COPYRIGHT © 2025
HEBREW PARTY INC.
ALL RIGHTS RESERVED
COPYRIGHT © 2025
HEBREW PARTY INC.
ALL RIGHTS RESERVED
"אם לישראל יהיה המנהיג הלא נכון, כלומר כל אחד אחר מלבד ביבי, אמריקה תצטרך לעשות את העבודה הזאת בעצמה", כתב הנשיא, והוסיף כי אין לו רצון לעשות זאת.
זהו המשפט החשוב ביותר במכתב, משום שהוא הופך את התמיכה הפוליטית למסר אסטרטגי. טראמפ אינו מסתפק באמירה שנתניהו הוא ראש ממשלה טוב או שותף מועדף. הוא מציג את המשך כהונתו כחלק מהאינטרס האמריקאי במזרח התיכון, וקושר בינו לבין האפשרות שוושינגטון תידרש לשאת בעצמה בנטל העימות עם טהרן.
מבחינת נתניהו, מדובר בהישג פוליטי משמעותי. במשך שנים הוא ביסס חלק מרכזי מתדמיתו הציבורית על יכולתו לנהל קשר אישי עם נשיאים אמריקאים, להשפיע על מדיניות וושינגטון ולהשיג גיבוי בינלאומי לפעולותיה של ישראל. היחסים עם טראמפ, במיוחד, הפכו לאחד מסמליו של המסר הזה
ההצהרה מתפרסמת לקראת הבחירות שייערכו ב-27 באוקטובר, הראשונות בישראל מאז מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023 והמלחמות שהתנהלו בעקבותיה בעזה, בלבנון ובאיראן. זוהי מערכת בחירות שבה שאלות הביטחון, ההרתעה, היחסים עם ארצות הברית והאחריות למחדלי העבר תופסות מקום מרכזי במיוחד. טראמפ בחר להתערב בדיוק בנקודה הזאת.
בפתח המכתב פנה הנשיא אל אזרחי ישראל וכינה את נתניהו ראש ממשלה לוחם גדול ושותף גדול עוד יותר להשגת שלום במאבק נגד הרפובליקה האסלאמית של איראן. הוא הזכיר את האיומים האיראניים הממושכים נגד ישראל וארצות הברית, וטען שאיראן ספגה פגיעות צבאיות וכלכליות קשות.
לדבריו, אם המשטר בטהרן לא ישנה במהירות את התנהגותו, ארצות הברית עשויה להשלים את הפעולה נגדו. בהמשך הבהיר כי מבחינתו נתניהו הוא המנהיג הישראלי הדרוש כדי להמשיך בהתמודדות הזאת, בעוד בחירה במנהיג אחר עלולה לחייב מעורבות אמריקאית ישירה יותר.
טראמפ גם התייחס ללחצים הפוליטיים שעמם מתמודד נתניהו בתוך ישראל. הוא תיאר אותו כמנהיג חזק ואמיץ שעמד בפני התנגדות משמעותית, לרבות התנגדות מבית, וטען כי הלחצים לא החלישו אותו אלא חיזקו אותו. את המכתב חתם בהבעת תמיכה מוחלטת בבחירתו מחדש ובקביעה נחרצת שנתניהו לא יאכזב את הישראלים.
מבחינת נתניהו, מדובר בהישג פוליטי משמעותי. במשך שנים הוא ביסס חלק מרכזי מתדמיתו הציבורית על יכולתו לנהל קשר אישי עם נשיאים אמריקאים, להשפיע על מדיניות וושינגטון ולהשיג גיבוי בינלאומי לפעולותיה של ישראל. היחסים עם טראמפ, במיוחד, הפכו לאחד מסמליו של המסר הזה.
אבל התמיכה הנוכחית אינה מובנת מאליה. דווקא משום כך העיתוי שלה בולט כל כך.
