
ביום רביעי, 18 בנובמבר, גזר בית המשפט הפדרלי במנהטן על יאו, בן 43 מניו יורק, 37 חודשי מאסר לאחר שהודה בקשירת קשר לקבלת שוחד וטובות הנאה. הפרשה שנחשפה במהלך החקירה חמורה במיוחד: עובד ציבור שהופקד על הגנת גבולות ארצות הברית ניצל את כוחו כדי לסייע לאנשים לעקוף בדיקות ביטחוניות, למסור לעבריינים מידע סודי ואף להשתמש בסמכות המעצר שלו כדי להפעיל לחץ על אדם שהפריע לתוכנית הונאה בנקאית.
העונש הוטל על ידי השופטת הפדרלית קולין מקמהון, שבפניה הודה יאו באשמה כבר ב-26 במרץ השנה. מלבד תקופת המאסר, נגזרו עליו שלוש שנות פיקוח לאחר שחרורו, חילוט של 12,600 דולר, תשלום פיצויים בסך 177 אלף דולר וקנס נוסף של 25 אלף דולר.
התובעת הפדרלית של המחוז הדרומי של ניו יורק, ג'יימי מקדונלד, הבהירה בהודעה רשמית כי יאו ניצל במשך שנים את האמון הציבורי שניתן לו. לדבריה, גזר הדין ממחיש את המחיר שישלמו אנשי אכיפת חוק שמוכרים את סמכותם ואת השפעתם לטובת רווח אישי.
יאו עבד ברשות ההגירה משנת 2016 ועד נובמבר 2024. בספטמבר 2021 קודם לתפקיד קצין גירוש מפקח במשרד ICE בניו יורק, שממוקם במנהטן. במסגרת התפקיד הייתה לו גישה למספר מאגרי מידע ממשלתיים מוגנים בסיסמה, ובהם מערכות של שירותי האזרחות וההגירה, רשות המכס והגנת הגבולות ומאגרי מידע פליליים.
אלה אינם מאגרים שנועדו לשימוש הציבור הרחב. הם כוללים בין היתר נתונים על מעמדם החוקי של זרים בארצות הברית, בקשות הגירה, היסטוריית כניסות ויציאות מהמדינה, מעצרים, הרשעות והליכי גירוש. המידע עשוי להיות רגיש במיוחד עבור מהגרים, בעלי אשרות, מבקשי מקלט ואנשים הנמצאים תחת חקירה.

לפי משרד המשפטים, יאו נענה לבקשת המעורבים והשתמש במעמדו כדי לעצור את האדם שאליו כיוונו. כלומר, הסמכות שניתנה לו כדי לאכוף את חוקי ההגירה הפכה לכלי שבאמצעותו עבריינים ניסו להפעיל לחץ על אדם שהיה עלול להפריע לפעילותם.
על פי מסמכי התביעה, יאו ניצל את הגישה הזאת כדי למסור מידע חסוי על לפחות 28 בני אדם לכ-12 שותפים לקשר. בתמורה קיבל יותר מ-12 אלף דולר במזומן, ארוחות במסעדות יוקרה, בקבוקי אלכוהול איכותיים ומתנות נוספות.
בחלק מהמקרים מסר מידע על מעמדם של אזרחים זרים ועל היסטוריית מעבר הגבול שלהם. במקרים אחרים סיפק פרטים מתוך מערכות אכיפת החוק, שלא הייתה למקבלי המידע שום זכות לקבלם.
אחד המקרים החמורים ביותר נגע לחקירה שהתנהלה על ידי הבולשת הפדרלית. יאו הדליף לאדם מסוים מידע על חקירת FBI שהתנהלה נגדו, ובכך העניק לו התרעה מוקדמת על פעילות הרשויות.
המעשה הזה אינו רק הפרה של סודיות. כאשר אדם הנמצא תחת חקירה מקבל מידע פנימי על פעילות החוקרים, הוא עלול להשתמש בו כדי להשמיד ראיות, לתאם גרסאות או להימנע מפעולות שיחשפו אותו. משרד המשפטים לא פירט בהודעת גזר הדין אם ההדלפה אכן הביאה לשיבוש החקירה המסוימת, אך עצם מסירת המידע נכללה במעשי השחיתות שבהם הודה יאו.
