הוא חזר לכיתה כאילו לא קרה דבר: הרצח על שביל הריצה שחושף מחדל מטריד בניו יורק

ניו יורק - במשך ימים ארוכים ניסתה משטרת ניו יורק לפענח מי תקף באכזריות צעירה שיצאה לרוץ לאורך קו המים בברוקלין. בזמן שהחוקרים אספו ראיות, בדקו מצלמות אבטחה וחיפשו את הסכין ששימשה לכאורה בתקיפה, האיש שהפך בהמשך לחשוד המרכזי המשיך, לפי התביעה, בשגרת חיים כמעט בלתי נתפסת: בכל בוקר הוא הגיע לבית ספר יסודי ציבורי, נכנס לכיתה ועבד לצד ילדים.

סייד מוחסיב, בן 27, עובד מערכת החינוך העירונית ושוטר לשעבר, נעצר בשבת והואשם ברצח מדרגה שנייה, בהחזקת נשק ובשיבוש ראיות. הוא מוחזק ללא ערבות. האישומים נגדו טרם הוכחו בבית המשפט, אך הפרטים שנחשפו על עברו ועל העסקתו במערכת החינוך מעוררים שאלות קשות הרבה מעבר לתיק הרצח עצמו.

הקורבן, קייטי סוארס, הייתה בת 28. ביום שישי, 30 באוקטובר, היא סיימה את עבודתה בסניף בנק במרכז הקניות סיזר'ס ביי בברוקלין. בהמשך פגשה את הוריה בסניף סמוך של רשת ונדיס, החליפה לבגדי ספורט ויצאה לריצת ערב במסלול שור פארקווי גרינוויי, לאורך קו המים בשכונת באת' ביץ'.

השאלה שמעסיקה כעת את ניו יורק אינה רק מדוע נרצחה סוארס, אלא כיצד אדם בעל עבר כה מטריד הגיע לעבוד בבית ספר ציבורי.

סוארס התאמנה לקראת השתתפות במרתון ניו יורק, שאותו קיוותה לרוץ עם אמה. הריצה הייתה חלק משגרת חייה, והמסלול היה מוכר לה. אלא שבאותו ערב, בתוך דקות ספורות, הפכה פעילות הספורט לאסון משפחתי.

בשעה 19:56 היא שוחחה בטלפון עם אביה, נהג אוטובוס במקצועו, ואמרה לו שהיא נמצאת במרחק של כ-800 מטרים ממנו. הוא המתין לה, אבל היא לא הגיעה. הוריה החלו לחפש אותה לאורך המסלול, וכעבור כעשרים דקות מצא האב את בתו שוכבת מחוסרת הכרה מתחת לעץ, כשעל צווארה פצעי דקירה.

האב עצר רוכב אופניים שעבר במקום וביקש ממנו להזעיק את כוחות ההצלה. סוארס פונתה במצב אנוש לבית החולים של אוניברסיטת ניו יורק בברוקלין. הרופאים נאבקו על חייה, אך כעבור שלושה ימים היא מתה מפצעיה. משפחתה הסכימה לתרום את איבריה, ובכך סייעה להציל חמישה בני אדם.

החוקרים מצאו בזירה שובל דם שנמשך לאורך כ-45 מטרים. חפציה האישיים של סוארס, ובהם הטלפון הנייד, האוזניות והתכשיטים, נותרו במקום. עובדה זו חיזקה את ההערכה שלא מדובר בשוד שהסתבך, אלא בתקיפה שמניעיה אינם ברורים.

המשטרה פתחה בחקירה רחבה שכללה כלבנים, רחפנים וצוללנים. מיקומו של השביל, לאורך קו המים ובאזור שבו כיסוי מצלמות האבטחה מוגבל, הקשה על שחזור האירועים. בהמשך הצליחו החוקרים לאסוף צילומים ממצלמות באזור מרכז הקניות ולעקוב אחר תנועותיו של החשוד בין מוקדים שונים.

לפי הדיווחים, באחד התיעודים נראה מוחסיב מסתובב הלוך ושוב בקרבת זירת התקיפה. החוקרים הצליחו לקשור בין הצילומים לבין תיעוד נוסף ממספרה מקומית. בהמשך אותרה סכין במתקן פסולת בסטטן איילנד, והמשטרה בדקה את הקשר האפשרי בינה לבין הרצח.

אחד הפרטים החריגים ביותר נחשף לאחר מעצרו. לפי גרסתו כפי שתוארה במסמכי החקירה, מוחסיב סיפר שהלך לאורך השביל כשברשותו סכין, איבד את זיכרונו ובהמשך מצא את עצמו מכוסה בדם. הוא טען שאינו זוכר שתקף אדם כלשהו. לדבריו, לאחר מכן השליך את הסכין לפח.

