הילדים היהודים בורחים מבתי הספר: הדרישה לחקירה פדרלית שמטלטלת את ניו יורק

עבור הורים יהודים בניו יורק, ההחלטה לאיזה בית ספר לשלוח את ילדיהם הפכה בשנים האחרונות לשאלה שחורגת הרבה מעבר לרמת הלימודים, למרחק מהבית או לאיכות המורים. יותר ויותר משפחות מדווחות על חשש מפני גילויי אנטישמיות בכיתות, במסדרונות ובחצרות בתי הספר הציבוריים. כעת מגיעה המחלוקת לפתחו של משרד המשפטים האמריקאי, בעקבות דרישה לפתוח בחקירה פדרלית נגד מערכת החינוך הגדולה ביותר בארצות הברית.

המרכז הלאומי לסנגור יהודי, ארגון משפטי הפועל להגנה על זכויות יהודים בארצות הברית, פנה ביום שני, 26 באוקטובר, למשרד המשפטים בוושינגטון בדרישה לחקור חשדות לאפליה שיטתית נגד תלמידים יהודים במערכת החינוך הציבורית של ניו יורק. במכתב שנשלח להרמיט דילון, העומדת בראש החטיבה לזכויות האזרח במשרד המשפטים, טוען הארגון כי האווירה שנוצרה בבתי הספר בעקבות מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023 פוגעת בזכותם של תלמידים יהודים ללמוד בסביבה בטוחה ושוויונית.

מארק גולדפדר, מנכ"ל המרכז הלאומי לסנגור יהודי, הגדיר את המצב במונחים חריפים במיוחד. לדבריו, כאשר אנטישמיות דוחקת ילדים יהודים אל מחוץ לבתי הספר הציבוריים, מדובר ב"הפרדה באמצעות הפחדה". הטענה המרכזית שלו היא שהפרדה בין תלמידים אינה חייבת להתבצע באמצעות חוק מפלה או החלטה רשמית של הרשויות. היא יכולה להתרחש גם כאשר תלמידים המשתייכים לקבוצה מסוימת חשים שהמערכת אינה מסוגלת להגן עליהם, ומשפחותיהם מחליטות שאין להן ברירה אלא לעזוב.

הפנייה למשרד המשפטים נשענת בין היתר על דוח שפרסם באוגוסט האחרון ארגון המורים היהודים המאוחדים, המייצג אנשי חינוך יהודים במערכת הציבורית. הארגון תיעד לפחות 250 תקריות שהגדיר כאנטישמיות או אנטי-ישראליות בין אוקטובר 2023 ליולי 2026. על פי הנתונים, 64.8 אחוז מהתקריות כללו מעשים ישירים, ובהם הטרדות מילוליות, איומים פיזיים, תקיפות, השחתת רכוש והצגת סמלים נאציים.

כאשר אנטישמיות דוחקת ילדים יהודים אל מחוץ לבתי הספר הציבוריים, מדובר ב"הפרדה באמצעות הפחדה". הטענה המרכזית שלו היא שהפרדה בין תלמידים אינה חייבת להתבצע באמצעות חוק מפלה או החלטה רשמית של הרשויות. היא יכולה להתרחש גם כאשר תלמידים המשתייכים לקבוצה מסוימת חשים שהמערכת אינה מסוגלת להגן עליהם, ומשפחותיהם מחליטות שאין להן ברירה אלא לעזוב.

מדובר בכ-162 מקרים מתוך כלל התקריות שתועדו. עם זאת, חשוב להדגיש כי הנתונים נאספו וסווגו בידי ארגון המורים, ואין פירוש הדבר שכל האירועים הוכרו באופן רשמי כעבירות שנאה או אומתו בידי המשטרה ומשרד החינוך. חלק מהדיווחים עוסקים גם בהתבטאויות אנטי-ישראליות ובמחלוקות סביב הסכסוך הישראלי-פלסטיני, שלא כל אחת מהן מהווה בהכרח אנטישמיות או הפרה של החוק.

ההתפלגות הגיאוגרפית מצביעה על כך שהבעיה המדווחת אינה מוגבלת לשכונה אחת או לבית ספר מסוים. ברוקלין מובילה עם 91 תקריות, אחריה קווינס עם 68, מנהטן עם 62, הברונקס עם 22 וסטטן איילנד עם שבע. הנתונים הללו מדאיגים במיוחד משפחות יהודיות המתגוררות בברוקלין ובקווינס, שבהן נמצאות כמה מהקהילות היהודיות הגדולות והמבוססות בארצות הברית.

