
מאז ינואר האחרון הפכה הכנסייה לביתו הזמני של בית הכנסת בית ישראל, שנפגע קשות בהצתה אנטישמית. תשעה חודשים חלפו מאז השריפה, ובני הקהילה עדיין לא שבו למבנה שבו התפללו במשך עשרות שנים. אלא שבימים אלה מתחילה סוף סוף ההיערכות לעבודות השיקום, שאמורות להסתיים באביב 2028.
מאחורי הפרויקט מסתתר סיפור יוצא דופן על קהילה יהודית קטנה, שחוותה פעמיים בתוך פחות משישים שנה מתקפה על בית הכנסת שלה, ובשתי הפעמים סירבה להיכנע.

מאז ההצתה קיבל בית הכנסת כ-8,000 תרומות שהגיעו ביוזמת התורמים מכל רחבי ארצות הברית. קהילות יהודיות שלחו ספרי תפילה וספרי תורה חלופיים, ואילו שכנים נוצרים הציעו מקומות תפילה וסיוע.
בלילה שבין 9 ל-10 בינואר 2026 פרץ אדם לבית הכנסת דרך חלון, שפך בנזין בספרייה והצית אותה. הלהבות התפשטו במהירות ופגעו קשות בחלקו הפנימי של המבנה. שני ספרי תורה נשרפו לחלוטין, ספרים נוספים ניזוקו, והספרייה, המשרדים ואולמות התפילה ספגו נזקים כבדים. ספר תורה ששרד את השואה ניצל מהאש.
המשטרה עצרה את סטיבן ספנסר פיטמן, צעיר בן 19, המואשם בהצתה. לפי מסמכי החקירה, הוא כינה את המקום "בית כנסת של השטן" והסביר כי בחר בו בשל זהותו היהודית. נגדו הוגשו כתבי אישום מדינתיים ופדרליים, הכוללים טענות למניע של שנאה דתית.
פיטמן טרם הורשע. באוגוסט הורה שופט פדרלי על בדיקה פסיכיאטרית, ונכון לאמצע נובמבר טרם נקבע מועד חדש למשפטו.
עבור חברי בית ישראל הייתה זו מכה קשה במיוחד. מדובר בבית הכנסת היחיד בג'קסון, עיר שבה חיים כיום רק כמה מאות יהודים. בית הכנסת נוסד בשנת 1861, וכבר יותר מ-160 שנה הוא משמש מרכז החיים היהודיים בעיר.
בשנות השישים היה המקום גם סמל למאבק על זכויות האזרח. הרב פרי נוסבאום, שעמד אז בראש הקהילה, תמך בגלוי במאבק נגד ההפרדה הגזעית בדרום ארצות הברית. פעילותו עוררה את זעמם של אנשי הקו קלוקס קלאן, ובשנת 1967, חודשים ספורים לאחר חנוכת המבנה הנוכחי, הניחו אנשי הארגון מטען חבלה בבית הכנסת.
הפיצוץ גרם נזק למבנה, אך הקהילה חזרה להתפלל בו בתוך שבועות ספורים. בהמשך הותקף גם ביתו של הרב נוסבאום.
כעת, כמעט שישה עשורים לאחר מכן, מצאו עצמם בני הקהילה מתמודדים שוב עם אותה שאלה: האם יש טעם להישאר במקום שבו בית הכנסת שלהם הפך פעם נוספת למטרה?
לדברי שילה היילי, המנהלת בפועל של בית ישראל, מיד לאחר ההצתה היו חברים שהציעו להרוס את המבנה ולהקים אחר במקומו. אחרים תהו אם לא הגיע הזמן לעבור לפרברים הצפוניים, שבהם מתגוררים ממילא רבים מבני הקהילה.
אבל ההצעה לעזוב את ג'קסון לא זכתה לתמיכה משמעותית. מבחינת חברי בית ישראל, עזיבת העיר תהיה כניעה למי שניסה לפגוע בהם.
מארק סרוס, שהצטרף לקהילה לאחרונה, תיאר את התחושה במשפט קצר: "אנחנו לא הולכים לשום מקום".
הנחישות הזאת התחזקה בעקבות גל תמיכה יוצא דופן. מאז ההצתה קיבל בית הכנסת כ-8,000 תרומות שהגיעו ביוזמת התורמים מכל רחבי ארצות הברית. קהילות יהודיות שלחו ספרי תפילה וספרי תורה חלופיים, ואילו שכנים נוצרים הציעו מקומות תפילה וסיוע.
