
הפרט המפתיע ביותר התגלה בעקבות סרטונים ישנים שחזרו לרשתות החברתיות. בדיקה של תצלומים וסרטונים שפרסם השבוע העיתון הכלכלי קריינ'ס ניו יורק ביזנס העלתה כי שוטרים מקבוצת התגובה האסטרטגית של משטרת ניו יורק, המוכרת בראשי התיבות SRG, השתתפו לפחות בשני מעצרים של ממדאני, בשנים 2021 ו-2024.
באוגוסט 2021 היה ממדאני, אז חבר האספה המחוקקת של מדינת ניו יורק, בין 17 מפגינים שנעצרו בברוקלין במחאה על הכוונה לסיים את ההקפאה על פינוי שוכרים מבתיהם. הוא נעצר בחשד להתנהגות פרועה, וסרטון שפרסם בעצמו הראה כיצד השוטרים אוזקים אותו באזיקונים.
ביוני 2024 נעצר שוב, הפעם במהלך מחאה סמוך להאנטר קולג' במנהטן, במסגרת מאבק נגד העלאות שכר דירה בדירות בפיקוח. ממדאני השתתף לאורך השנים גם בהפגנות נגד המלחמה בעזה, ואף נעצר במחאה ליד ביתו של הסנאטור צ'אק שומר, אולם אין לערבב בין האירועים השונים. שני המעצרים שתועדו בידי שוטרי היחידה התרחשו בהפגנות בנושאי דיור.

מבקריו של ממדאני הצביעו על העובדה שהוא מפרק כעת את היחידה שעצרה אותו בעבר. עם זאת, אין ראיה שההחלטה התקבלה כנקמה אישית. ממדאני התחייב לפרק את היחידה עוד במהלך מסע הבחירות שלו, והמהלך הוצג במסגרת שינוי רחב יותר באופן הטיפול בהפגנות.
הקשר בין המעצרים לבין החלטתו הנוכחית של ראש העיר הפך מיד לנושא לדיון פוליטי. מבקריו הצביעו על העובדה שהוא מפרק כעת את היחידה שעצרה אותו בעבר. עם זאת, אין ראיה שההחלטה התקבלה כנקמה אישית. ממדאני התחייב לפרק את היחידה עוד במהלך מסע הבחירות שלו, והמהלך הוצג במסגרת שינוי רחב יותר באופן הטיפול בהפגנות.
ביום שני, 16 בנובמבר, הודיע ממדאני יחד עם מפכ"לית המשטרה ג'סיקה טיש על פירוק קבוצת התגובה האסטרטגית, שהוקמה בשנת 2015 כדי לטפל באירועי טרור, בהפרות סדר ובאירועי חירום מורכבים. במשך השנים הפכה היחידה לאחד הגופים השנויים ביותר במחלוקת במשטרת ניו יורק, במיוחד בעקבות התנהלותה בהפגנות לאחר מותו של ג'ורג' פלויד ובמחאות פרו-פלסטיניות.
ארגוני זכויות אזרח האשימו את היחידה בשימוש מופרז בכוח, בפיזור אלים של הפגנות ובמעצרים המוניים. מנגד, במשטרה ובקרב איגודי השוטרים טענו כי אנשי היחידה ממלאים תפקיד חיוני בהתמודדות עם הפרות סדר ועם איומים ביטחוניים.
ממדאני הסביר כי מטרת הרפורמה היא להפריד לחלוטין בין טיפול בהפגנות אזרחיות לבין פעילות נגד טרור. לדבריו, אדם היוצא לרחוב כדי לממש את זכותו החוקתית להפגין אינו אמור להיתקל באותה תגובה משטרתית המיועדת לאיום טרור.
על פי התוכנית, המשימות הקשורות ללוחמה בטרור, ובהן פריסת שוטרים חמושים בנשק כבד סביב תשתיות חיוניות, יועברו ללשכת המודיעין והלוחמה בטרור של המשטרה. משימות הפיקוח על הפגנות יפוצלו בין כמה גופים, ובהם יחידה חדשה לתמיכה בסיור המשטרתי וצוות של 30 שוטרים שיתמחה בתקשורת עם מפגינים ובהרגעת עימותים.