בין האירועים שתועדו מופיעים ציורי צלבי קרס בבתי ספר, הטרדות של תלמידים בשל זיקתם לישראל והתבטאויות של אנשי הוראה שעוררו תלונות מצד הורים יהודים. במקרה אחד דווח על צלב קרס שנחרט על לוח בבית הספר התיכון ברוקלין טק. במקרה אחר, בבית ספר בקווינס, הופיע עלון שכלל סמל נאצי והתייחסות לישראל כמדינת אפרטהייד. במקרה נוסף נטען כי תלמיד שביקש להתגייס לצה"ל לאחר סיום לימודיו הוטרד בשל החלטתו.

אחת הטענות החוזרות של ארגון המורים היהודים היא שלא רק התקריות עצמן מעוררות דאגה, אלא גם אופן הטיפול בהן. לדברי נציגיו, מנהלים ומפקחים לא תמיד פתחו בבירור מספק בעקבות תלונות, ובמקרים מסוימים סמלים פוגעניים הוסרו מבלי שנערכה חקירה משמעותית. אלה טענות הארגון, והחקירה המבוקשת נועדה בין היתר לברר האם מערכת החינוך מילאה את חובותיה החוקיות כלפי התלמידים.

משה ספרן, נשיא ארגון המורים היהודים המאוחדים, הביע תמיכה מלאה בדרישה להתערבות פדרלית. לדבריו, לתלמידים יהודים עומדת אותה זכות כמו לכל תלמיד אחר להגיע לבית הספר מבלי לחשוש מהטרדות ומעוינות. הוא טען כי מערכת החינוך חייבת להבטיח שלא ייווצר מצב שבו ילדים נאלצים לעזוב משום שאנשי המערכת לא הצליחו להגן עליהם.

הארגון המשפטי מבקש ממשרד המשפטים להשתמש בסמכות המוקנית לו במסגרת החקיקה הפדרלית נגד הפרדה ואפליה במערכת החינוך. מדובר במהלך בעל משמעות מיוחדת, משום שהטענה אינה מסתכמת בהתנהגות פסולה של תלמיד או מורה בודד. הארגון מבקש לבחון האם הצטברות האירועים, לצד תגובות הרשויות, יצרה מציאות שבה תלמידים יהודים אינם נהנים בפועל מגישה שוויונית לחינוך הציבורי.

הנתונים על השינויים ברישום לבתי הספר מוסיפים ממד נוסף למחלוקת. בשנת הלימודים 2025-2026 נרשמה במדינת ניו יורק עלייה של 3,115 תלמידים בבתי ספר יהודיים ובישיבות, מהם 1,587 בתחומי העיר ניו יורק. במקביל נמשכה הירידה הכוללת במספר התלמידים במערכת החינוך הציבורית.

הארגון המשפטי מצביע על שתי המגמות הללו כראיה אפשרית לכך שמשפחות יהודיות בוחרות להתרחק מהחינוך הציבורי. אולם הנתונים לבדם אינם מוכיחים שהאנטישמיות היא הסיבה לעלייה ברישום לבתי הספר היהודיים. החלטות על מעבר למסגרות חינוך פרטיות ודתיות יכולות להיות מושפעות גם מגידול דמוגרפי, משיקולים דתיים, מהעדפות חינוכיות ומשינויים בהרכב האוכלוסייה. ניו יורק גם אינה מפרסמת נתון רשמי המאפשר לקבוע בדיוק כמה תלמידים יהודים עזבו את החינוך הציבורי בגלל תקריות אנטישמיות.

על פי מחקר שנערך בקרב האוכלוסייה היהודית באזור ניו יורק בשנת 2023, עוד לפני המלחמה בעזה, כ-63 אחוז מהילדים היהודים בגילי בית הספר בעיר ובאזורים הסמוכים למדו במסגרות חינוך יהודיות. הנתון ממחיש עד כמה החינוך היהודי הפרטי והדתי כבר היה מרכזי בחיי הקהילה, אך גם מדגיש את הצורך להבחין בין מגמה היסטורית לבין השפעת האירועים בשלוש השנים האחרונות.

הפנייה הנוכחית אינה מתרחשת בחלל ריק. באפריל 2026 כבר פתח משרד החינוך הפדרלי בחקירה נפרדת נגד מערכת החינוך העירונית, בעקבות תלונות על אפליית תלמידים יהודים. החקירה עוסקת בין היתר בטענות שלפיהן אנשי חינוך ארגנו השתלמויות ושיעורים שהציגו את ישראל והציונות באופן עוין, ובשאלה האם התכנים וההתנהלות יצרו סביבה מפלה עבור תלמידים יהודים.

