בכל דוקו על כת עומד אדם כריזמטי, מניפולטיבי, עם שגעון גדלות שמאתר קהל יעד קל להשפעה ומתביית על חולשות. לאט ובהדרגה הוא מביא אותם למצב של תלות וקריאת מציאות מעוותת לחלוטין ותוך כדי זה מנצל אותם לצרכיו – כסף, תחושת שליטה ומין. במבט מהצד זה נראה מטורף ומציף לא מעט שאלות - איך הם נופלים בזה? איך הם לא קמים והולכים?
סיפור נוראי כזה התקיים בקולג' לאמנות "שרה לורנס" במדינת ניו-יורק לפני יותר מעשור, והיא נמצאת במרכזו של הסרט "סקס, שקרים וכת הקולג'", שעלה אמש (ג') ביס דוקו. לארי ריי, אביה של אחת הסטודנטיות בקולג', השתחרר מהכלא לאחר מאסר על עבירות שחיתות וביקש להיזרק על הספה בדירת המעונות שהבת שלו, טליה, חלקה עם כמה סטודנטים אחרים. לילה אחד הפך לכמה לילות, ועד מהרה הפך ריי למעין מנטור של הסטודנטים הצעירים, שהרביץ בהם הרצאות על שיפור עצמי ומיצוי הפוטנציאל האישי. אף אחד כבר לא ציפה שהוא יפנה את הספה בסלון. להיפך, בשלב מסוים עברה כל החבורה לדירה במנהטן וריי כבר הכפיף את כולם למרותו המלאה. במשך כמעט עשור הוא השפיל אותם, סחט מהם הודאות על עבירות שלא ביצעו וגרם להם לרוקן את החשבונות של הוריהם. ריי העביד אותם בבית אחר שהיה בבעלותו ועל אחת הסטודנטיות הוא אף כפה עבודה בזנות כשאת כל הכסף היא העבירה אליו - שגרה שנמשכה כחמש שנים ללא הפסקה.
נרטיבים מסוג זה תמיד קשים לצפייה, ואלה שמתוארים כאן קשים במיוחד, לא רק בגלל האלימות הנפשית והפיזית שמופעלת בהם, אלא בגלל הקלות הבלתי נסבלת בה אנשים צעירים עם עתיד מבטיח ויתרו על עצמם מול אדם שמבוגר מהם בכמה עשורים, והאכזריות בה הוא שיסע את חייהם. קשה גם העובדה שאף מבוגר אחראי מהנהלת הקולג' לא טרח לבדוק התראות מסטודנטים, שהצביעו על העובדה שאין שום דבר הגיוני באדם מבוגר שמתגורר במעונות, עד שזה נהיה מאוחר מדי. למעשה הסיפור לא יצא החוצה עד ש"הניו-יורק מגזין" פרסם כתבה על המקרה ב- 2019. לארי ריי נהנה מחופש תנועה מוחלט ולא השאיר שום גזרה חשופה. הוא השקיע זמן בלמידת האופן בו נוהלו כתות אחרות כדי לייעל את שיטות העבודה שלו, והיה לו חומר לימוד בלתי מוגבל.
יש משהו מתסכל בצפייה באנשים שזקוקים לעזרה, בעיקר כאלה שיכולים לקום וללכת אך הם שבויים. והסרו הזה לוחץ בדיוק על נקודות עיוורות ומעוררים רגשות אשם ונחיתות, ואפשר לפרק לגורמים את השיטות שלהם ולהשתמש בסדרות האלו כהזדמנות לספק תובנות ולא רק זעזוע. "סקס, שקרים וכת הקולג'"מציג מתראיינת שהיא מומחית לכתות שמסבירה את אופן הפעולה של לארי ריי ואת הדרכים בהן הגמיש את התודעה והתפיסה העצמית שלהם עד שהן יכלו להכיל הכול. מלבדה אפשר למצוא בסרט גם חברים לשעבר של ריי, שגם אותם הוא ניצל, חברים של הקורבנות וכמה עיתונאים שסיקרו את הפרשה כולל זה שפרסם את הכתבה הראשונית. בין לבין משולבים קטעי וידאו קצרים מארכיון התיעוד הפרטי של ריי, שגם שימשו כראיות במשפט שנערך לו, וקריינות של עדות הקורבנות כפי שניתנה במשפט שהסתיים בינואר 2023, עם עונש של 60 שנות מאסר.
בסופו של דבר, הדוקו מספק תמונה סבירה ואינפורמטיבית של המקרה, אבל ביקום טלוויזיוני בו גופי שידור עטים על כל סיפור עם פוטנציאל לסחיפת קהל, קיימת סבירות גבוהה שבעורפך ינשוף מישהו שיעשה את זה טוב יותר ממך. ובכל זאת - כל הסיפור הזה והאופן שבו הוא עובר לצופה מספק תמונה עגולה יותר, גם אם לא קלה יותר לעיכול, ובעיקר נותן יותר מקום לניצולים ולתהליך ההתגברות שלהם, לחיים שאחרי, ולא רק מניד בראשו בחוסר אמון מול עוד סיפור מזעזע.