מאבדת את השני", כתבה מייגן בת ה-39, במאמר שאורכו כ-1,000 מילים. "לאבד ילד זה לשאת אבל שכמעט לא ניתן, אשר נחווה על ידי רבים אך מדברים עליו מעט", המשיכה וכתבה מייגן כשהיא מתייחסת גם אליה ולבעלה בן ה-36, הנסיך הארי שניחמו אחד את השנייה בדמעות במיטת בית החולים.

"זה היה בבוקר של חודש יולי שהתחיל כמו כל יום אחר: להכין ארוחת בוקר. להאכיל את הכלבים. לקחת ויטמינים. למצוא את הגרב החסרה. להרים את הטוש הסורר שהתגלגל מתחת לשולחן. לקשור את שערי בקוקו לפני שאני מרימה את בני מהעריסה שלו".

אחר כך תיארה מייגן את הרגע המפחיד שחוותה בזמן ההפלה. "אחרי שהחלפתי לו חיתול, הרגשתי התכווצות חדה. נפלתי לרצפה כשהוא עוד בזרועותיי, מזמזמת שיר כדי לשמור על שנינו רגועים, המנגינה השמחה עומדת בניגוד צורם לתחושה שמשהו לא היה בסדר", כתבה. "ידעתי, בזמן שאחזתי בילדי הראשון, שאני מאבדת את השני".

"שעות לאחר מכן, אני שוכבת במיטת בית החולים, מחזיקה את ידו של בעלי. הרגשתי את האחיזה המרגיעה של כף ידו ונישקתי את פרקי אצבעותיו, שהיו רטובות מהדמעות של שנינו. בהיתי בקירות הקרים והלבנים, עיני מזוגגות. ניסיתי לדמיין איך נחלים", הוסיפה מייגן. "בכאב של אובדננו, בעלי ואני גילינו שבחדר של 100 נשים, 10 מתוך 20 מהן יחוו הפלה. יחד עם זאת על אף השכיחות הנוראית של הכאב הזה, השיחה עליו נשארת טאבו, גדושה בבושה (לא מוצדקת) המנציחה מעגל של אבל מבודד".

מייגן המשיכה וכתבה על כל הנשים האמיצות שחלקו את סיפורן ובכך פתחו את הדלת לנשים נוספות שעברו הפלה, לדבר גם כן. "בכך שאנו מוזמנים לחלוק את כאבנו, כך אנו עושים יחד את הצעדים הראשונים לקראת החלמה".

היא הדגישה עד כמה חשוב לשאול את הקרובים אלינו האם הם בסדר. "בעודי יושבת במיטת בית חולים וצופה בשברון הלב של בעלי בעוד שהוא מנסה להחזיק את הפיסות השבורות שלי, הבנתי שהדרך הכי להתחיל להחלים היא קודם כל לשאול, 'אתה בסדר?'", כתבה מייגן.

"בעוד שאנו מתכוננים לקראת חג שאינו דומה לכל חג שעשינו אי פעם – רבים מאתנו מופרדים מאהובינו, לבד, חולים, מפוחדים, מפולגים ואולי מתקשים למצוא משהו, כל דבר להיות אסירי תודה לגביו – בואו נתחייב לשאול אחרים, 'האם אתם בסדר?' לא משנה כמה אנו לא מסכימים, עד כמה אנו רחוקים פיזית, האמת היא שאנחנו הרבה יותר מחוברים מאי פעם בגלל כל מה שחווינו כאינדיבידואלים וכקולקטיב במהלך השנה הזו".