יש פער עמוק בין האופן שבו העולם מפרש את האירועים לבין האופן שבו הם נתפסים בישראל. מבחוץ נראית תמונה של הפסקת אש שהוכרזה — לצד תקיפות ישראליות הנמשכות בלבנון. בישראל, לעומת זאת, מדגישים כי המציאות הביטחונית לא השתנתה: ארגון חיזבאללה ממשיך לפעול, אינו מחויב להסכם, ואינו מפסיק את האש.
הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים
כדי להבין את המצב, יש להבחין בין הזירות. הפסקת האש שהוכרזה בשלהי יום שלישי גובשה בין ארצות הברית לאיראן. מדובר בהסכם בין מדינות, לאחר מגעים ישירים, והוא אינו כולל את חיזבאללה — ארגון הפועל מלבנון ואינו צד להסכמות. בישראל הבהירו כי קיבלו את ההחלטה להפסיק את התקיפות מול איראן, אך לא התחייבו להפסיק את הפעילות בלבנון.

הפסקת האש שהוכרזה בשלהי יום שלישי גובשה בין ארצות הברית לאיראן. מדובר בהסכם בין מדינות, לאחר מגעים ישירים, והוא אינו כולל את חיזבאללה — ארגון הפועל מלבנון ואינו צד להסכמות. בישראל הבהירו כי קיבלו את ההחלטה להפסיק את התקיפות מול איראן, אך לא התחייבו להפסיק את הפעילות בלבנון.
מאז תחילת ההסלמה, חיזבאללה ירה אלפי רקטות לעבר ישראל, גרם לנזקים נרחבים והוביל לפינוי המוני של תושבים מהצפון. עבור ישראל, המשמעות ברורה: כל עוד הארגון ממשיך להחזיק באמצעי לחימה ולפעול בסמוך לגבול, האיום נותר בעינו.
אחד הגורמים המרכזיים לדאגה הוא היקף הארסנל שבידי חיזבאללה. לפי הערכות, מדובר בעשרות אלפי רקטות, חלקן מדויקות ובעלות טווח ארוך. פריסתן באזורים אזרחיים בלבנון מקשה על טיפול ממוקד ומגבירה את המורכבות המבצעית.
הביקורת הבינלאומית מתמקדת בהמשך התקיפות הישראליות, אך בישראל טוענים כי הפסקת אש שאינה כוללת פירוק יכולות צבאיות או הרחקת כוחות מהגבול אינה משנה את המציאות בשטח. במקביל, גם בצפון ישראל מאות אלפי אזרחים עדיין אינם יכולים לשוב לבתיהם, כל עוד האיום נמשך.
לצד זאת, ההתפתחויות האזוריות מחזקות את תחושת השבריריות. דיווחים על המשך פעילות צבאית מצד איראן בזירות נוספות, לצד אי־ודאות סביב מצב השיט במפרץ הפרסי, מעידים כי ההסכם רחוק מלהביא ליציבות מלאה.
העמדה הישראלית מתמקדת ביצירת תנאים שיאפשרו חזרה בטוחה של תושבי הצפון לבתיהם. לשם כך, מדגישים גורמי ביטחון, נדרש מרחב ביטחוני והפחתה ממשית של האיום — ולא רק הצהרות מדיניות.
בסופו של דבר, השאלה המרכזית אינה אם הוכרזה הפסקת אש — אלא מה היא כוללת בפועל. כל עוד חיזבאללה אינו חלק ממנה, וכל עוד יכולותיו הצבאיות נותרות intact, בישראל רואים בהמשך הפעולה הצבאית לא הפרה של ההסכם — אלא המשך ישיר של מאמץ הגנתי.
הפער בין הציפייה הבינלאומית לשקט לבין המציאות הביטחונית בצפון ישראל ממחיש עד כמה ההסכם הנוכחי מוגבל בהיקפו — וכמה רחוקה הדרך מיציבות אמיתית.