הסיפור המרגש ביותר קשור לכנסיית נורת'מינסטר. לפני כחמישים שנה, כאשר הקהילה הבפטיסטית עדיין חיפשה מקום קבוע להתפלל בו, אנשי בית ישראל פתחו בפניה את שערי בית הכנסת ואפשרו לה להשתמש במבנה. כעת, לאחר עשרות שנים, החזירו הנוצרים את המחווה והעמידו את הכנסייה לרשות המתפללים היהודים.
בשבת הראשונה שלאחר ההצתה הגיעו לכנסייה כ-170 בני אדם. חלקם חברי הקהילה וחלקם אורחים שהגיעו להביע תמיכה. הרב בנימין ראסל, שהחל לכהן כרב מתלמד חודשים ספורים לפני השריפה, עמד מול המתפללים והבהיר כי הקהילה תמשיך להתקיים.
גם ההכנות לשיקום החלו כמעט מיד. נשיא הקהילה, זאק שמפר, מינה ועדה בראשות יזם המלונאות פיטר שארפ. חברי הקהילה ואנשי מקצוע התנדבו לסייע בתכנון ובביצוע העבודות.
אחד הרגעים הסמליים התרחש ביום השריפה, כאשר חבר הקהילה הוותיק טאד אורקין הצליח להוציא מהמבנה את תוכניות הבנייה המקוריות. כנער בשנות השישים נהג אורקין לצפות כמעט מדי יום בהקמת בית הכנסת. כעת הוא זוכה להשתתף בהכנות להקמתו מחדש.
התוכניות החדשות כוללות שיקום של אולם התפילה, התאמת חלק מהמבנה לצורכיהם של מתפללים מבוגרים, שיפור הנגישות והקמת עמדת אבטחה ייעודית לראשונה בתולדות המקום. הספרייה שנפגעה בשריפה תועבר לאזור אחר במבנה, ובמקומה יוקם אולם תפילה קטן.
מחוץ לבית הכנסת תוצב אנדרטה חדשה שתנציח את שתי המתקפות: הפיצוץ שביצע הקו קלוקס קלאן בשנת 1967 וההצתה של ינואר 2026.
אלא שהשיקום יקר מהצפוי. למרות אלפי התרומות והפיצוי מחברת הביטוח, הסכום שנאסף עדיין אינו מספיק לכיסוי מלוא ההוצאות. לשם כך הוקמה ועדת גיוס כספים נוספת, שתנסה להשלים את התקציב.
היעד הוא להשיב את המתפללים לבית הכנסת באביב 2028.
בינתיים ממשיכה הקהילה הקטנה לחיות בין שני עולמות: מצד אחד, הכאב על הספרים שנשרפו, הפגיעה במבנה והצורך להתפלל מחוץ לביתם; מצד שני, הידיעה שהאירוע הקשה חיזק את הקשרים בין חברי הקהילה והזכיר להם עד כמה חשוב לשמור על נוכחות יהודית במיסיסיפי.
מספר היהודים במדינה הצטמצם משמעותית לאורך השנים. כיום חיים בה, לפי ההערכות המובאות בדיווח העדכני, כ-1,500 יהודים בלבד, מהם כ-650 באזור ג'קסון. בשבת רגילה מגיעים לבית ישראל בין עשרים לשלושים מתפללים.
זו אינה קהילה גדולה או עשירה במיוחד, וגם לאחר השיקום לא צפוי בית הכנסת להתמלא במאות חברים חדשים. אבל מבחינת אנשיו, עצם ההישארות בעיר היא הצהרה.
הרב ראסל מתאר את התהליך שעוברת הקהילה באמצעות מושג יהודי מוכר: הנשמה היתרה שאדם מקבל בשבת. לדבריו, השיקום הפיזי של בית הכנסת מלווה גם בתחושה שהקהילה מקבלת נשמה חדשה.
וכך, בעיר שבה ניסו לפני כמעט שישים שנה להרתיע רב יהודי שתמך בזכויות האזרח, ושבה הוצת השנה בית הכנסת היחיד, מתגבשת שוב אותה תשובה: היהודים אינם מתכוונים להיעלם.
באביב 2028, אם העבודות יתקדמו כמתוכנן, יחזרו חברי בית ישראל להתפלל במבנה המשוקם. הפעם יחכה להם גם זיכרון מוחשי לשני ניסיונות לפגוע בקהילה, ולצדם סיפור על אלפי אנשים שסייעו לה להישאר.
ואולי הסמל החזק ביותר של הסיפור אינו דווקא בית הכנסת שנשרף, אלא הכנסייה שבה ממשיכים להתפלל מדי שישי בערב. במקום שבו אדם אחד ניסה להצית שנאה, התברר ששכנים בני דתות שונות יכולים להחזיק יחד קהילה שלמה.