במקביל תוקם חטיבה אזרחית חדשה לדיאלוג ולהפחתת מתחים, שאנשיה לא יישאו נשק ולא יהיו מוסמכים לבצע מעצרים. עם זאת, המשטרה לא תפסיק לטפל בהפגנות, ושוטרים חמושים ימשיכו להיות זמינים כאשר הנסיבות יחייבו זאת. גם מספר השוטרים הכולל במשטרת ניו יורק לא אמור להשתנות בעקבות הרפורמה.
התוכנית כוללת הגבלות על שיטות פיזור הפגנות, לרבות איסור על שימוש בגז מדמיע ובנשק ארוך במהלך פעילות המוגנת בחופש הביטוי. תיאסר גם שיטת הכיתור המכונה "קטלינג", שבמסגרתה שוטרים סוגרים קבוצת מפגינים בתוך שטח מוגבל ומונעים מהם לצאת. השימוש בגז פלפל ככלי כללי לשליטה בהמון יוגבל אף הוא.
התמיכה של מפכ"לית המשטרה במהלך העניקה לו משקל משמעותי. טיש הדגישה כי לא הייתה מסכימה לשינוי שהיה פוגע ביכולתה של המשטרה להגן על התושבים או להתמודד עם איומים חמורים. לדבריה, המבנה החדש יאפשר למשטרה לפעול בצורה יעילה יותר.
אבל נשיא איגוד השוטרים, פטריק הנדרי, תקף את ההחלטה. הוא הזהיר כי בפעם הבאה שמפגינים יחסמו גשרים וכבישים וישבשו את החיים בעיר, על התושבים לזכור שלדעתו ראש העיר בחר לתמוך במפגינים ולא בציבור שנפגע ממעשיהם.
גם בקרב ארגונים יהודיים בניו יורק התעורר חשש. במהלך השנים האחרונות נדרשה היחידה לטפל בהפגנות רבות הקשורות לישראל, לרבות מחאות שהתקיימו סמוך למוסדות יהודיים. חלק מהארגונים מזהירים כי החלשת הכלים המשטרתיים לפיזור הפגנות עלולה להקשות על הגנה על בתי כנסת ועל אירועים קהילתיים. מנגד, ארגונים יהודיים פרוגרסיביים תומכים בהגבלת הכוח המשטרתי ורואים במהלך צעד להגנה על זכויות האזרח.
אלא שפירוק היחידה היה רק המהלך הראשון בשבוע יוצא הדופן של ממדאני.
ביום שישי, 20 בנובמבר, הציג ראש העיר תוכנית לסגירת רייקרס איילנד, מתחם הכליאה הגדול והשנוי במחלוקת של ניו יורק, השוכן על אי בין קווינס לברונקס. במשך עשרות שנים נקשר שמו של המקום לאלימות, להזנחה, למקרי מוות של כלואים ולתנאים קשים שהובילו לשורה ארוכה של חקירות ותביעות משפטיות.
לצפייה: https://www.facebook.com/reel/1457904169872633
לפי חוק שאושר במועצת העיר בשנת 2019, המתחם היה אמור להיסגר עד שנת 2027. אלא שהתוכנית נקלעה לעיכובים קשים, בין היתר בשל קשיים בבניית מתקני כליאה חלופיים ובשל גידול במספר העצורים. כעת מבקש ממדאני לדחות את המועד בחמש שנים, לסוף 2032.
במקום המתחם הקיים מתכננת העירייה להקים ארבעה מתקני כליאה קטנים יותר, ברובעי העיר. הראשון שבהם, בברוקלין, אמור להיפתח בשנת 2029. המתקנים החדשים יהיו קרובים יותר לבתי המשפט, לתחבורה הציבורית ולמשפחות הכלואים, במטרה להקל על ביקורים, על קבלת סיוע משפטי ועל הליכי שיקום.
