ניו יורק: ״יחי יחיא סינוואר״ - יהודים בברוקלין תובעים את הקואופרטיב שהחרים מוצרים מישראל

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

החרם אושר בסוף מאי, לאחר שנים של מאבק פנימי סביב השאלה אם להוציא מוצרים ישראליים מהמדפים. בהצבעה השתתפו אלפי חברים, וכ-67% תמכו במהלך. הקואופרטיב מונה כ-17 אלף חברים, שמבצעים משמרות עבודה בחנות בתמורה למחירי מזון נמוכים יותר.  

אלא שעל פי התביעה, המאבק לא היה רק ויכוח פוליטי על ישראל. התובעים טוענים כי פעילים מקבוצת Members for Palestine, שהובילה את קמפיין החרם, השתמשו במשך זמן רב בשפה עוינת כלפי ״ציונים״, יהודים ובעלי קשר לישראל, וניסו להשתלט על מוקדי כוח בתוך הקואופרטיב כדי לקדם את המהלך.  

על פי התביעה, המאבק לא היה רק ויכוח פוליטי על ישראל. התובעים טוענים כי פעילים מקבוצת Members for Palestine, שהובילה את קמפיין החרם, השתמשו במשך זמן רב בשפה עוינת כלפי ״ציונים״, יהודים ובעלי קשר לישראל, וניסו להשתלט על מוקדי כוח בתוך הקואופרטיב כדי לקדם את המהלך. 

אחד הקטעים הקשים ביותר בתביעה נוגע לקבוצת סיגנל פנימית של הפעילים. לפי המסמכים שצורפו לתביעה, בנובמבר 2024 כתב אחד המשתתפים: ״יחי יחיא אל-סינוואר״, בהתייחסו למנהיג חמאס שהיה מאדריכלי מתקפת 7 באוקטובר. לפי התביעה, לפחות משתתף אחד נוסף בקבוצה הגיב בחיוב. Pasted text

במקרה אחר, חבר בקואופרטיב שלבש חולצה שעליה נכתב ״Peace, Love, Israel״ נתקל, לפי התביעה, באדם שאמר לו כי החולצה ״מגעילה״, כינה אותו ״גזען״ ו״תומך רצח עם״ ואמר שעליו לעזוב. התביעה טוענת כי לאחר העימות דווקא החבר הפרו-ישראלי הושעה ממשמרת העבודה שלו, בעוד האדם שהתעמת איתו לא נענש.  

התובעים מביאים גם דוגמאות נוספות. באחת מהן כונו מתנגדי החרם ״קיצונים יהודים ימנים״, ובמקרה אחר תהליך גישור פנימי תואר כ״פריבילגיה יהודית״. בפרסום רשמי של הקואופרטיב הופיע מכתב שבו חבר יהודי בולט תואר כמי שמשתייך ל״פלג ציוני קיצוני״ וכ״מתנצל של צה״ל״, ולצד זאת הוטחו בו ביטויים כמו ״שחיתות אינטלקטואלית״, ״דוחה מוסרית״ ו״מעוות רוחנית״. 

אחת הטענות המרכזיות בתביעה נוגעת דווקא להליך ההצבעה. במשך שנים נדרש בקואופרטיב רוב של 75% כדי לאשר חרם. אולם לפני ההצבעה על ישראל שונו, לטענת התובעים, הנהלים והסף, כך שהתוצאה של 67% הספיקה. התביעה טוענת כי השינוי נעשה בלי תיקון תקנון תקין וכי דיון שהתנהל במפגש הכללי, שהיה אמור להיות מייעץ, הוצג בפועל כהחלטה מחייבת.  

לקואופרטיב עצמו יש גרסה רחבה יותר של האירועים. הנהלתו הודיעה עוד לפני ההצבעה כי היא מגנה הן אמירות אנטישמיות והן אמירות אנטי-ערביות שנשמעו סביב הוויכוח, וקראה לחברים לשמור על שיח מכבד. היא גם דיווחה על איומים, מכתבים חשודים, שיחות טלפון עוינות והפרעות שנגרמו לעובדים ולחברים משני צדי המחלוקת.  

גם פעילי החרם טוענים כי הם עצמם היו יעד להטרדות. לפי דיווחים שפורסמו סביב ההצבעה, פעילים פרו-פלסטינים סיפרו כי ספגו קללות, כולל ביטויים הומופוביים ומיזוגיניים, וכי באחד המקרים שולחן הסברה שלהם הופל והחומרים שעליו הושלכו לרחוב.  

אולם התביעה החדשה מתמקדת בשאלה אחרת: האם הנהגת הקואופרטיב לא רק אפשרה ויכוח חריף, אלא גם יצרה תנאים שבהם חברים יהודים וישראלים הושפלו או הודרו בגלל התנגדותם לחרם.

ה-National Jewish Advocacy Center, שמייצג את חמשת התובעים, דורש מבית המשפט סעד הצהרתי, צווי מניעה, פיצויים והטבות נוספות בהיקף של לפחות 150 אלף דולר. הארגון טוען כי יהודים וישראלים אינם צריכים לוותר על זהותם או על הקשר שלהם לישראל כדי להיות רצויים במקום ציבורי. 

למאבק יש גם משמעות כלכלית. לפי נתונים שהוצגו בתוך הקואופרטיב לפני ההצבעה, כ-37% מהחברים שהתנגדו לחרם אמרו שהם עשויים לפרוש, וכ-1,300 חברים עשויים להפסיק לקנות במקום. תחזית אחרת העריכה כי המכירות עלולות לרדת ב-16% עד 20%. התובעים טוענים כי ההנהלה ידעה על הסיכון הזה ובכל זאת אפשרה את המהלך.  

Park Slope Food Coop הוא לא עוד סופרמרקט שכונתי. מדובר במוסד ותיק, עם עשרות מיליוני דולרים בהכנסות שנתיות ואלפי חברים, שהפך בשנים האחרונות לזירת מאבק פוליטית חריפה סביב ישראל והמלחמה בעזה. החרם עצמו נתפס בעיני תומכיו כהמשך למסורת של הקואופרטיב להחרים מוצרים  מטעמים מוסריים ובעיני מתנגדיו כמהלך שמבודד דווקא את ישראל ומרחיק חברים יהודים וישראלים.

כעת המאבק שהיה עד היום פנימי, רועש ולעיתים מכוער, עובר לבית המשפט. שם ינסו התובעים לשכנע שהקו בין ביקורת על ישראל לבין אפליה נגד יהודים נחצה - ושמי שהתנגד לחרם לא רק הפסיד בהצבעה, אלא גם הפך בעצמו למטרה.