הבדיקה מתנהלת במסגרת סעיף שש בחוק זכויות האזרח משנת 1964, האוסר אפליה בתוכניות המקבלות מימון פדרלי. במקביל מתנהלת בדיקה פדרלית נוספת הנוגעת לטענות על היחס לתלמידים יהודים. הדרישה החדשה מבקשת להרחיב את הבחינה המשפטית גם לשאלה האם האווירה בבתי הספר גורמת בפועל להדרת ילדים יהודים ממערכת החינוך הציבורית.

משרד המשפטים האמריקאי מסר כי הוא מתייחס ברצינות לטענות הנוגעות לאנטישמיות. עם זאת, נכון ל-27 באוקטובר לא פורסמה הודעה רשמית על פתיחת החקירה החדשה שהתבקש המשרד לערוך. גם הנהלת מערכת החינוך העירונית ולשכת ראש העיר לא מסרו תגובה מיידית לפנייה כפי שדווחה.

ראש עיריית ניו יורק, זוהראן ממדאני, ניצב כעת בפני מבחן ציבורי נוסף בסוגיה שמלווה את כהונתו. בספטמבר הציגה העירייה תוכנית למאבק באנטישמיות, הכוללת צעדים בתחום החינוך, שיפור דרכי הדיווח על אפליה, הרחבת לימודי ההיסטוריה היהודית ותמיכה במוסדות תרבות והנצחה יהודיים. העירייה גם התחייבה לפעול נגד אפליה בבתי הספר הציבוריים. השאלה היא האם הצעדים הללו יתורגמו לשינויים שיגבירו את תחושת הביטחון של תלמידים והורים יהודים.

לסיפור יש משמעות מיוחדת עבור משפחות ישראליות המתגוררות בניו יורק, אך גם עבור ישראלים החיים בלוס אנג'לס, במיאמי ובקהילות יהודיות אחרות בארצות הברית. הורים השולחים את ילדיהם לבתי ספר ציבוריים נדרשים להתמודד לעיתים עם שאלות הנוגעות לזהות ישראלית, לסמלים יהודיים, לוויכוחים פוליטיים בכיתה ולאופן שבו מוצגת ישראל בתוכנית הלימודים. במקרים שבהם מתעוררות תלונות על הטרדות או איומים, האחריות של הנהלת בית הספר היא להבחין בין ביטוי פוליטי מוגן לבין התנהגות מפלה או מאיימת.

החוק האמריקאי מגן על חופש הביטוי, וביקורת על ישראל או על מדיניות ממשלתה אינה כשלעצמה עבירה או הוכחה לאנטישמיות. מנגד, תלמידים אינם אמורים לספוג איומים, השפלות או יחס מפלה בשל היותם יהודים, ישראלים או בעלי קשר משפחתי למדינת ישראל. ההבחנה הזאת עומדת בלב המחלוקת המשפטית והחינוכית בניו יורק.

במרכז הלאומי לסנגור יהודי טוענים כי יש בידיהם הורים, תלמידים ואנשי חינוך המוכנים להעיד בפני החוקרים הפדרליים על חוויותיהם. אם משרד המשפטים יחליט לפתוח בחקירה, עדויות אלה עשויות לסייע בבירור היקף התופעה, התגובה של הנהלות בתי הספר והאם התקיימה אפליה בניגוד לחוק.

עבור המשפחות שכבר החליטו להעביר את ילדיהן למסגרות אחרות, הדיון אינו רק משפטי או פוליטי. הוא נוגע לשאלה בסיסית בהרבה: האם ילד יהודי יכול להגיע בבוקר לבית ספר ציבורי בניו יורק, לדבר בחופשיות על משפחתו ועל זהותו ולדעת שהמבוגרים האחראים עליו יגנו עליו במקרה הצורך.

זוהי בדיוק השאלה שמבקשים כעת הארגונים היהודיים להציב בפני משרד המשפטים האמריקאי. לא רק כמה תקריות נרשמו מאז 7 באוקטובר, ולא רק כמה תלמידים עברו לבתי ספר יהודיים, אלא האם מערכת החינוך הציבורית של ניו יורק מסוגלת להבטיח לילדים יהודים את אותה תחושת ביטחון ושייכות שהיא מחויבת לספק לכל ילד אחר.