הישראלים שרוצים להקים כורים גרעיניים באמריקה: מיליוני דולרים על קרקעות שעשויות להפוך למכרות זהב

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

בניגוד לחברות המנסות להמציא דור חדש של כורים גרעיניים, שני הישראלים אינם מפתחים טכנולוגיה גרעינית ואינם מתכוונים להפעיל תחנות כוח בעצמם. הרעיון שלהם הוא להשתלט על אחד מצווארי הבקבוק הגדולים של התעשייה: איתור קרקעות, השגת זכויות שימוש במים, חיבור לרשת החשמל, קידום היתרים ממשלתיים ושכנוע הקהילות המקומיות להסכים להקמת הכורים.

כאשר כל האישורים הדרושים יתקבלו והסיכונים המרכזיים יצומצמו, הם מקווים למכור את הפרויקטים לחברות אנרגיה ולענקיות טכנולוגיה, במחיר גבוה משמעותית משווי הקרקע המקורי.

בניגוד לחברות המנסות להמציא דור חדש של כורים גרעיניים,סרוסי ורסקין אינם מפתחים טכנולוגיה גרעינית ואינם מתכוונים להפעיל תחנות כוח בעצמם. הרעיון שלהם הוא להשתלט על אחד מצווארי הבקבוק הגדולים של התעשייה: איתור קרקעות, השגת זכויות שימוש במים, חיבור לרשת החשמל, קידום היתרים ממשלתיים ושכנוע הקהילות המקומיות להסכים להקמת הכורים.

הסיפור החל בשנת 2024, כאשר סרוסי ניהל את פעילותה האמריקאית של חברת האנרגיה הישראלית אנרג'יקס. במסגרת עבודתו היה מעורב בעסקת ענק לאספקת 1.5 ג'יגה-ואט של אנרגיה סולארית לגוגל. במהלך המשא ומתן הוא הבחין בשינוי משמעותי בגישת ענקית הטכנולוגיה.

עד אז התמקדו חברות הטכנולוגיה ברכישת חשמל ממקורות מתחדשים כדי לצמצם את פליטות הפחמן שלהן. אלא שהזינוק בצריכת החשמל של מרכזי הנתונים, בעיקר בעקבות התפתחות הבינה המלאכותית, הפך את שאלת זמינות החשמל לקריטית.

"פתאום הם התחילו לדבר איתנו אחרת", סיפר סרוסי בריאיון לאתר האנרגיה אנרגיה, שפורסם גם בוויינט. לדבריו, נציגי גוגל הבהירו שהם זקוקים לפתרונות שאינם רק ירוקים, אלא גם מסוגלים לספק חשמל מסביב לשעון באמינות גבוהה במיוחד.

מבחינתו, זה היה הרגע שבו הבין שהשוק עומד להשתנות. אנרגיה סולארית ורוח אמנם מספקות חשמל נקי, אך תפוקתן תלויה בתנאי מזג האוויר ובשעות היממה. מרכזי נתונים, לעומת זאת, חייבים לפעול ללא הפסקה. הפסקות חשמל עלולות לגרום לנזקים כבדים ולפגוע בפעילותן של מערכות מחשוב בשווי מיליארדי דולרים.

סרוסי חבר ליונתן רסקין, ששימש מנהל הפיתוח העסקי הגלובלי באנרג'יקס, והשניים הקימו את ארקוויה. הם זיהו ביקוש הולך וגובר לכורים גרעיניים מודולריים קטנים, המכונים בתעשייה כורים קטנים, שאמורים לייצר חשמל ברציפות ולתפוס שטח מצומצם בהשוואה לתחנות כוח גרעיניות מסורתיות.

הכורים החדשים מתוכננים לספק בדרך כלל עד 300 מגה-ואט ליחידה, כאשר כמה יחידות יכולות לפעול במתחם אחד. הרעיון הוא לייצר חלקים מרכזיים במפעל, להוביל אותם לאתר ולהרכיבם במקום, בניסיון לצמצם את משך הבנייה ואת העלויות.

