
אבל סקוט סיגל, עורך דין אמריקני בן 62 מוושינגטון הבירה, מנהל את חייו המקצועיים לפי כלל אחד שאינו מוכן להפר: הוא לא עולה למטוסים.
לא מדובר באדם שממעט לנסוע או מעדיף לעבוד מהבית. סיגל הוא שותף בכיר במשרד עורכי דין בינלאומי, ועבודתו מחייבת אותו לפגוש לקוחות ולהשתתף בישיבות ברחבי העולם. רק השנה הוא ביקר באסיה, באפריקה, באירופה ובאוסטרליה, נוסף על נסיעות רבות ברחבי ארצות הברית.
את כל המסעות האלה הוא ביצע בלי לטוס אפילו פעם אחת.
הפעם האחרונה שבה עלה סיגל למטוס הייתה בשנת 1997, לפני כמעט שלושה עשורים. באותה שנה הוא היה אמור לטוס עם חברת סאות'ווסט מלאס וגאס לבולטימור, אלא שבמהלך ההכנות לטיסה חש ברע באופן חריף ונאלץ לוותר על הנסיעה. החוויה הייתה קשה מספיק כדי לגרום לו לקבל החלטה ששינתה את חייו: הוא לא יטוס יותר.

הפעם האחרונה שבה עלה סיגל למטוס הייתה בשנת 1997, לפני כמעט שלושה עשורים. באותה שנה הוא היה אמור לטוס עם חברת סאות'ווסט מלאס וגאס לבולטימור, אלא שבמהלך ההכנות לטיסה חש ברע באופן חריף ונאלץ לוותר על הנסיעה. החוויה הייתה קשה מספיק כדי לגרום לו לקבל החלטה ששינתה את חייו: הוא לא יטוס יותר.
מה שהתחיל בעקבות אירוע בריאותי הפך עם השנים לאורח חיים יוצא דופן, המחייב תכנון מדוקדק, סבלנות רבה ובעיקר נכונות לבלות ימים ארוכים בדרכים.
כיום סיגל נחשב למומחה בלתי רשמי בכל הקשור לתחבורה יבשתית וימית. הוא מכיר לוחות זמנים של רכבות, מסלולי אוטובוסים, קווי שיט ואפשרויות מעבר בין מדינות. הוא יודע מתי כדאי לצאת לדרך, היכן אפשר להתחבר לאינטרנט ואיך לתאם פגישות עבודה תוך כדי נסיעה.
אחד מאמצעי התחבורה האהובים עליו הוא האונייה קווין מרי 2, המפעילה הפלגות טרנס-אטלנטיות בין ארצות הברית לאירופה. סיגל כבר חצה באמצעותה את האוקיינוס האטלנטי עשר פעמים.
בעוד מטוס נוסעים משלים את הדרך מניו יורק ללונדון בכשבע שעות, חצייה באונייה נמשכת כשבוע. עבור איש עסקים רגיל, ההבדל הזה עלול להפוך נסיעת עבודה קצרה למבצע כמעט בלתי אפשרי. עבור סיגל, מדובר בדרך מקובלת לחלוטין להגיע לפגישה.
הוא אינו רואה בימים הארוכים בים זמן אבוד. במהלך ההפלגות הוא יכול לקרוא מסמכים, לעבוד על עניינים משפטיים, להתכונן לישיבות וליהנות מהדרך עצמה. במקום לעבור במהירות בין שני שדות תעופה, הוא חווה את המרחק הגיאוגרפי שבין המדינות.
אלא שהשיטה הזאת מחייבת את סיגל לחשוב אחרת כמעט על כל נסיעה. אם לקוח מזמין אותו לפגישה באירופה, הוא אינו יכול פשוט להזמין כרטיס טיסה ליומיים הבאים. עליו לבדוק אילו הפלגות זמינות, כיצד יגיע לנמל היציאה ואילו רכבות ייקחו אותו משם ליעדו.
גם בתוך ארצות הברית הנסיעות שלו שונות מאוד מאלה של עמיתיו. הוא משתמש רבות ברכבות של אמטרק, רשת הרכבות הלאומית, ונחשב למי שמכיר היטב לא רק את לוחות הזמנים שלהן אלא גם את המקומות שבהם קליטת האינטרנט הסלולרי נעלמת.
עבור עורך דין שצריך להיות זמין ללקוחות, להשתתף בשיחות ועידה ולהשיב להודעות דואר אלקטרוני, מדובר באתגר משמעותי. נסיעה ברכבת דרך אזורים הרריים או מרוחקים יכולה לכלול שעות שבהן החיבור לרשת אינו יציב.
לכן הוא מתכנן את יום העבודה בהתאם למסלול. שיחות חשובות נקבעות לשעות שבהן הרכבת עוברת באזורים בעלי קליטה טובה, ומסמכים שאפשר לעבוד עליהם ללא חיבור לאינטרנט נשמרים לזמנים שבהם הרשת נעלמת.
