מאמריקה לכנסת: הפוליטיקאים שמביאים לישראל את החלום האמריקני - כל אחד בכיוון אחר

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

תחקיר שפרסם בסוף השבוע אתר ג'ואיש אינסיידר מציג מועמדים ממפלגות שונות, שלכולם קשר משפחתי או אישי משמעותי לארצות הברית. המשותף להם אינו השקפת עולם אחת, אלא דווקא העובדה שכל אחד למד מהחוויה האמריקנית שיעור אחר לחלוטין על האופן שבו ישראל צריכה להתנהל.

ג'רמי סלטן, המדורג במקום ה-23 ברשימת "ביחד" של נפתלי בנט, נולד וגדל בפרברי שיקגו. הוא בן למשפחה שחיה בעיר במשך חמישה דורות, ועלה לישראל עם משפחתו בגיל 11. מאז הספיק לעבוד במשך שנים בכנסת, לייעץ לפוליטיקאים מהימין ולשרת יותר מ-600 ימי מילואים מאז מתקפת 7 באוקטובר 2023.

סלטן מספר שהניסיון הצבאי הוא אחד המניעים המרכזיים לכניסתו לפוליטיקה. לדבריו, הוא ראה מקרוב את המחיר שמשלמים חיילי המילואים ומשפחותיהם, ואת הקשיים הפיזיים והנפשיים שעמם מתמודדים לוחמים לאחר שירות ממושך. הוא תומך בתוכניתו של בנט להגדיל את התמיכה באזרחים המשרתים בצבא ולהפחית תקציבים למי שאינם נושאים בנטל.

אבל כששואלים אותו על ההשפעה האמריקנית, הוא חוזר דווקא לבית הספר היהודי שבו למד. לדבריו, בחינוך שקיבל לא הייתה חשיבות לגודל הכיפה או לבית הכנסת שאליו השתייכה המשפחה. כולם היו קודם כול יהודים. את הגישה הזאת הוא מבקש להביא לפוליטיקה הישראלית, לצד ערכים של חירות אישית, אחריות שלטונית, שקיפות וייצוג ציבורי.

המשותף להם אינו השקפת עולם אחת, אלא דווקא העובדה שכל אחד למד מהחוויה האמריקנית שיעור אחר לחלוטין על האופן שבו ישראל צריכה להתנהל: יאיא (יאיר) פינק - מפלגת הדמוקרטים. ישי פליישר - מפלגת עוצמה יהודית.שמחה רוטמן - מפלגת הציונות הדתית. ג'רמי סלטן - מפלגת ביחד של נפתלי בנט.

בצד האחר של המפה נמצא יאיר "יאיא" פינק, המדורג במקום החמישי ברשימת הדמוקרטים. פינק נולד בישראל, אך הוריו ושניים מאחיו הגדולים עלו מארצות הברית. הוא גדל בבית של מהגרים אמריקנים, והחוויה הזאת עיצבה את יחסו לקהילות היהודיות שמעבר לים.

פינק, שפעל במשך שנים בארגונים חברתיים ובמפלגת העבודה, מדגיש שישראל חייבת להישאר בית עבור יהודים גם אם אינם מתגוררים בה. לדבריו, הקשר עם ארצות הברית אינו רק עניין של סיוע ביטחוני. הוא נוגע לזהותה של ישראל כמדינת העם היהודי ולצורך לשמור על תמיכה אמריקנית משתי המפלגות הגדולות.

הוא מזכיר שבשירות המילואים שלו אפילו הציוד הצבאי שבו הוא משתמש - מהמדים הנלווים ועד אמצעי הלחימה - ממחיש את עומק התלות בקשרים עם ארצות הברית. מבחינתו, החינוך המשפחתי האמריקני מחזק דווקא את הצורך בפלורליזם, בחופש דת וביחסים תקינים עם יהדות התפוצות.

אלא שלא כל מי שגדל באמריקה מבקש לייבא ממנה דווקא רעיונות ליברליים. ישי פליישר, המוצב במקום ה-12 ברשימת עוצמה יהודית, נולד בחיפה להורים שעלו מברית המועצות, אך עבר עם משפחתו לניו ג'רזי כשהיה בן שמונה. לאחר שסיים תיכון בארצות הברית התגייס לצה"ל, שירת בצנחנים ונפצע בלבנון ממטען של חיזבאללה.