אבל האתגר הגדול ביותר אינו בהכרח הבנייה. כיום מוחזקים במערכת הכליאה העירונית כ-6,600 בני אדם, בעוד שהתוכנית החדשה מבוססת על צמצום המספר לכ-4,100 בלבד. המשמעות היא ירידה של כמעט 40 אחוזים במספר הכלואים.
ממדאני מבקש להשיג את היעד באמצעות צמצום מעצרי טרום משפט, קיצור עיכובים בהליכים משפטיים והרחבת שירותים רפואיים ונפשיים. העירייה הודיעה גם על השקעה של 146 מיליון דולר בשנה התקציבית הבאה בטיפול נפשי, בטיפול בהתמכרויות, בהכשרה מקצועית, בחינוך ובסיוע לנפגעי עבירה.
חלק משמעותי מהתוכנית מתייחס לכלואים המתמודדים עם מחלות נפש קשות או בעיות רפואיות מורכבות. העירייה מתכוונת להוסיף 236 מיטות טיפוליות בבתי חולים, מעבר למיטות שכבר נפתחו, כדי לאפשר לחלק מהכלואים לקבל טיפול במסגרת רפואית מתאימה יותר.
ממדאני הציג את סגירת רייקרס כחובה מוסרית ומשפטית של העיר. לדבריו, במשך עשרות שנים ניו יורק העדיפה להתעלם מהמציאות הקשה במתחם, במקום להתמודד עם הכשלים שהפכו אותו לסמל של מערכת כליאה בעייתית.
אלא שהמתנגדים מטילים ספק ביכולתו לצמצם בתוך שש שנים את מספר הכלואים בהיקף הדרוש, ומזהירים מפני פגיעה בביטחון הציבור. נשיא איגוד הסוהרים, בני בוסקיו, מתח ביקורת על קביעת תקרה למספר מקומות הכליאה, שלדבריו אינה מבוססת על צורכי הביטחון בפועל. עם זאת, הוא בירך על התוכנית לתקן יותר מ-2,000 דלתות תאים שאינן מתפקדות כראוי.
ארגוני רפורמה במערכת המשפט הפלילי, ובהם מכון ורה, רואים בתוכנית התקדמות משמעותית לאחר שנים של עיכובים. מבחינתם, המשך הפעלתו של רייקרס במתכונתו הנוכחית כרוך במחירים אנושיים ובטיחותיים כבדים, הן עבור הכלואים והן עבור העובדים.
בשלב זה התוכנית עדיין אינה עובדה מוגמרת. כדי לשנות את מועד הסגירה הקבוע בחוק, ממדאני יצטרך להשיג את אישור מועצת העיר. בנוסף יהיה עליו להתמודד עם הקשיים התקציביים, עם הבנייה הממושכת ועם השאלה כיצד ניתן לצמצם את מספר הכלואים בלי לפגוע בביטחון הציבור.
שני המהלכים מציגים את ממדאני כראש עיר המבקש לשנות באופן יסודי את היחסים בין הרשויות לבין התושבים, מהרחובות שבהם מתקיימות הפגנות ועד למתקני הכליאה. בעיני תומכיו מדובר בניסיון לתקן מערכת שהפעילה כוח רב מדי במשך שנים. בעיני מבקריו, אלה צעדים שעלולים לצמצם את יכולתה של העיר להתמודד עם פשיעה ועם הפרות סדר.
עבור הקהילה היהודית בניו יורק, המחלוקת אינה תיאורטית בלבד. בעיר שבה הפגנות סביב ישראל הפכו לחלק מהמציאות היומיומית, השאלה כיצד תפעל המשטרה כאשר מחאה הופכת לאיום על מוסדות יהודיים או על תושבים מקבלת משמעות מיוחדת.
ויש גם אירוניה שקשה להתעלם ממנה: האיש שבעבר הובל מן הרחוב כשהוא אזוק באזיקונים הוא היום ראש העיר שמחליט כיצד תפעל המשטרה, אילו כלים יעמדו לרשותה ובאיזה אופן יטופלו האנשים שייעצרו על ידה. אבל המבחן האמיתי של החלטותיו לא יהיה בסרטונים הישנים, אלא במה שיתרחש ברחובות ניו יורק בשנים הקרובות.