
לפי נתוני Realtor.com, נמצא כי 10,115 תושבים נטשו את מיאמי בתוך שנה אחת. אחת הסיבות המרכזיות היא ירידה בהגירה הבינלאומית, על רקע מדיניות האכיפה של ממשל טראמפ. עם זאת, מדובר בתהליך רחב יותר שמושפע משנים של התייקרויות חדות, במיוחד בתחום הדיור.
על פי Apartments.com, יוקר המחיה במיאמי גבוה בכ-20% מהממוצע הארצי, ואדם בודד זקוק להכנסה של יותר מ-100 אלף דולר בשנה כדי לחיות בנוחות. חואן אריאס מחברת CoStar אמר ל'ניוזוויק' כי פלורידה מושפעת עדיין מריביות גבוהות וממחירי בתים שנותרו יקרים. לדבריו, השכר אמנם עלה, אך לא הדביק את קצב העלויות המקומיות, ודרום פלורידה רואה יציאה של משקי בית צעירים ופחות מבוססים לצד כניסה של תושבים עשירים יותר.

מיאמי במקום השלישי בארצות הברית בירידה באוכלוסייה
ליליאנה או', שעזבה את מיאמי בשבוע שעבר עם בן זוגה, סיפרה כי "הכול התייקר, ועבדנו קשה יותר מאי פעם בלי יכולת ליהנות מפירות העבודה שלנו". לדבריה, מקומות הבילוי שבהם נהגו להיפגש נעלמו בהדרגה, אך ההוצאות רק המשיכו לעלות - בדלק, מזון, חשמל, אינטרנט ושכירות. היא ציינה כי במהלך התקופה חלתה בסרטן, ותיארה הידרדרות בטיפול שקיבלה ועלויות רפואיות שקפצו פי שלושה.
לדבריה, הקש האחרון היה הידוק האכיפה בתחום ההגירה. "הנוכחות של רשויות ההגירה הוסיפה פחד ללחץ היומיומי, וזה כבר היה יותר מדי". היא הוסיפה כי במעגלים שלה ראתה יותר ויותר תושבים לטינים - כולל צעירים משכילים - שעוזבים את העיר, חלקם חוזרים למדינות המוצא ואחרים עוברים לערים אחרות בארצות הברית.
מתווך הנדל"ן ג'ו ביסקהה אמר כי רבים מהעוזבים בוחרים לעבור לאזורים זולים יותר בפלורידה, או לערים כמו יוסטון ודאלאס בטקסס, אזורים בצפון קרוליינה ומדינות נוספות "עם עלויות נמוכות יותר ופחות עומס". לדבריו, במקביל, מיאמי ממשיכה למשוך רוכשים אמידים במיוחד.
במקביל ליציאה של תושבים מהמעמד הבינוני, שוק היוקרה בעיר בשיא. ביסקהה ציין כי ב-2025 בוצעו 361 עסקאות נדל"ן מעל 10 מיליון דולר – בממוצע עסקה אחת ביום – רמות שלא נראו לפני הקורונה. לדבריו, "יש כאן דינמיקה דו-שכבתית: השוק הבינוני נחלש, אבל הקצה העליון פורח".
לפי דו"ח היוקרה של Realtor.com, בסוף 2025 היו במיאמי 10,513 נכסים פעילים בשווי מיליון דולר ומעלה, לעומת 9,216 בניו יורק. אנתוני סמית' הסביר כי היעדר מס הכנסה מדינתי ומס ירושה בפלורידה מושך רוכשים עתירי הון, והוסיף כי בשנים שלאחר הקורונה עברו לאזור קרנות גידור וחברות הון פרטי – מה שהפך את האזור מיעד פנאי למוקד עסקי פעיל כל השנה.