אבא שלו היה רב חסידי: השבוע הוא צייר יהודים רוקדים על ארונות קבורה בלב לוס אנג׳לס

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

על גדר עץ ארוכה במיד־וילשייר, לא הרחק ממוזיאון מחוז לוס אנג׳לס ובמרחק קצר מהפדרציה היהודית של לוס אנג׳לס ומבית הספר היהודי שלהבת, הופיע ציור שכותרתו "פלסטינה". הוא הציג דמויות המזוהות בבירור כיהודים רוקדות על ארונות קבורה, דמות בחובשת כיפה המחזיקה טיל מעל גופות ילדים, שורות של טנקים, דולרים, יהלומים, טלוויזיות והכיתוב "Buy More Things".

עד שעות הערב הוא כבר לא היה שם.

שכבה עבה של צבע אפור כיסתה את הציור כמעט לחלוטין. מי מחק אותו עדיין לא ברור.

על גדר עץ ארוכה במיד־וילשייר, לא הרחק ממוזיאון מחוז לוס אנג׳לס ובמרחק קצר מהפדרציה היהודית של לוס אנג׳לס ומבית הספר היהודי שלהבת, הופיע ציור שכותרתו "פלסטינה". הוא הציג דמויות המזוהות בבירור כיהודים רוקדות על ארונות קבורה, דמות בחובשת כיפה המחזיקה טיל מעל גופות ילדים, שורות של טנקים, דולרים, יהלומים, טלוויזיות והכיתוב "Buy More Things".

הציור, שנוצר בגיר על רקע כהה לאורך גדר בנייה ב־5376 וילשייר בולווארד, עורר זעם בקרב יהודים שעברו במקום. אחת מתושבות האזור שנתקלה בו במהלך הליכת הבוקר דיווחה עליו למוקד 311 של עיריית לוס אנג׳לס. הפדרציה היהודית המקומית אישרה שגם היא קיבלה תלונות.

הסיבה לזעם לא הייתה עצם הביקורת על ישראל או על המלחמה בעזה, אלא האופן שבו הוצגה.

הציור כלל הורים שנראים מוסלמים כשהם מחזיקים בילדיהם ובוכים, ולצדם חמש גופות ילדים המונחות על משטח דמוי מזבח. מעליהם מופיעה דמות עם כיפה וטיל ביד. בחלק אחר מופיעות דמויות יהודיות רוקדות על ארונות קבורה. לצדן נראו סימנים המזוהים במשך דורות עם תעמולה אנטישמית - כסף, יהלומים, צרכנות ואלימות.

רוב אשמן, עיתונאי יהודי ותיק בלוס אנג׳לס, תיאר את הדימויים ככאלה שמזכירים קריקטורות אנטישמיות מתקופת אירופה שלפני מלחמת העולם השנייה. הוא החליט לנסות לאתר את האיש שמאחורי הציור.

לא הייתה חתימה על היצירה, אך לצד הציור הופיע מספר טלפון. אותו מספר הופיע גם בחשבון האינסטגרם של האמן דיוויד סבסטיאן, דמות מוכרת יחסית בסצנת האופנה, המוזיקה והאמנות של לוס אנג׳לס.

סבסטיאן לא ניסה להתחמק.

לדבריו, מטרתו לא הייתה לתקוף יהודים אלא ליצור שיחה ולעורר תגובה. הוא אמר כי אינו "פרו־פלסטיני קיצוני" ואינו משתייך למחנה פוליטי מסוים, אלא רואה בעצמו אמן שמצייר את החוויה האנושית כפי שהוא מבין אותה.

הוא גם דחה את הטענה שמדובר ביצירה אנטישמית.

וכאן הגיע הטוויסט החריג ביותר בסיפור.

"אבא שלי היה רב חסידי", אמר סבסטיאן.

שמו המקורי של האמן הוא דיוויד מיקלצקי. לדבריו, אביו היה יהודי שהכיר את אמו, שהתגוררה בשכונת ווטס בלוס אנג׳לס, במסגרת מערכת יחסים קצרה. בשלב מאוחר יותר בחייו האב הפך לדתי מאוד, הנהיג לדבריו בית כנסת באזור פיקו־רוברטסון ולאחר מכן עבר לישראל.

סבסטיאן טען כי אביו למעשה התנכר אליו עוד בילדותו.

הפרט הזה לא פתר את הוויכוח על הציור. להפך.

אשמן שאל אותו כיצד הוא מבחין בין ביקורת פוליטית על ישראל לבין שימוש בדימויים של יהודים כקבוצה. האמן השיב כי כאשר הוא מצייר את מי שלדעתו אחראים להרג פלסטינים, הוא מצייר את הצבא הישראלי - ומכיוון שרוב החיילים בו יהודים, כך הם מופיעים בציור.

אבל במהלך אותה שיחה הוא עצמו התייחס לדמויות כאל "יהודים", ולא רק כחיילים ישראלים.

זה בדיוק מה שהפך את הציור לנפיץ כל כך: הגבול בין ציור המתיימר לתקוף צבא וממשלה לבין ציור המציג יהודים באופן קולקטיבי כרוצחי ילדים, תאבי כסף ורוקדים על המתים כמעט נעלם.

גם התגובות ברשת לא עזרו לטענתו של סבסטיאן כי מדובר בסך הכול ביצירה פתוחה לפרשנות.

לאחר שהעלה את הציור לאינסטגרם, הוא צבר במהירות יותר מ־2,000 לייקים. בין המגיבים היו גם כאלה שהשתמשו בשפה המזוהה עם תיאוריות קונספירציה אנטישמיות על משפחות יהודיות ששולטות בעולם, ואחרים שהציעו לשלב מגן דוד עם צלב קרס.

סבסטיאן, מצדו, המשיך לטעון כי אנשים כיום נעלבים כמעט מכל דבר. לדבריו, עצם העובדה שמישהו נעלב אינה הופכת את היצירה לשנאה.

אבל עבור יהודים שהתגוררו או עבדו באזור, ההקשר היה קשה להתעלמות.

הציור הופיע באזור שבו נמצאים מוסדות יהודיים מרכזיים, בתי ספר יהודיים וקהילה יהודית גדולה. הוא לא הציג פוליטיקאים ישראלים, גנרלים או סמלים של ממשלת ישראל בלבד. הוא הציג יהודים בכיפות בתוך סצנות של מוות, כסף וילדים הרוגים.

עד יום חמישי בערב הסתיים הוויכוח ברחוב עצמו.

סביבות תשע בלילה הגיע אשמן שוב למקום. הציור נעלם תחת שכבת צבע אפורה טרייה. כאשר נגע בגדר, הצבע עדיין היה רטוב.

לא ידוע מי עשה זאת, ומי החליט שהציור צריך להיעלם.

נותרה רק השאלה הגדולה יותר שהציור השאיר אחריו: מתי אמנות פוליטית מפסיקה לתקוף מדינה או ממשלה ומתחילה לתקוף עם שלם.

במקרה הזה, רבים מהיהודים שראו את הציור החליטו שהתשובה ברורה הרבה לפני שהצבע האפור כיסה אותו.