במקרים אחרים נדרש תכנון מורכב אפילו יותר. כאשר היה עליו להגיע לפגישת עבודה של משרדו בקנקון שבמקסיקו, גילה שהמסע הימי אינו פשוט כפי שנדמה. בשל מגבלות חוקיות החלות על הובלת נוסעים באוניות בין נמלים מסוימים, הוא נאלץ לשלב הפלגה ושיט במעבורת כדי להגיע ליעדו בלי לעלות למטוס.
עבור אדם אחר, כל המאמץ הזה היה עשוי להיראות מוגזם. סיגל, לעומת זאת, מתייחס אליו כחלק מההתארגנות הרגילה של נסיעת עבודה.
הסיפור שלו מעורר שאלה מעניינת: כיצד אפשר לנהל קריירה בינלאומית מצליחה כאשר מסרבים להשתמש באמצעי התחבורה המרכזי של העולם המודרני?
התשובה קשורה במידה רבה לאופי עבודתו. סיגל עוסק במשפטים, במדיניות ממשלתית ובייעוץ רגולטורי, תחומים שבהם חלק גדול מהפעילות מתבצע באמצעות מסמכים, שיחות ותכנון מוקדם. בניגוד לאיש מכירות שנדרש לעבור בין כמה ערים ביום אחד, הוא יכול לעיתים לרכז פגישות ולהתאים את לוח הזמנים לתקופות נסיעה ממושכות.
אבל יש לכך גם מחיר. מסעותיו צורכים זמן רב יותר, דורשים תיאום מראש ומגבילים את יכולתו להגיב בהתראה קצרה להזמנות מעבר לים. גם העובדה שמשרד עורכי הדין ולקוחותיו מוכנים לקבל את שיטת הנסיעות החריגה שלו היא חלק חשוב מהיכולת להמשיך בדרך הזאת.
סיגל אינו היחיד שמנסה להוכיח שאפשר לחצות יבשות בלי לטוס. בשנים האחרונות התפתחה קהילה קטנה אך נחושה של אנשים המעדיפים רכבות ואוניות, מסיבות שונות: חשש מטיסות, רצון להפחית פליטות מזהמות או פשוט אהבה לנסיעה איטית.
אחד מהם הוא מארק סמית, מנהל רכבות לשעבר שהקים את אתר התיירות Seat61, המסייע למטיילים לתכנן מסעות בינלאומיים באמצעות רכבות ואוניות. האתר הפך למקור מידע מוכר עבור מי שמבקשים להגיע למדינות שונות בלי לעבור בשדה תעופה.
גם פרופסור פארק ויילד מאוניברסיטת טאפטס חצה את האוקיינוס האטלנטי באוניית מטען צרפתית, כחלק מהעדפתו להימנע מטיסות.
אולם אצל סיגל מדובר במקרה חריג במיוחד, משום שההחלטה אינה מוגבלת לחופשות או לטיולים פרטיים. היא מלווה אותו בכל נסיעות העבודה, במשך כמעט שלושים שנה, בתקופה שבה עולם העסקים דווקא התרגל לדרוש מאנשיו ניידות מהירה יותר.
יש בסיפור שלו גם אירוניה מסוימת. אחד מסמלי ההצלחה המקצועית בארצות הברית הוא היכולת לנוע במהירות ממקום למקום, לצבור מיילים של חברות תעופה ולהגיע לפגישות בקצה השני של העולם. סיגל מצליח לנהל קריירה בינלאומית דווקא משום שלמד להתנהל בקצב אחר.
הוא אינו מנסה לשכנע את כולם לוותר על טיסות, ואורח החיים שלו אינו בהכרח מעשי עבור רוב האנשים. מי שמחזיק במשפחה, מחויבויות יומיומיות ועבודה שאינה מאפשרת היעדרות ממושכת יתקשה מאוד להקדיש שבוע לחציית האוקיינוס.
אבל עבור סיגל, המסעות הארוכים אינם רק פתרון לבעיה. הם הפכו לחלק מהחוויה המקצועית והאישית שלו. במקום לבלות שעות בשדות תעופה, הוא רואה ערים, עיירות ונופים שנוסעים אחרים חולפים מעליהם בלי לדעת שהם קיימים.
וכך, בזמן שעולם התעופה מתחרה על קיצור זמני הטיסה ועל היכולת להגיע ליותר יעדים בפחות שעות, עורך דין אחד מוושינגטון ממשיך להוכיח שאפשר להגיע כמעט לכל מקום גם בדרך הישנה.
בשנת 2027 ימלאו שלושים שנה מאז הטיסה האחרונה שלו. במשך התקופה הזאת הספיק סיגל לחצות אוקיינוסים, להגיע לפגישות בארבע יבשות ולבנות שגרת עבודה שמבוססת על רכבות, אוניות ואוטובוסים.
בעולם שבו כולם ממהרים להגיע, הוא בחר לא לוותר על הדרך.