
ראש העיר זוהראן ממדאני הכריז ביום רביעי, 18 בנובמבר, על תביעה של יותר מעשרה מיליון דולר נגד זינגר והחברות שבשליטתו. לטענת העירייה, במשך שנים נמנע בעל הנכסים מתיקון ליקויים מסוכנים, התעלם מהוראות הרשויות והתחמק מתשלום חובות בגין עבודות חירום שהעירייה נאלצה לבצע במקומו.
החידוש המשפטי טמון בשימוש בחוק התביעות הכוזבות של מדינת ניו יורק. החוק, שמופעל בדרך כלל נגד חברות שמגישות חשבוניות פיקטיביות לממשלה או מקבלות ממנה כספים במרמה, מאפשר בנסיבות מסוימות גם לתבוע מי שמתחמק ביודעין מתשלום חוב לרשות ציבורית. העירייה טוענת כי זינגר עשה בדיוק את זה.
אם בית המשפט יקבל את הפרשנות, זינגר עלול להידרש לשלם פי שלושה מסכומי החובות הרלוונטיים, לצד קנסות נוספים. חשוב לא פחות, ההחלטה עשויה לספק לעירייה כלי חדש נגד בעלי בניינים אחרים שצוברים הפרות בטיחות וחובות מבלי לשנות את התנהלותם.

הבניין בשדרת ווב 2500, ברונקס: בבניין הזה תועדו 456 הפרות, ובהן 183 שהוגדרו מסוכנות באופן מיידי. זינגר עלול להידרש לשלם פי שלושה מסכומי החובות הרלוונטיים, לצד קנסות נוספים. חשוב לא פחות, ההחלטה עשויה לספק לעירייה כלי חדש נגד בעלי בניינים אחרים שצוברים הפרות בטיחות וחובות מבלי לשנות את התנהלותם.
התביעה הוגשה לבית המשפט העליון של מדינת ניו יורק במחוז ברונקס ומתייחסת ל-11 בניינים בברונקס ובברוקלין. החלק המבוסס על חוק התביעות הכוזבות עוסק בעשרה בניינים ובהם 299 דירות, בעיקר בשכונות אלרטון, קינגסברידג' ופורדהאם.
הנתונים שנחשפו במסמכי התביעה קשים במיוחד. בבניין בן 58 דירות בשדרת ווב 2500 בברונקס נרשמו 456 הפרות של חוקי הדיור והתחזוקה, מהן 183 שהוגדרו מסוכנות באופן מיידי. בין הליקויים נמצאו גג דולף, קירות לבנים מתפוררים, מפגעי תיקנים, חזית המצויה בסכנת קריסה ויציאת חירום חסומה.
בבניין אחר, בשדרת הית' 3030, המצב חמור לא פחות. המבנה נפגע בשריפה גדולה ב-15 בינואר 2025, ומאז הוא נתון לצו פינוי מלא. כמעט שנתיים לאחר מכן, הדיירים עדיין אינם יכולים לשוב לבתיהם. בבניין נרשמו 261 הפרות, מהן 105 מסוכנות באופן מיידי. חלקים מהגג חסרים, חלונות נעקרו ממקומם, נזקי מים נרחבים לא תוקנו ואזור גלריה פנימי קרס בחלקו.
אבל מבחינת העירייה, הסיפור איננו רק בניינים מתפוררים. לטענתה, זינגר והחברות שבשליטתו נמנעו ביודעין מתשלום של יותר מ-1.05 מיליון דולר, בתוספת ריבית, בגין תיקוני חירום, הדברת מזיקים ופסקי דין. העירייה נאלצה לשלוח עובדים וקבלנים כדי לבצע עבודות שנועדו להגן על הדיירים ועל הציבור, ולאחר מכן התקשתה לגבות את הכספים.
בכתב התביעה נטען כי המבנה התאגידי של החברות שבשליטת זינגר סייע לו להתחמק מאחריות. העירייה מבקשת כעת להטיל אחריות על הגורמים המעורבים, לגבות את החובות ולהוסיף קנסות שעשויים להגיע עד 28,619 דולר לכל הפרה רלוונטית של חוק התביעות הכוזבות. בנוסף היא דורשת קנס של אלף דולר ליום עבור כל הפרה של החוק העירוני למניעת מפגעים.
לפי דיווח של אתר גותאמיסט, החשיפה הישירה של זינגר לחיובים במסגרת התביעה עשויה להגיע לכשמונה מיליון דולר, בעוד שהיקף הדרישה הכוללת של העירייה עולה על עשרה מיליון דולר.
מי הוא האיש שהפך ליעד של המהלך המשפטי החריג?