התביעה טוענת כי בדירתו נמצאו כתמי דם של הקורבן על הקירות וכי הוא הודה שניסה לנקותם. בדיון בבית המשפט כמעט לא דיבר, ולפי הדיווחים התערב רק כדי לתקן את אופן הגיית שמו.

המשטרה בוחנת את האפשרות שהתקיפה הייתה אקראית. החוקרים מצאו כי סוארס ומוחסיב למדו בעבר בברוקלין קולג', אך לפי המידע שפורסם לא נמצאה ראיה לכך שהכירו אישית או שהתקיים ביניהם קשר קודם.

אלא שהשאלה שמעסיקה כעת את ניו יורק אינה רק מדוע נרצחה סוארס, אלא כיצד אדם בעל עבר כה מטריד הגיע לעבוד בבית ספר ציבורי.

בשנת 2022 התקבל מוחסיב למשטרת ניו יורק ושירת בה כחודש בלבד. לאחר מכן עזב והתגייס לחיל הנחתים האמריקני. לפי גורמי אכיפה שצוטטו בתקשורת, שירותו בשני הגופים הסתיים על רקע שאלות הנוגעות לכשירותו הנפשית. כאשר ניסה בהמשך לחזור למשטרה, התנהגותו עוררה דאגה והוא נשלח להערכה בבית חולים.

בספטמבר 2024, לפי הדיווחים, פנו אמו ואחותו למשטרה וטענו כי איים לבתר את גופותיהן. מדובר בטענות שדווחו לרשויות, ולא בהרשעה פלילית. עצם קיומו של עבר רפואי או נפשי אינו מעיד שאדם מסוכן או שאינו כשיר לעבוד עם ילדים. אולם השילוב בין הדיווחים על איומים חמורים, ההתנהגות שעוררה חשש במשטרה וההיסטוריה התעסוקתית מעלה שאלות על הליך בדיקות הרקע שבוצע לפני העסקתו.

למרות כל אלה, מוחסיב התקבל לעבודה כעוזר הוראה בבית הספר הציבורי מספר 200 בשכונת בנסונהרסט. לפי התביעה, הוא המשיך לעבוד במקום גם לאחר התקיפה הקטלנית, בזמן שהמשטרה חיפשה את האחראי. רק בעקבות מעצרו הודיע משרד החינוך העירוני על השעייתו.

הפרשה מעוררת שאלות לגבי העברת מידע בין רשויות האכיפה, מערכת הביטחון ומערכת החינוך. האם המעסיקים ידעו על האירועים הקודמים? האם המידע היה נגיש במסגרת בדיקות הרקע? והאם הייתה לרשויות סמכות חוקית להשתמש בו לצורך קבלת החלטה על העסקתו? בשלב זה לא פורסמו תשובות מלאות לשאלות הללו.

במקביל, הרצח הצית מחדש את הוויכוח על בטיחותם של מסלולי הריצה וההליכה לאורך קו המים בברוקלין. תושבים טוענים כי חלקים מהמסלול חשוכים מדי בשעות הערב וכי הנוכחות המשטרתית באזור אינה מספקת. נבחרי ציבור דורשים שיפור התאורה, התקנת מצלמות והגברת הסיורים.

ראש העיר זוהראן ממדאני הביע זעזוע מהתקיפה והדגיש כי לכל תושב מגיע להרגיש בטוח ברחובות העיר. אולם עבור משפחת סוארס, הצהרות אינן יכולות להשיב את בתם.

כמאה בני אדם הגיעו למשמרת זיכרון שנערכה בשכונת באת' ביץ'. בני משפחה, חברים ורצים מקומיים התכנסו כדי לזכור את הצעירה שאהבה לרוץ, והתקשתה משפחתה להבין כיצד יציאה שגרתית לאימון הסתיימה באסון. אחיה הצעיר הבטיח לרוץ לזכרה את המרוצים שלא הספיקה להשלים.

הרצח מזכיר מקרים קודמים שבהם נשים הותקפו במהלך ריצה, ובהם רציחתה של אליזה פלטשר בממפיס בשנת 2022. אלא שבפרשת סוארס נוסף ממד מטריד במיוחד: החשוד אינו רק אדם שהמשטרה הצליחה לאתר לאחר חקירה ממושכת, אלא עובד ציבור שהרשויות הכירו עוד קודם לכן.

בסופו של דבר, מעבר לשאלת אשמתו של מוחסיב, שתוכרע בבית המשפט, נותרת שאלה ציבורית אחת שמערכת החינוך של ניו יורק תידרש להשיב עליה: כיצד אדם שהצטברו לגביו דיווחים כה מדאיגים הצליח להגיע לעבודה עם ילדים, ומדוע נדרשה טרגדיה כדי שהשאלות הללו יישאלו?