רק יומיים קודם לכן, בראיון לניוזמקס, סירב טראמפ להודיע אם יתמוך בנתניהו בבחירות. כאשר נשאל על האפשרות, השיב שאינו סומך על איש בעולם הפוליטיקה. גם בהזדמנויות קודמות נמנע מהבעת תמיכה מפורשת, אף שחזר ושיבח את נתניהו על תפקודו בתקופות מלחמה.
ההיסוס הזה לא היה רק עניין של ניסוח. בחודשים האחרונים התגלעו בין שני המנהיגים חילוקי דעות משמעותיים על ניהול המלחמות במזרח התיכון, על הדרך להתמודד עם איראן ועל התנאים להסדרים אפשריים בעזה ובלבנון.
במהלך העימות הצבאי עם איראן נרשמו מתחים בנוגע להיקף הפעולות הישראליות ולהשלכותיהן על ניסיונות הממשל האמריקאי לקדם הסדר. טראמפ מתח ביקורת על החלטות ישראליות מסוימות, בעוד נתניהו המשיך להדגיש את הצורך למנוע מטהרן להתאושש מבחינה צבאית ולהחזיר לעצמה את יכולותיה האסטרטגיות.
גם סביב עזה התגלו פערים. הממשל האמריקאי ביקש לקדם הסדרים שיפחיתו את הלחימה ויאפשרו התקדמות מדינית, בעוד ממשלת נתניהו התעקשה על תנאים ביטחוניים הנוגעים לנסיגה ישראלית ולפירוק חמאס מנשקו.
חילוקי הדעות הללו לא פירקו את היחסים, אבל הם הפכו אותם למורכבים יותר מכפי שנראו בשנים שבהן טראמפ ונתניהו הציגו חזית כמעט אחידה בכל סוגיה מרכזית. במקביל, הנשיא האמריקאי ראה מולו אפשרות ממשית לחילופי שלטון בירושלים, ונמנע במשך תקופה ממחויבות פומבית למועמד אחד.
לכן, המכתב שפורסם ביום ראשון מסמן שינוי ברור. תשעה ימים לפני הבחירות, טראמפ כבר אינו משאיר לעצמו מרחב תמרון ציבורי בין נתניהו לבין יריביו. הוא מציג עמדה חד-משמעית ומעדיף שהבוחרים הישראלים ישאירו את השותף הוותיק שלו בתפקיד.
מבחינת קמפיין הליכוד, התועלת האפשרית ברורה. נתניהו יכול להציג לציבור לא רק את קשריו עם הנשיא האמריקאי, אלא גם מסר מפורש שלפיו המשך שיתוף הפעולה האסטרטגי בין המדינות קשור, בעיני טראמפ, לזהותו של ראש הממשלה הבא.
עם זאת, המכתב אינו הסכם ביטחוני או התחייבות משפטית של ארצות הברית. הוא אינו קובע שהסיוע האמריקאי לישראל ייפסק אם נתניהו יפסיד, ואינו מוכיח שממשל טראמפ לא יוכל לשתף פעולה עם ממשלה ישראלית אחרת. מדובר בהצהרה פוליטית של הנשיא, שנועדה להבהיר את העדפתו האישית ואת האופן שבו הוא רואה את האינטרסים האמריקאיים.
זהו הבדל חשוב, במיוחד משום שטראמפ בחר בניסוח המאפשר שתי פרשנויות. תומכי נתניהו יכולים לראות בדברים עדות לכך שרק ראש הממשלה הנוכחי נהנה מאמון מלא של הבית הלבן. יריביו יכולים לטעון שמדובר בניסיון של מנהיג זר להשפיע על הבחירה הדמוקרטית בישראל באמצעות הצגת השלכות ביטחוניות אפשריות.
אף אחת מהפרשנויות האלה אינה משנה את העובדה המרכזית: נשיא ארצות הברית החליט להפוך את היחסים האישיים בינו לבין נתניהו לנושא גלוי במערכת הבחירות הישראלית.
