הצצה לנפש המורכבת של אחת מזמרות הפופ המצליחות בעולם: הדוקו החדש על סלינה גומז

סלינה גומז התפרסמה בגיל צעיר במיוחד, מה שאומר שאת כל חייה הבוגרים היא עברה מול המצלמות. אך מערכת היחסים של הכוכבת עם הרשתות, המצלמות, והתקשורת בכלל, הינה מורכבת במיוחד. בשנים האחרונות החליטה גומז לשתף לא מעט על חייה האישיים ומצבה הנפשי בפרט, וכל זה מגיע לכדי שיא חדש, מרגש, חכם, ונוגע ללב, בסרט הדוקו החדש שלה. 

"סלינה גומז: המוח שלי ואני" עלה בסוף השבוע האחרון באפל TV פלוס והוא חושף את ההתמודדות הכפולה שלה עם מחלת הזאבת (בעקבותיה עברה השתלת כליה) והאבחון שלה כדו-קוטבית לפני מספר שנים, לאחר שקטעה סיבוב הופעות בעקבות דיכאון קשה. במאי הסרט, הוא אחד מהבמאים המבוקשים ביותר בז׳אנר הדוקו, והתוצאה ניכרת. 

הסרט מציג עריכה נהדרת, צילום מושלם, ובימוי יוצא דופן. לאורך הסרט הצופה נחשף לראיונות נדרים של גומז, ראיונות עם הסוכנים והמנהלים של הכוכבת לאורך השנים, של חברים ומשפחה, ועוד. כמו כן, גם גומז בעצמה מככבת לא מעט בסרט, והיא חושפת הרבה על חייה.

במרכז הסרט עומדת גומז, שחוזרת לשכונת ילדותה וגם יוצאת למסע ארוך לקניה, שם היא פוגשת נערות בנות גילה, שלא מכירות אותה, וכך היא מצליחה לנהל איתן שיח אמיתי. דווקא כשהיא רחוקה מהבית, כל הקסם האישי של סלינה יוצא החוצה, וקשה שלא להתאהב בה. 

מדובר על סרט חשוב וחכם לא רק עבור מי שמעריץ את גומז ואת המוזיקה שלה, אלא גם לכל מי שיכול למצוא עניין בנושאים כמו דימוי עצמי, רשתות חברתיות וההשפעה שלהן, דיכאון, התמודדות נפש, ועוד ועוד. בסופו של דבר, מצליח הדוקו להיות סרט גלובלי, שיכול לגעת בכל לב, וזו מלאכה בפני עצמה.

ההצצה שהסרט מעניק לצופה אל תוך נבכי נפשה של גומז יוצר קשת רחבה של רגשות ונושאים, שקשה לא להזדהות איתם. שהרי החיים המודרנים מנהלים את כולנו, ולכל אחד מאיתנו התמודדות משלו. לסיכום, "סלינה גומז: המוח שלי ואני" בהחלט שווה צפייה, גם אם מעולם לא שמעתם שיר אחד של גומז.