אולם הדרך מהתכנון לייצור חשמל מסחרי עדיין ארוכה. בארצות הברית לא פועל כיום כור מודולרי קטן המייצר חשמל מסחרי, וחברות רבות נמצאות בשלבי תכנון, ניסויים או רישוי בלבד. בספטמבר האחרון אישרה רשות הפיקוח הגרעינית האמריקאית היתר בנייה לכור קטן של רשות החשמל של עמק טנסי, אך הוא עדיין אינו מורשה לפעול.

כאן בדיוק מבקשים הישראלים להיכנס לתמונה. עבור חברה המפתחת כור חדש, מציאת קרקע מתאימה עשויה להיות משימה מורכבת לא פחות מהפיתוח הטכנולוגי. הקרקע צריכה לעמוד בדרישות גיאולוגיות, להיות קרובה לתשתיות חשמל מתאימות, לאפשר גישה למים לצורכי קירור ולעמוד בתקנות בטיחות מחמירות.

בנוסף יש צורך במשא ומתן עם רשויות מקומיות, חברות חשמל, בעלי קרקעות ותושבים. הליך כזה עשוי להימשך שנים, ואין כל ודאות שבסיומו יינתן אישור להקמת הכור.

ארקוויה מתמקדת בהכנת הקרקע הזאת מראש. החברה מאתרת שטחים בעלי פוטנציאל, לעיתים גם אזורי תעשייה נטושים, רוכשת זכויות או חותמת על הסכמי אופציה ומתחילה לקדם את התשתיות והאישורים הנדרשים.

לדברי סרוסי, החברה כבר מחזיקה באופציות ובזכויות על יותר מ-20 אלף דונם בארצות הברית, בעיקר באזורים שבהם הביקוש לחשמל ולמרכזי נתונים גבוה במיוחד, ובהם צפון-מזרח המדינה.

החברה אינה מסתפקת בשטח הדרוש לכור עצמו. היא מבקשת להבטיח שטחים גדולים מספיק כדי לאפשר בעתיד גם הקמת מרכזי נתונים סמוכים, מתקני אגירת אנרגיה ותשתיות נוספות.

המודל העסקי מבוסס על מכירת אתר מוכן ככל האפשר לחברת חשמל או ליצרן אנרגיה עצמאי, שיקבלו אחריות להקמת הכור ולהפעלתו. ככל שהחברה תצליח לצמצם את אי-הוודאות התכנונית והרגולטורית, כך היא מקווה להגדיל את ערך הקרקע.

היזמים כבר הצליחו למשוך משקיעים ישראלים בעלי ניסיון עסקי. הבולט שבהם הוא יוסי סגול, לשעבר מבעלי כתר פלסטיק וממשקיעיה הראשונים של חברת האנרגיה אקונרג'י. לפי הדיווח, השקעתו מוערכת בכמה מיליוני דולרים, לפי שווי חברה של עשרות מיליוני דולרים.

לצדו השקיעו גם אמיר לזר, לשעבר מנכ"ל חברת המשכנתאות של בנק לאומי, ואבי חורי, לשעבר סמנכ"ל הכספים של כתר פלסטיק. החברה מעסיקה כיום שבעה עובדים ומתכננת להגדיל את מצבת כוח האדם ל-15 עד 20 עובדים בשנה הקרובה.

אלא שאחד החלקים המסקרנים בסיפור נוגע דווקא לתגובת הציבור האמריקאי. לכאורה, הקמת כור גרעיני סמוך לעיר או לשכונת מגורים אמורה לעורר התנגדות חריפה, במיוחד במדינה שבה האסון בתחנת הכוח תרי מייל איילנד בשנת 1979 נותר חלק מהזיכרון הציבורי.

אבל לדברי היזמים הישראלים, הם נתקלים לעיתים בתופעה הפוכה. בעלי קרקעות ותושבים באזורים מסוימים מוכנים לקבל כורים גרעיניים קטנים, בעוד שהם מתנגדים להקמת חוות סולאריות גדולות.

סרוסי סיפר כי נתקלו בבעלי קרקעות שהתעקשו לכלול בחוזה סעיף מפורש המתיר הקמת כור גרעיני, אך אוסר התקנת פאנלים סולאריים.