החלטתו מקבלת משמעות מיוחדת על רקע מצבו של המרוץ. סקרים שפורסמו בשבועות האחרונים מציגים תמונות שונות של יחסי הכוחות בין הגושים. בחלקם מפלגתו של גדי איזנקוט מקדימה את הליכוד, בעוד מפלגות האופוזיציה מתקשות לגבש רוב ברור להקמת ממשלה. סקרים אחרים מציגים יתרון לגוש נתניהו.
גם בשאלת ההתאמה לראשות הממשלה התמונה משתנה בין סקר לסקר, בהתאם לזהות המתמודד שמולו נבחן נתניהו, לזהות הגוף הסוקר ולשיטת המדידה.
המשמעות אינה שאפשר לקבוע מראש כיצד יסתיימו הבחירות, אלא שהמאבק הפוליטי מתנהל באווירה של אי ודאות. במצב כזה כל מחנה מנסה להבליט את הנושאים שנוחים לו ולשכנע את הבוחרים שההכרעה תשפיע על עתידה הביטחוני והכלכלי של ישראל.
טראמפ מספק לנתניהו נושא אחד כזה: השאלה מי מסוגל לעבוד עם נשיא ארצות הברית בתקופה שבה האיום האיראני עדיין ניצב במרכז סדר היום האזורי.
אלא שגם כאן יש מורכבות. היחסים בין מדינות אינם נשענים רק על יחסים אישיים בין מנהיגיהן. הקשרים הביטחוניים בין ישראל לארצות הברית כוללים מוסדות, הסכמים, אינטרסים משותפים ומערכות עבודה הפועלות לאורך שנים, גם כאשר היחסים בין ראשי המדינות מתוחים.
במובן הזה, התמיכה של טראמפ היא נכס פוליטי שנתניהו יכול להשתמש בו, אך היא אינה יכולה לבדה להכריע בשאלה כיצד תתנהל מערכת היחסים בין שתי המדינות לאחר הבחירות.
אחת ההשוואות המתבקשות היא להונגריה. בפברואר העניק טראמפ את תמיכתו לראש הממשלה ויקטור אורבן, וסגן הנשיא ג'יי. די. ואנס אף הגיע לבודפשט לקראת הבחירות. אלא שבאפריל הפסיד אורבן לפטר מגיאר, שסיים 16 שנות שלטון. המקרה ממחיש שתמיכה אמריקאית בולטת אינה מבטיחה הצלחה בקלפי, גם כאשר היא מגיעה מנשיא בעל קשרים אידיאולוגיים ואישיים עם המועמד.
גם בברזיל נרשם תקדים דומה. טראמפ הביע תמיכה בנשיא ז'איר בולסונרו בבחירות 2022, אך בולסונרו הפסיד ללואיז אינסיו לולה דה סילבה. שתי הדוגמאות שונות מאוד זו מזו, וכמובן גם מהמערכת הפוליטית בישראל, אך הן מבהירות שמידת השפעתו של נשיא אמריקאי על בחירות במדינה אחרת מוגבלת ותלויה בראש ובראשונה בבוחרים המקומיים.
הקשר בין טראמפ לנתניהו עצמו ידע גם הוא עליות ומורדות. לאחר בחירות 2020 בארצות הברית כעס טראמפ על נתניהו שבירך את ג'ו ביידן על ניצחונו. בהמשך שבו השניים לשתף פעולה, ובנובמבר 2025 אף פנה טראמפ לנשיא המדינה יצחק הרצוג בבקשה להעניק חנינה לנתניהו במסגרת משפטו הפלילי.
התערבותו הנוכחית עשויה גם לעורר דיון בשאלת הריבונות הישראלית. במדינה שמערכת היחסים הביטחונית שלה עם ארצות הברית היא מרכיב מרכזי בביטחונה הלאומי, תמיכה של נשיא אמריקאי אינה נתפסת רק כאמירה אישית. היא נושאת משמעות מדינית וביטחונית, גם כאשר אין מאחוריה התחייבות רשמית לשנות מדיניות.
