למרות שהאריסון פורד לא מצליח לשחזר את הקסם בסרט החדש של "אינדיאנה ג'ונס״, מתקבלת חווית צפייה נוסטלגית ומהנה

לאחרונה עלה על המסך הגדול "אינדיאנה ג'ונס וחוגת הגורל", הפרק החמישי באחת מסדרות הסרטים המצליחות בכל הזמנים. כזכור, הפרק הראשון בסדרת "אינדיאנה ג'ונס" יצא ב-1981. השני מעט אחר כך, והשלישי בשלהי שנות השמונים. הפרק הרביעי הגיע כמעט עשרים שנה לאחר מכן, ב-2008 והוא הותיר טעם רע. 

במילים אחרות, אף אחד לא ישב וחיכה לפרק חמישי, בטח לא 42 שנה אחרי הסרט הראשון ו-15 שנה אחרי הפרק הקודם, כך שברור כי הסיבה היחידה היא המצוקה של הוליווד, הנתלית במותגי עבר בניסיון נואש להחזיר את הקהל לאולמות.

כמו כן, זו הפעם הראשונה בתולדות סרטי "אינדיאנה ג'ונס" שבה מאחורי המצלמה לא עמד סטיבן ספילברג. הקולנוען האגדי שמר על קרדיט של מפיק בלבד והעביר את השרביט לג'יימס מנגולד - במאי שחתום על להיטים מוערכים כמו "לוגאן". אם כך - "אינדיאנה ג'ונס וחוגת הגורל" הוא סרט טוב? ובכן, הוא סביר ומהנה לפרקים, למרות שלא מתקיים בו הקסם הגדול שהיה שמור להאריסון פורד. 

פורד כאמור מככב גם בסרט זה בתור הארכיאולוג ההרפתקן, ככל הנראה בפעם האחרונה. העלילה מתחילה בזמן מלחמת השנייה, כשאינדיאנה ג'ונס בתחילת שנות הארבעים לחייו. כדי לגרום לשחקן להיראות בגיל הזה, הסרט משתמש באופן חסר תקדים בטכנולוגיית ההצערה, שניצנים שלה כבר ראינו בהפקות כמו "האירי", אך כאן זה קורה בצורה מסיבית וחדשנית יותר, בהתבסס על חומרי גלם מן הפרק הראשון בסדרה. 

במהלך העלילה אנו קופצים לשנות השישים, ימי הנחיתה על הירח. נאצים לשעבר הם אלה שעזרו לאמריקה להגיע לשם. אויבם בעבר, אינדיאנה ג'ונס, הוא גבר מזדקן, נרגן ולא רלוונטי. הסטודנטיות, שערגו עליו בפרק הראשון של הסדרה, מנמנמות בהרצאה שלו. כל מה שנותר לו הוא להתעצבן על שכניו, שמאזינים לביטלס בקול רם.

אז מתפרצת לחייו בחורה צעירה בשם הלנה, בגילומה של פיבי וולר-ברידג'. לוקח לאינדיאנה ג'ונס כמה דקות להבין מי הדמות הזו - הוא מכיר אותה מאז ינקותה, ולמעשה אף היה הסנדק שלה. היא לא אחרת מאשר בתו של שותפו המנוח משכבר הימים, שלא הצליח להיגמל מן האובססיה לאותה חוגת גורל.

בסרטים קודמים של אינדיאנה ג'ונס, לגיבור היה עניין לא פתור עם אבא שלו. כאן, התסביך הזה הוא של הלנה, שרוצה לסגור את הקצוות שפתח אביה ולמצוא את חוגת הגורל, ולשם כך גוררת עימה את הארכיאולוג המזדקן. מכאן כבר לא נוסיף מילה.נגיד רק, שקצרה היריעה מלמנות את מה שלא עובד בסרט. הדיון בגיל ובזקנה לא מפותח, וכך גם הביקורת על הרשויות האמריקאית שהסתייעו בשירותיהם של נאצים לשעבר כחלק מתוכנית החלל. הניסיון ליצור דרמה רגשית דרך הטרגדיה של אינדי, שמתברר כי איבד את בנו במלחמה ונפרד מזוגתו, נשאר גם הוא על פני השטח. מנגד, סצינות הפעולה לא מותירות חותם. כמה מהן אף קצת פאתטיות. הבדיחות כושלות לא פחות, ואת הגיבורים מקיפה קולקציה של דמויות משנה סתמיות במקרה הטוב ובלתי נסבלות במקרה הרע, שאת חלקן מגלמים שחקנים המפגינים תצוגות איומות.

בסופו של יום, "אינדיאנה ג'ונס וחוגת הגורל" מספק חוויה די חיובית, בעיקר למי שצפה בכל סדרת הסרטים ואוהב אותה במיוחד. אמנם דמויות המשנה חלשות, אבל שלוש הדמויות המובילות חזקות. הריסון פורד אמנם לא מצליח לשחזר את הקסם, כאמור, אך הוא מציג דמות בלי מניירות, ובעיקר בלי יומרות או זחיחות - גיבור שגם בלי כוחות-על, מצליח להתעלות כמעט מעל כל בן אנוש.