רסקין מסביר את התופעה בתועלת הכלכלית שעשוי להביא פרויקט גרעיני לקהילה המקומית. לדבריו, מתחם כזה עשוי לייצר כ-250 משרות קבועות ואיכותיות, לצד הכנסות ממסים ופעילות עסקית באזור. אלה עדיין תחזיות של היזמים, ולא נתוני תעסוקה של פרויקטים שכבר הושלמו.

הגישה הזאת עשויה להיות משמעותית במיוחד במדינות כמו פנסילבניה ווירג'יניה, שבהן קיימת מסורת ארוכה של תעסוקה בתעשיית האנרגיה הגרעינית. באזורים כאלה, משפחות רבות מכירות את הענף מקרוב, ולעיתים כמה דורות עבדו בתחנות כוח.

גם החשש מעליית חשבונות החשמל בעקבות הקמת מרכזי נתונים פועל, לטענת היזמים, לטובתם. רשויות מקומיות חוששות שהביקוש העצום לחשמל מצד חברות הטכנולוגיה יכביד על רשת החשמל וייקר את התעריפים לתושבים. כור חדש שיוסיף כושר ייצור עשוי להיתפס כפתרון אפשרי, אם כי השפעתו בפועל על המחירים תלויה במבנה הפרויקט ובאופן חיבורו לרשת.

בינתיים, ענקיות הטכנולוגיה כבר פועלות להבטיח לעצמן חשמל גרעיני לעשרות השנים הבאות. גוגל חתמה על הסכם עם קיירוס פאואר לפיתוח כורים קטנים, אמזון השקיעה בחברת אקס-אנרג'י, ומטא מקדמת הסכמים עם חברות בתחום. מיקרוסופט התחייבה לרכוש חשמל מתחנת כוח גרעינית קיימת בפנסילבניה, במסגרת תוכנית להחזרתה לפעילות.

המגמה זוכה גם לתמיכה בוושינגטון. הממשל האמריקאי מקדם יעד שאפתני להגדלת כושר ייצור החשמל הגרעיני מכ-100 ג'יגה-ואט כיום ל-400 ג'יגה-ואט עד שנת 2050, לצד מאמצים להאיץ הליכי רישוי ולחזק את שרשרת האספקה של הדלק הגרעיני.

עם זאת, השאיפות הגדולות אינן מבטיחות הצלחה מסחרית. בניית כורים גרעיניים כרוכה בהשקעות עצומות, בפיקוח ממשלתי הדוק ובסיכונים טכנולוגיים. גם אם יימצא אתר מתאים, ייתכן שיחלפו שנים רבות לפני שיקום עליו כור, ואם פרויקטים יתעכבו או יבוטלו, ערך ההשקעה בקרקע עלול להיפגע.

נכון לפרסום הדיווח, ארקוויה לא חשפה את מיקומן המדויק של הקרקעות שבשליטתה, את זהות הרשויות המקומיות שאיתן היא מנהלת מגעים או הסכמים מחייבים למכירת אתרים מוכנים לחברות אנרגיה.

למעשה, שני הישראלים מהמרים על כך שמהפכת הבינה המלאכותית תייצר ביקוש עצום לא רק לחשמל, אלא גם לקרקעות שכבר עברו חלק משמעותי מהמסלול המסובך הנדרש להקמת תחנות כוח.

אם התעשייה תעמוד בהבטחותיה והכורים הקטנים ייכנסו לשימוש מסחרי נרחב, ארקוויה עשויה למצוא את עצמה בעמדה עסקית משמעותית. אם הטכנולוגיה תתעכב, העלויות יזנקו או הרשויות המקומיות יתנגדו, היא עלולה להישאר עם זכויות בקרקעות שאינן מניבות את התשואה המצופה.

כך או כך, סרוסי ורסקין מנסים לעשות משהו שונה מרוב חברות ההזנק הישראליות: במקום להמציא את הטכנולוגיה הבאה, הם מבקשים להחזיק בקרקע שעליה היא תקום. במרוץ האמריקאי אחר החשמל של העתיד, הם מאמינים שמי שיכין את השטח בזמן עשוי להרוויח לא פחות ממי שיבנה עליו את הכור.