
הדברים נאמרו בכנס הכלכלי השנתי דילבוק של הניו יורק טיימס, שנערך במרכז לינקולן במנהטן. המראיין, העיתונאי אנדרו רוס סורקין, הציב בפני ממדאני שאלה פשוטה לכאורה, אך טעונה במיוחד: מדוע ביום השנה לטבח הקשה ביותר ביהודים מאז השואה לא יכול היה להקדיש את דבריו לקורבנות הישראלים בלבד, ולהמתין ליום המחרת כדי להביע את ביקורתו על ישראל?
השאלה זכתה למחיאות כפיים מצד חלק מהקהל באולם. אולם ממדאני לא קיבל את ההבחנה שהציע סורקין. הוא טען כי שבעה באוקטובר אינו רק התאריך שבו ביצע חמאס פשע מלחמה נורא, אלא גם היום שבו החלה שרשרת אירועים שבמהלכה השתמשה ממשלת ישראל, לטענתו, בטבח כהצדקה לפעולותיה ברצועת עזה.
לדבריו, כאשר הוא מותח ביקורת על המלחמה בעזה, התשובה שמוצגת בפניו שוב ושוב היא הטבח שביצע חמאס. משום כך, הסביר, דווקא ביום השנה לטבח חשוב בעיניו להתאבל על מכלול ההשלכות של אותו יום, ולא רק על הקורבנות הראשונים שלו.

לדבריו, כאשר הוא מותח ביקורת על המלחמה בעזה, התשובה שמוצגת בפניו שוב ושוב היא הטבח שביצע חמאס. משום כך, הסביר, דווקא ביום השנה לטבח חשוב בעיניו להתאבל על מכלול ההשלכות של אותו יום, ולא רק על הקורבנות הראשונים שלו.
ממדאני שב והאשים את ישראל בביצוע רצח עם בפלסטינים. מדובר בהאשמה שהוא מעלה באופן עקבי, אך זו טענה משפטית ופוליטית שנויה במחלוקת, שלא הוכרעה בפסק דין סופי של בית הדין הבינלאומי לצדק. ממשלת ישראל דוחה את ההאשמה וטוענת כי המלחמה נועדה להתמודד עם חמאס בעקבות מתקפת הטרור של שבעה באוקטובר.
כאשר סורקין שאל אותו אם הוא מבין גם את הצד השני של הטיעון, השיב ממדאני בחיוב. אולם הוא התעקש כי עמדתו נובעת מתפיסת עולם פוליטית שהוא מכנה "פוליטיקה של אוניברסליות", כלומר החלת אותם עקרונות מוסריים וזכויות אדם על כל בני האדם, ללא קשר לזהותם הלאומית או הדתית.
מבחינתו של ראש העיר, כך עולה מדבריו, הכרה בסבלם של הישראלים אינה מחייבת שתיקה בנוגע לסבל הפלסטינים. מנגד, עבור מבקריו בקהילה היהודית, עצם ההחלטה לכרוך את שני הנושאים באותה הודעת זיכרון מטשטשת את ייחודו של הטבח ופוגעת בזכותן של המשפחות השכולות ושל הקהילה להתאבל על קורבנותיו ללא הקשר פוליטי נוסף.
הסערה החלה ב-7 באוקטובר האחרון, כאשר ממדאני פרסם הודעה רשמית לציון שלוש שנים למתקפת חמאס. בתחילת ההודעה התייחס לרצח של יותר מ-1,100 ישראלים ולחטיפתם של 251 בני אדם, והביע צער על האובדן. אלא שרוב המשך ההודעה הוקדש לגינוי ישראל, למספר ההרוגים הפלסטינים בעזה ולטענות שלפיהן כספי משלמי המסים האמריקנים משמשים למימון פשעי מלחמה.
הניסוח עורר ביקורת לא רק מצד ארגונים יהודיים המזוהים עם תמיכה בישראל, אלא גם מצד פוליטיקאים דמוקרטים ואנשי ציבור יהודים שאינם בהכרח מסכימים עם מדיניות ממשלת ישראל. היו שטענו כי אפשר להתנגד למלחמה בעזה ועדיין להקדיש את שבעה באוקטובר לזכרם של הנרצחים והחטופים בלבד.
חבר הקונגרס הדמוקרטי ריצ'י טורס, המייצג אזורים בברונקס ונחשב לתומך בולט של ישראל, מתח ביקורת באותה עת על מי שאינם מסוגלים, לדבריו, להפסיק אפילו ליום אחד את ההתקפות על המדינה היהודית ולהביע תנחומים על קורבנות חמאס.
גם בתנועה הרפורמית נשמעה ביקורת. סורקין הזכיר בריאיון כי אחד ממנהיגיה סבר שהודעתו של ראש העיר הגבירה את תחושת חוסר הביטחון בקרב יהודים בניו יורק. המראיין שאל את ממדאני אם לנוכח היקף הפשעים האנטישמיים בעיר, לא מוטלת עליו אחריות מיוחדת בבחירת המילים שבהן הוא משתמש.