מנגד, גם מנהיגי האופוזיציה בישראל יכולים לטעון שהבחירות צריכות להיות מוכרעות על בסיס סוגיות פנים-ישראליות: תפקוד הממשלה, יוקר המחיה, האחריות למתקפת 7 באוקטובר, ניהול המלחמות והיכולת להקים קואליציה יציבה. מבחינתם, השאלה המרכזית אינה מי זוכה לתמיכתו של טראמפ, אלא מי יוכל להתמודד עם האתגרים העומדים בפני ישראל בשנים הקרובות.
התמונה הפוליטית מורכבת עוד יותר משום שסקרי הבחירות מצביעים על פיצול עמוק בקרב הציבור. לפי ממוצע ארבעה סקרים שפורסם ב-18 באוקטובר, מפלגת ישר של גדי איזנקוט זוכה ליתרון על הליכוד, אולם גוש נתניהו ומפלגות האופוזיציה הציונית נמצאים סביב 51 מנדטים כל אחד. במקביל, המפלגות הערביות ומפלגות קטנות נוספות עשויות למלא תפקיד חשוב בהרכבת הממשלה הבאה. מדובר בתמונת מצב בסקרים, ולא בתחזית לתוצאות הבחירות.
בסקר מעריב שפורסם ב-16 באוקטובר, 48 אחוזים מהנשאלים העדיפו את איזנקוט כראש ממשלה לעומת 41 אחוזים שהעדיפו את נתניהו. סקרים אחרים מציגים פערים שונים בין המועמדים והגושים. לכן, גם לאחר הכרזת טראמפ, אין בסיס לקבוע כיצד תושפע ההצבעה בפועל.
ההכרעה של טראמפ מעניינת במיוחד גם בשל שאלת איראן. נשיא ארצות הברית מציג את נתניהו כשותף הדרוש לו להמשך ההתמודדות עם המשטר בטהרן, אך בשבועות האחרונים הופיעו דיווחים שלפיהם ישראל העבירה לוושינגטון מסרים בדבר העדפה לדחות פעולות צבאיות נוספות עד לאחר הבחירות. אם הדיווחים מדויקים, הם ממחישים עד כמה ההחלטות הביטחוניות והלוח הפוליטי של שתי המדינות קשורים כעת זה בזה.
מבחינת הבית הלבן, המזרח התיכון אינו מסתכם באיראן. על שולחנו של טראמפ מונחים גם עתיד רצועת עזה, ההסדרים האפשריים בין ישראל ללבנון, היחסים עם סוריה והניסיון לקדם מערכת יחסים חדשה בין ישראל לסעודיה. בכל אחד מהנושאים האלה זהות הממשלה בירושלים עשויה להשפיע על המשא ומתן, גם אם האינטרסים הבסיסיים של שתי המדינות יישארו דומים.
כעת, אחרי חודשים שבהם הקפיד להשאיר את שאלת התמיכה פתוחה, טראמפ בחר צד. הוא העניק לנתניהו את התמיכה הפוליטית הברורה ביותר שהיה יכול להעניק לו, והוסיף לה מסר שלפיו ההכרעה בקלפי קשורה גם לעתיד ההתמודדות עם איראן.
עבור נתניהו, מדובר בהבעת אמון מצד בעל ברית חשוב. עבור יריביו, זו עשויה להיות הזדמנות להציב מולו את שאלת עצמאותה של ההכרעה הישראלית. ועבור הבוחרים, מדובר בעוד מרכיב במערכת בחירות שבה סוגיות של ביטחון, הנהגה, אחריות מדינית והיחסים עם ארצות הברית משתלבות זו בזו.
ב-27 באוקטובר יתברר מי יקבל את אמון הציבור. אבל כבר כעת ברור שטראמפ אינו מסתפק בצפייה במערכת הבחירות הישראלית מהבית הלבן. הוא החליט להשתתף בה, וכשהוא מדבר על נתניהו, הוא מדבר גם על איראן, על עתיד המדיניות האמריקאית ועל המחיר שלדבריו עלולה ארצות הברית לשלם אם הישראלים יבחרו מנהיג אחר.
המילה האחרונה, למרות הכול, תישאר בידי הבוחרים בישראל.