גם נמל התעופה הבינלאומי ג'ון פ. קנדי בניו יורק הפך לחלק מהפרשה.
על פי משרד המשפטים, יאו פעל כדי להקל את כניסתם של אזרחים זרים ואנשים נוספים לארצות הברית. באמצעות קשריו והשפעתו הוא סייע לעקוף נהלים רגילים של רשות המכס והגנת הגבולות, כך שנוסעים מסוימים יכלו לעבור את הליכי הכניסה במהירות וללא בדיקות משניות.
הבדיקה המשנית היא שלב שבו רשויות הגבול מעבירות נוסע לבירור נוסף כאשר מתעוררות שאלות לגבי זהותו, מסמכיו, מטרת ביקורו או מידע אחר הנוגע לכניסתו למדינה. היא עשויה לכלול תשאול מפורט, בדיקת מסמכים ולעיתים גם בדיקות נוספות.
במקום שההחלטות יתקבלו בהתאם לנהלים ולשיקול דעתם של אנשי ביקורת הגבולות, יאו הפעיל את קשריו כדי להעניק יחס מועדף לאנשים שביקשו את עזרתו. לפי התביעה, הנוסעים הללו זכו לביקורת מצומצמת יותר מזו שהיו אמורים לעבור.
חשוב להדגיש כי משרד המשפטים לא קבע שכל מי שנעזר בשירותיו היה מנוע מלהיכנס לארצות הברית, אלא שיאו סייע לעקוף חלק מהליכי הבדיקה הרגילים. גם כך מדובר בהפרה חמורה של מנגנון שנועד להבטיח אכיפה שוויונית של חוקי הכניסה למדינה.
אלא שהחלק החריג ביותר בפרשה כלל שימוש ישיר בסמכות המעצר של קצין ההגירה.
במסגרת הונאה בנקאית שהתנהלה בניו יורק, ביקשו כמה מהמעורבים להשתיק ולהפחיד אדם שהפך מבחינתם לבעיה. במקום להסתפק באיומים פרטיים, הם פנו אל יאו, איש חוק פדרלי בעל סמכויות מעצר, כדי שיפעל נגד האיש.
לפי משרד המשפטים, יאו נענה לבקשת המעורבים והשתמש במעמדו כדי לעצור את האדם שאליו כיוונו. כלומר, הסמכות שניתנה לו כדי לאכוף את חוקי ההגירה הפכה לכלי שבאמצעותו עבריינים ניסו להפעיל לחץ על אדם שהיה עלול להפריע לפעילותם.
מסמכי החקירה המקוריים מצביעים על כך שאחד המעורבים בפרשת ההונאה הבנקאית קיבל 20 אלף דולר במזומן תמורת ארגון מעצרו של אדם שהיה קשור בעבר לתוכנית ההונאה והפך למקור חיכוך. עם זאת, אין להסיק שכל הסכום הזה הועבר ליאו עצמו.
החקירה העלתה גם מעשים נוספים שאינם קשורים ישירות לתפקידו ברשות ההגירה. לפי משרד המשפטים, יאו הונה את המינהל הפדרלי לעסקים קטנים, תוכנית סיוע לשוכרי דירות במדינת ניו יורק וקרן סיוע לעובדים פדרליים.
במסגרת ההונאות הללו הגיש הצהרות כוזבות על הפסדים עסקיים ועל אובדן הכנסות משכר דירה, שלכאורה נגרמו בעקבות מגפת הקורונה או אסונות טבע אחרים. בדרך זו ביקש לקבל כספי סיוע שנועדו לאנשים ולעסקים שנפגעו ממשברים כלכליים.
בנוסף, הוא ואנשים נוספים היו מעורבים בהונאת תוכנית מדיקייד של מדינת ניו יורק. לפי התביעה, הם הגישו דיווחי שעות מנופחים באופן משמעותי עבור טיפול ביתי שהוענק לכאורה להוריו הקשישים של יאו, בין השנים 2018 ל-2024.