פליישר למד משפטים בארצות הברית, ובהמשך שימש דובר בינלאומי של היישוב היהודי בחברון. הוא מספר שהלימודים האמריקניים השפיעו על תפיסתו ביחס למערכת המשפט ולתפקידה של המדינה.

לדבריו, ישראל יכולה ללמוד ממדינות שמרניות בארצות הברית על זכות האזרחים לשאת נשק, צמצום הביורוקרטיה, כלכלה חופשית והגבלת כוחו של בית המשפט העליון. אלה רעיונות המזוהים עם חלק מהמחנה השמרני האמריקני, אף שבארצות הברית עצמה מתקיימים עליהם ויכוחים ציבוריים ומשפטיים חריפים.

מעניין במיוחד הוא ההבדל בין פליישר לבין שמחה רוטמן, המדורג במקום הרביעי ברשימת הציונות הדתית. רוטמן נולד בישראל ואינו מחזיק באזרחות אמריקנית, אך אביו אזרח ארצות הברית, משפחת אשתו אמריקנית וילדיו מחזיקים באזרחות אמריקנית. הוא גם למד משפט חוקתי במסגרת תוכנית משותפת של אוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת נורת'ווסטרן.

רוטמן, מהדמויות המרכזיות שקידמו את השינויים במערכת המשפט בישראל, רואה במודל האמריקני מקור השראה למערכת של איזונים ובלמים. לטענתו, יש לחזק את הפיקוח על הרשות השופטת ולשנות את אופן בחירת השופטים. מתנגדיו לרפורמה חולקים על הפרשנות הזאת ומזהירים שהשינויים שקידם עלולים להחליש דווקא את האיזונים בין הרשויות.

ההשפעה האמריקנית אינה חדשה בפוליטיקה הישראלית. גולדה מאיר גדלה במילווקי לפני שעלתה לארץ והפכה לראש ממשלה. מרשה פרידמן, שהגיעה מניו ג'רזי, הייתה מחלוצות התנועה הפמיניסטית בכנסת. גם בנימין נתניהו, שבילה שנים מעצבות בארצות הברית, ונפתלי בנט, שהוריו עלו מקליפורניה, משקפים את עומק הקשר בין שתי המדינות.

ברשימתו הנוכחית של בנט יש שישה מועמדים בעלי רקע אמריקני, וביניהם יונתן שלו, שנולד בבולטימור, מתי גיל שנולד באוהיו, וחברי הכנסת משה טור פז ומיכל סלבני קבביה. גם ברשימת ישר של גדי איזנקוט נמצאים מועמדים ממשפחות אמריקניות, ובהם חילי טרופר.

אלא שהמסלול מאמריקה לכנסת כרוך לעיתים במחיר אישי. לפי חוק יסוד הכנסת, חבר כנסת המחזיק באזרחות זרה חייב לעשות את כל הנדרש ממנו כדי להשתחרר ממנה, אם חוקי אותה מדינה מאפשרים זאת, לפני שיוכל להצהיר אמונים וליהנות מזכויותיו כחבר כנסת.

סלטן אומר שאין לו קושי לוותר על אזרחותו האמריקנית. הוא רואה בישראל את ביתו היחיד. פליישר, לעומתו, מודה שהפרידה מהדרכון האמריקני תהיה קשה. לדבריו, האזרחות היא חלק מזהותו והוא גאה בה, אך הוא מוכן לשלם את המחיר כדי לשרת בכנסת.

וכאן אולי טמון הסיפור כולו. אותם בתי ספר, ערים ומשפחות באמריקה הולידו תפיסות פוליטיות שונות לחלוטין: אחד מבקש לחזק את המשרתים בצבא, אחר נאבק למען פלורליזם, שלישי רוצה להרחיב את הזכות לשאת נשק ורביעי מבקש לשנות את מערכת המשפט.

הם אינם מייצגים גוש אמריקני בכנסת, אלא משהו מורכב ומעניין הרבה יותר: את העובדה שיהדות ארצות הברית אינה מדברת בקול פוליטי אחד. הרעיונות שלה חוצים את האוקיינוס, מגיעים לירושלים ונכנסים אל לב המחלוקות הישראליות.

וכך, כאשר הישראלים ילכו לקלפיות, חלק מהמועמדים שעל הפתק יביאו איתם לא רק ניסיון ישראלי, אלא גם שיעורים שלמדו הרחק מכאן - בכיתות של שיקגו, ברחובות ניו ג'רזי ובקהילות היהודיות של אמריקה.