זינגר, המוכר גם בשם ברוך זינגר, הוא בנו של הרב יצחק זינגר, דמות מוכרת בקהילה היהודית האורתודוקסית במנהטן. בתחילת שנות ה-80 הוא בכלל התכוון לפתח קריירה אקדמית. הוא למד פסיכולוגיה קלינית באוניברסיטת הרווארד והתקדם לעבר דוקטורט, אלא שמפגש עם יזם נדל"ן שינה את מסלול חייו.
זינגר החל לרכוש בנייני מגורים ישנים בהארלם ובשכונות נוספות במנהטן, בתקופה שבה משקיעים רבים התרחקו מהאזורים הללו. המחירים היו נמוכים, הבניינים סבלו מהזנחה והשכונות נחשבו מסוכנות. כאשר תהליך ההתחדשות העירונית העלה את ערך הנכסים, זינגר כבר החזיק בתיק נדל"ן גדול.
בריאיון שהעניק בשנת 2007 סיפר כי שנתיים קודם לכן מכר תיק של 104 בניינים תמורת 450 מיליון דולר. הוא גם היה מעורב בעסקאות קרקע באזור שהפך בהמשך למתחם היוקרה הדסון יארדס.
אלא שבמקביל להצלחתו הכלכלית הצטברו נגדו תלונות קשות. דיירים ועובדים לשעבר טענו כי נעשה שימוש בשיטות הפחדה כדי לגרום לדיירים ותיקים, שנהנו משכר דירה מפוקח, לעזוב את דירותיהם. זינגר דחה לאורך השנים את התדמית שדבקה בו וטען כי דווקא הוא השקיע בשיקום בניינים שאחרים הזניחו.
שמו הפך כמעט לקבוע ברשימת בעלי הבתים הגרועים ביותר שמפרסם מבקר הציבור של ניו יורק. בשנת 2024 דורג במקום הראשון, עם ממוצע של 1,804 הפרות פתוחות בשבעה בניינים. ברשימה שפורסמה בתחילת 2026 ירד למקום השלישי, אך מספר ההפרות הכולל שנרשמו בנכסיו הגיע ל-2,885, ב-15 בניינים.
התביעה הנוכחית מגיעה כאשר גם מצבו הפיננסי של זינגר נמצא תחת לחץ. בפברואר דווח כי משכנתה בהיקף של 39 מיליון דולר, המובטחת בתיק נכסים שלו בברונקס, הועברה לטיפול מיוחד בשל פיגורים בתשלומים. בין הנכסים נמצאים גם בניינים ברחוב הית', ובהם הבניין שנפגע בשריפה.
ראש העיר ממדאני רואה במקרה הזה מבחן משמעותי למדיניות הדיור שלו. ממשלו מבקש להחמיר את האכיפה נגד בעלי נכסים שמזניחים בניינים לאורך שנים, ובמקרים מסוימים להביא להעברת הנכסים לבעלים אחרים. המהלך משתלב בתוכנית רחבה יותר להקמת 200 אלף דירות בהישג יד ולשימור 200 אלף נוספות במהלך העשור הקרוב.
נציבת הדיור העירונית, דינה לוי, הגדירה את התביעה כשיטת פעולה חדשה שנועדה לייצר השלכות כלכליות כבדות עבור בעלי בניינים שאינם מצייתים לחוק. לעומת זאת, ארגוני בעלי נכסים מתנגדים למדיניות האכיפה הרחבה של ממדאני וטוענים כי היא מוסיפה לחץ כלכלי ומשפטי על שוק שכירות שכבר מתמודד עם עלויות תחזוקה ומימון גבוהות.
זינגר לא הגיב לפניית גותאמיסט באמצעות עורך דינו לאחר הגשת התביעה. הטענות נגדו טרם הוכרעו בבית המשפט.
כעת עומדת בפני השופטים שאלה שעשויה להיות בעלת השלכות על אלפי בעלי נכסים בניו יורק: האם אפשר להשתמש בחוק שנועד למנוע הונאות כספיות נגד הממשלה כדי להעניש גם בעלי בניינים שאינם משלמים חובות שנצברו בעקבות הפרות של חוקי הדיור?
אם התשובה תהיה חיובית, בעלי נכסים שהתרגלו להתייחס לקנסות עירוניים כאל עוד הוצאה עסקית עלולים לגלות שהמחיר האמיתי של הזנחת בניין גבוה בהרבה. מבחינת בארי זינגר, האיש שבנה הון עצום מרכישת בניינים ישנים, המאבק המשפטי הזה עלול להפוך לאחד היקרים והמשמעותיים בקריירה שלו.