המשמעות היא שמעבר לקבלת שוחד ולהדלפת מידע רגיש, יאו ניצל גם תוכניות רווחה וסיוע ציבוריות כדי להשיג כספים במרמה. מדובר בכספים שנועדו לתמוך בעסקים ובמשפחות בתקופות מצוקה ולממן שירותי טיפול לאנשים הזקוקים לעזרה.
הפרשה נחשפה לציבור בנובמבר 2024, כאשר הרשויות הפדרליות הודיעו על מעצרו של יאו בחשד לגניבת זהויות ולמסירת מידע ממשלתי חסוי. החקירה התנהלה בשיתוף ה-FBI, יחידת הביקורת הפנימית של רשות המכס והגנת הגבולות, משרד המפקח הכללי של המחלקה לביטחון המולדת ומחלקת החקירות של עיריית ניו יורק.
בהמשך התברר שהחשדות אינם מסתכמים בהדלפת מידע. החקירה חשפה מערך של קשרים אישיים, טובות הנאה, שוחד ושימוש פסול בסמכויות אכיפה, שנמשך במשך שנים.
הסיפור מקבל משמעות מיוחדת על רקע הוויכוח הציבורי המתמשך בארצות הברית סביב פעילות רשות ההגירה. ICE היא אחת מסוכנויות אכיפת החוק הבולטות והרגישות במדינה, והיא מופקדת על איתור, מעצר וגירוש של זרים שאינם עומדים בדרישות החוק, לצד תפקידים נוספים בתחום אכיפת ההגירה.
עבור מיליוני מהגרים ובעלי אשרות, מפגש עם קצין הגירה יכול להיות אירוע בעל השלכות מרחיקות לכת על עתידם ועל משפחותיהם. לכן, אמון הציבור בכך שההחלטות מתקבלות לפי החוק ולא לפי קשרים או תשלומים פרטיים הוא מרכיב מרכזי בפעילות המערכת.
הפרשה של יאו ממחישה מה עלול לקרות כאשר איש אכיפת חוק בכיר משתמש בגישה למידע ובסמכויותיו לטובת גורמים פרטיים. במקרה הזה, לפי הודאתו וממצאי התביעה, לא היה מדובר במעשה בודד, אלא בדפוס שנמשך לפחות משנת 2016 ועד 2024.
פרשה זו אינה היחידה שהעלתה שאלות לגבי התנהלותם של עובדי ICE. בחודשים האחרונים דיווחה סוכנות הידיעות AP על שורה של חקירות פליליות נגד עובדים וקבלנים של הסוכנות, שכללו בין היתר חשדות לקבלת שוחד, גניבת רכוש ממשלתי ועבירות אחרות. עם זאת, חשוב להבחין בין מקרים פליליים של עובדים מסוימים לבין התנהלותם של כלל אנשי הסוכנות.
במקרה של יאו, השאלה המרכזית היא כיצד הצליח קצין בעל גישה למאגרי מידע ממשלתיים רגישים לפעול במשך תקופה ממושכת כל כך מבלי שהמעשים נבלמו בשלב מוקדם יותר.
גזר הדין שניתן השבוע מסיים שלב משמעותי בהליך הפלילי נגדו, אך אינו מוחק את הנזק שנגרם לאמון הציבור. עשרות אנשים שמידע עליהם נחשף ללא הרשאה, נוסעים שקיבלו יחס מועדף בגבול ואדם שנעצר לבקשת מעורבים בהונאה בנקאית הפכו לחלק מפרשה שבה סמכות שלטונית שימשה להשגת רווח אישי.
בסופו של דבר, המחיר שקיבל הנרי יאו עבור הפרת חובותיו לא היה גבוה במיוחד במונחים של שחיתות ציבורית: קצת יותר מ-12 אלף דולר במזומן, כמה ארוחות יוקרה, בקבוקי אלכוהול ומתנות. בתמורה הוא מכר גישה למידע חסוי, השפעה על הליכי כניסה לארצות הברית ואפילו את כוח המעצר שהפקידה בידיו המדינה.
כעת, במקום להפעיל את סמכויותיו כאיש חוק, הוא עומד להיכנס בעצמו לבית הסוהר הפדרלי לתקופה של יותר משלוש שנים.