
את הנתונים אסף ד"ר ג'וזף פיליפס, מרצה באוניברסיטת קרדיף שבוויילס. לדבריו, במשך עשרות שנים נשיאים ומועמדים נמנעו כמעט לחלוטין משימוש פומבי בשפה בוטה במהלך נאומים והתבטאויות רשמיות. הראשון ששבר את המחסום היה וודרו וילסון, שב-1919 סיפר על מקרה שבו, כלשונו, עשה מעצמו "תחת בולט".
מאז השתנו לא רק מספר הקללות אלא גם היחס אליהן. פיליפס מסביר כי שפה גסה יכולה לגרום לפוליטיקאי להיתפס כאדם שמדבר בצורה ישירה ואינו מסתתר מאחורי ניסוחים מחושבים. "קללות יכולות לשמש סימן לאותנטיות", כתב. "בתקופה שבה האמון בפוליטיקה נמוך, יש ביקוש רב לסימנים המעידים שפוליטיקאי הוא 'אמיתי'".

הקללות השתלטו על הפוליטיקה האמריקאית
טראמפ בולט במיוחד גם בכמות וגם במגוון הביטויים שבהם השתמש. ביום רביעי אמר לכתב פוקס ניוז טריי יינגסט כי ארצות הברית "תכסח לאיראן את הצורה". באפריל הוא כבר איים על טהרן כי עליה לפתוח את מצר הורמוז, תוך שימוש בשורת קללות. לפי פיליפס, טראמפ הכניס לשיח הנשיאותי הפומבי מגוון רחב יותר של מילים גסות מאלה שבהן השתמשו קודמיו.
ביידן נטה כנשיא לקללות מתונות יותר, אך גם לו היו כמה רגעים זכורים. כסגן הנשיא הוא נשמע אומר לברק אובמה כי החתימה על חוק ביטוח הבריאות היא "עניין גדול בטירוף", תוך שימוש בקללה חריפה יותר. בשנת 2022 נקלט במיקרופון פתוח אומר לראש עיריית פורט מאיירס ביץ' כי "אף אחד לא מתעסק עם ביידן".
השינוי אינו מוגבל לבית הלבן. במהלך דיון בסנאט ביום רביעי הטיח הסנאטור הרפובליקני ברני מורנו מאוהיו בד"ר אנתוני פאוצ'י: "מי לעזאזל חשבת שאתה?", כשהוא משתמש בניסוח גס בהרבה ומותח עליו ביקורת בשל מדיניות הסגרים בתקופת הקורונה. הרגע הופץ במהירות ברשתות החברתיות.
גם בצד הדמוקרטי נרשמה עלייה בשימוש בשפה כזו. חברת בית הנבחרים סוזי לי מנבדה הפכה לוויראלית בשנה שעברה בעקבות פוסט עמוס קללות שפרסמה בתגובה להגעתו של טראמפ לדיון בבית המשפט העליון בנושא אזרחות מלידה. לאחר מכן הוסיפה: "מצטערת, אני פשוט מקללת הרבה בזמן האחרון".
נראה שגם הציבור מתרגל לשינוי. סקר של YouGov מצא כי צעירים מקבלים בהבנה רבה יותר שימוש של פוליטיקאים בקללות, לעומת מבוגרים. המספרים החדשים מצביעים על כך שהשפה הפוליטית בארצות הברית אינה רק נעשית חריפה יותר - אלא שגם הגבול בין התבטאות רשמית לשיחת רחוב הולך ונעלם.