כאן ניסה ראש העיר להציג צד אחר של פעילותו. הוא הזכיר כי בערב שבעה באוקטובר השתתף בעצרת זיכרון לקורבנות הטבח, וכי דווקא שם הותקף מילולית בידי מפגינים שהתנגדו להשתתפותו. לדבריו, נוכחותו בטקס הייתה חלק מניסיונו להראות שאפשר להתאבל על הנרצחים הישראלים ובמקביל להתנגד למדיניות ממשלת ישראל.
ממדאני אף הביע דאגה מפורשת מנתוני האנטישמיות בעיר. סורקין הציג נתון שלפיו כ-53% מפשעי השנאה בניו יורק מכוונים נגד יהודים, אף ששיעורם באוכלוסייה עומד על כעשירית עד שמינית מתושבי העיר. ראש העיר הגדיר את הפער הזה בלתי מתקבל על הדעת.
הוא הדגיש כי ניו יורק היא העיר שבה מתגוררת האוכלוסייה היהודית הגדולה ביותר בארצות הברית, וכי לזהות היהודית יש חלק מרכזי בהיסטוריה ובתרבות שלה. לדבריו, האחריות שלו היא להיאבק באנטישמיות ובכל סוג של אפליה, גם כאשר תושבים יהודים אינם מסכימים עם עמדותיו כלפי ישראל והפלסטינים.
אלא שהמתיחות אינה מוגבלת להודעות ברשתות החברתיות. מאז כניסתו לתפקיד בינואר האחרון ביצע ממדאני כמה צעדים שעוררו התנגדות בקרב ארגונים יהודיים. כבר ביומו הראשון בתפקיד ביטל צווים שנחתמו בתקופת קודמו, אריק אדמס, ונגעו בין היתר לישראל. בהמשך בחר שלא להשתתף במצעד התמיכה השנתי בישראל בניו יורק, בניגוד למסורת של קודמיו בתפקיד.
השבוע נוספה למחלוקת גם סוגיה ביטחונית. ממדאני הודיע על תוכנית לארגון מחדש של יחידת התגובה האסטרטגית במשטרת ניו יורק, שהוקמה בשנת 2015 ומטפלת בין היתר בהפגנות ובאירועים ביטחוניים. לפי התוכנית, סמכויות היחידה יחולקו מחדש, והפיקוח על הפגנות יועבר למסגרת חדשה בהובלה אזרחית.
מנהיגים יהודים הביעו חשש כי השינוי עלול לפגוע ביכולת המשטרה להגן על בתי כנסת, מוסדות קהילתיים ובתי עסק יהודיים, במיוחד בתקופה שבה הפגנות סביב הסכסוך הישראלי-פלסטיני מתקיימות לעיתים סמוך למוסדות כאלה. מנגד, עצם הארגון מחדש אינו מוכיח שתיפגע ההגנה עליהם, והשאלה תהיה כיצד ייושמו השינויים בפועל.
המתיחות משקפת גם מחלוקת רחבה יותר בתוך הקהילה היהודית האמריקנית. לצד ארגונים ומנהיגים הרואים בדבריו של ממדאני פגיעה ברגישות כלפי קורבנות הטרור, יש יהודים פרוגרסיביים התומכים בגישתו ומאמינים כי הכרה בסבל הפלסטיני היא חלק בלתי נפרד מתפיסה מוסרית אוניברסלית. ראש העיר עצמו מנסה להציג את ההתנגדות למדיניות ישראל ואת המאבק באנטישמיות כשתי עמדות שאינן סותרות זו את זו.
אולם עבור הקהילה הישראלית הגדולה בניו יורק, ובמיוחד עבור משפחות שנפגעו ישירות ממתקפת חמאס, השאלה שהציג סורקין נותרה רגישה במיוחד. היא אינה עוסקת רק בזכותו של ראש העיר לבקר את ישראל, אלא בשאלה אם יש יום אחד בשנה שבו אפשר להניח את הוויכוח הפוליטי בצד ולהתמקד בזכר הקורבנות.
ממדאני נתן השבוע את תשובתו. הוא מבין שיש מי שחולקים עליו, אך אינו מתכוון לשנות את עמדתו. מבחינתו, שבעה באוקטובר הוא גם יום אבל על קורבנות חמאס וגם הזדמנות להזכיר את סבלם של הפלסטינים בעזה.
כך, יותר משלוש שנים לאחר הטבח, הוויכוח על הדרך שבה יש לזכור אותו הפך לעוד מבחן מרכזי ביחסים שבין ראש עיריית ניו יורק לבין אחת הקהילות היהודיות הגדולות והחשובות בעולם.